כדי להבין את גודל המבוכה צריך לקרוא את החלטתו של רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב, שמואל ברוך, שניתנה בשבוע שעבר במסגרת הסכסוך המתוקשר בין שלמה בן-צבי וחברת הירשמדיה לשותפו בבעלות על החינמון "ישראלי", שלדון אדלסון, וחברת ניוזקו. ברוך אמר כי למיטב ידיעתו הוגשה בקשה לפירוק "ישראלי".
ואולם, בקשת פירוק כזו כלל לא הוגשה באותה עת, וכל השמועות אודותיה היו רק תולדה של הודעות יח"צניות שעשו דרכן במהירות לכל כלי התקשורת. השופט ברוך, שקרא כנראה בעיתון על הפירוק, הסתמך על המידע ומסר החלטה בהתאם.
זה נוח לכולם
זו היתה, ללא ספק, שנתם הגדולה של היח"צנים המשפטיים. מה שהתחיל לפני שנים אחדות כשירות דיסקרטי להגברת החשיפה של פרקליטים אלמונים, נהפך השנה לתופעה גלויה ולחגיגה מתוקשרת שכל משרדי עורכי הדין הגדולים נוטלים בה חלק.
לכאורה הטרנד הזה נוח לכל הצדדים: ראשית, הוא מספק פרנסה נאה לעשרות ומאות היח"צנים. שנית, הוא מאפשר לעורכי הדין להתמודד באלגנטיות עם המגבלות הנוקשות שמטילים עליהם כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין העוסקים בפרסום עצמי. שלישית, היח"צנים מקלים גם על חייהם של העיתונאים. מדוע לנבור בתיקים משפטיים, אם אפשר לקבל את מלוא ההתרחשות המשפטית היומית הישר לתיבת הדואר האלקטרוני, חם מהיחצ"ן?
אבל הכל רק לכאורה. ככל שהתרחבה תופעת היח"צנים המשפטיים החלו גם להתברר צדדיה המביכים והלא תמיד מקצועיים. היח"צנים המתמודדים בתנאים של תחרות גוברת מוכנים לעשות הרבה מאוד כדי להצליח "לדחוף" את הלקוח שלהם לעיתון.
עורכי הדין, מצדם, יכולים להרשות לעצמם לעצום את עיניהם מול מאמצי השיווק האגרסיוויים והלא תמיד מדויקים, ובמידת הצורך לגלגל את האשמה לפתחם של היחצ"נים. ואילו העיתונאים, שעסוקים במירוץ מי יפרסם ראשון את הידיעה, לא תמיד מקפידים לבדוק לעומק את אמיתות הפרטים בהודעות שהם מקבלים.
דוגמה מביכה נוספת, אף היא מהשבוע שעבר, מציגה צד נוסף וחמור אף יותר: פעילות תוך ניגוד עניינים. היח"צן דוד מנור, שעל לקוחותיו נמנים כמה וכמה עורכי דין, ניסה להפגין כושר להטוטנות בין עורך דין שהגיש תביעה לבין עורך הדין שנגדו הוגשה התביעה - כששני הפרקליטים הם לקוחותיו.
תחילה שיגר מנור הודעה לעיתונות שבה סיפר על התביעה הכספית נגד הפרקליט אותו הגדיר כ"אחד הבכירים בתחום המיסוי", וכעבור שעות אחדות שיגר את הודעת התגובה של אותו פרקליט בכיר לתביעה שהוגשה נגדו. את ניגוד העניינים הבוטה הזה לא הסתיר מנור מהעיתונאים והוא ציין בהודעתו כי "אכן אי נעימות, אך אני משתדל להישאר מקצוען".
מי שלא ידעו על כובעיו הכפולים של היחצ"ן היו דווקא שני הפרקליטים המעורבים, שמשלמים את שכרו. הפרקליט הנתבע הגיב בתדהמה לפניית TheMarker וסיפר כי היח"צן שביקש ממנו לנסח יחד תגובה לתביעה שהוגשה נגדו, לא הזכיר ולו ברמז כי היה זה שהפיץ אותה לכלי התקשורת. היח"צן מנור מסר בתגובה: "כל לקוחותי נהנים משירות מקצועי ומסור, וכך נהגתי גם במקרה זה".
תקלה דומה אירעה לפני כמה חודשים למשרד יחסי הציבור יורו תל אביב, בבעלות זמיר דחבש. המשרד שיגר לעיתונאים כתב תביעה שהגישה אחת המתלוננת נגד עופר גלזר, בשעה שלקוח אחר שלו, המייצג את גלזר, פעל נמרצות לנסות להוציא צו איסור פרסום על אותה תביעה בדיוק. באותו מקרה התנצל משרד יחסי הציבור בפני הצדדים ואמר כי התקלה התרחשה כתוצאה מאי הבנה לא מכוונת.
וחזרה לבקשת הפירוק המסתורית בתיק "ישראלי". יממה לאחר ההודעה על הפירוק כביכול יצא משרד יחסי הציבור של צבי וילדר, המייצג את בן צבי בהודעה שלשונה: "חברת ניוזקו כלל לא הגישה בקשה לפירוק העיתון 'ישראלי'. לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ד ערן שמעוני".
שמעוני ממשרד צלרמאייר-פילוסוף המייצג את הירשמדיה טען כי הוא ידע מלכתחילה שהבקשה כלל לא הוגשה לבית המשפט ואף הביע כעס רב על העיתונים שפירסמו את ההודעה הכוזבת. שמעוני בהחלט צדק בכעסו, אלא שהוא שכח לציין כי גם משרד יחסי הציבור של הצד שלו נפל למלכודת ופירסם שעה קלה קודם לכן הודעת תגובה לבקשת הפירוק שלא הוגשה ובה הובע זעם על הגשתה. בתגובה טען כי משרד יחסי הציבור פעל בכך על דעת עצמו.
הודעה על בקשת הפירוק נשלחה לכלי התקשורת באמצעות היח"צן ד"ר חיליק גולדשטיין. זה מסר בתגובה את הדברים הבאים: "אני לא יודע לבדוק את אמיתות המידע שמוסר לי עורך דין. אם הוא אומר שהבקשה המצורפת היא בקשת פירוק, אז זו בקשת פירוק".
משרד עורכי דין המעורב בפרשה הוא משרד גורנציקי, אשר עו"ד מוריאל מטלון מטעמו משמש כמנהל מיוחד של "ישראלי". אין כנראה קשר בין הדברים, אך ל-TheMarker נודע כי ניוזקו העבירה בימים האחרונים את הטיפול בענייניה המשפטיים ממשרד גורניצקי למשרד דנציגר-קלגסבלד. הודעה על החלפת הייצוג תוגש בימים הקרובים לבית המשפט (מטלון יישאר בתפקיד מנהל מיוחד).
חנופה וקשרים
ד"ר לימור זר-גוטמן, מומחית לאתיקה של עורכי דין, שערכה מחקר על יח"צנים של עורכי דין אמרה כי אינה מופתעת מהממצאים המפורטים בכתבה. "המקצוע הזה חייב להיות מוסדר והיחצ"נים המשפטיים צריכים להחיל על עצמם כללי ניגוד עניינים דומים לאלה הקיימים לגבי עורכי דין, אשר רק בהסכמה בכתב של שני הצדדים יכולים לייצג את שניהם במקביל".
לדברי זר-גוטמן, "חובת ההודעה לעורכי הדין על עצם ניגוד העניינים היא בסיסית. זה ממש אלף- בית, ואז עורכי הדין יחליטו אם הם מסכימים שהיח"צן ייצג אותם או שהם יעשו זאת הפעם בעצמם.
"היח"צנים אינם מבינים שלטווח הארוך הפרנסה שלהם תתרסק. סיפורים כאלה מאפיינים תחום לא מוסדר, מסתכלים בו רק על הטווח הקצר. אבל ברגע שעורכי הדין ידעו שהם לא אמינים, הם יפסיקו להיעזר בשירותיהם. יש כאן מצב של הצפה בשוק פרוץ לחלוטין ואז מה שיקרה הוא שהשוק יסנן. יכול להיות שנדבר בעוד שנה ונגלה שהרבה נפלטו החוצה ורק קומץ של מקצוענים נשארו".
עו"ד תמר פול-כהן, לשעבר דוברת בתי המשפט, ניסתה זמן קצר קריירה כיחצ"נית של כמה מעורכי הדין המובילים בשוק (למשל פיני רובין ואלי זהר), אך פרשה מהתחום תוך זמן קצר. "אני משפטנית עם ניסיון עשיר בתקשורת ובמיוחד בתחום המשפט וניהול משברים", היא אומרת. בנוסף סיפרה כי "הפניות היומיומיות לכתבים, שלא לדבר על התחנפויות כדי שיכניסו לי חומרים יח"צניים על עורכי דין, לא עשו לי טוב בלשון המעטה".
בחודשים האחרונים עוסקת פול-כהן בייעוץ אסטרטגי תקשורתי ללקוחות של עורכי הדין והפכה למבוקשת דווקא בקרב פוליטיקאים. לעומתה, היח"צנית הוותיקה אתי אשד ששימשה גם היא בעבר דוברת בתי המשפט, טוענת כי הכשלים בתחום מקורם ביח"צנים הצעירים שאינם בקיאים ברזי המקצוע. "היח"צנים התרבו כפטריות אחרי הגשם. לדאבון הלב, היח"צנות החדשה מתבטאת ברמה נמוכה של מי שאינם מצויים ממש בעולם המשפט, המסורתי והשמרן. בגלל התחרות הרבה דרושה התמקצעות ושילוב נכון של ידע, קשרים והכרות עם כל רבדי עולם המשפט, זמינות וזריזות מחשבה ועשייה".
איש יחסי ציבור: אני לא יודע לבדוק את המידע שנותן לי עורך דין
ענת רואה
31.12.2006 / 8:06