2006 שתסתיים הלילה היתה שנה אנרגטית מאוד, לפחות בכל הקשור למשק האנרגיה. משקי הדלק, החשמל והגז הטבעי געשו ועברו תהפוכות ותמורות, שרישומן עוד ייראה ב-2007.
הפרטת בתי הזיקוק בחיפה ואשדוד
משק הדלק היה הדרמטי מכולם, כשמספר אירועים מרכזיים שינו הלכה למעשה את מפת משק הדלק בישראל. האירוע המרכזי הוא ללא ספק מכירתו של בית הזיקוק באשדוד לחברת פז תמורת מחיר שיא של 3.25 מיליארד שקל. מעבר לרכישה של בית הזיקוק, המהלך הפך את חברת פז, לטוב ולרע לגוף הדומיננטי במשק האנרגיה הישראלי בפער ניכר לפני המתחרים. האם הרכישה הוכיחה את עצמה? את זה אפשר יהיה לדעת רק בעוד זמן רב. כפי שזה נראה כעת - גם לנוכח ירידת מחירי הנפט בעולם - הפער בין פז למתחרים קשה מאוד לסגירה.
המהלך שהשלים את רכישת בית הזיקוק, הוא הפיכתה של פז לחברה ציבורית אחרי שנים של המתנה. פז נכנסה בסערה לרחוב אחד העם עם שווי של כ-4 מיליארד שקל שכמעט הכניס אותה למדד המעו"ף היוקרתי. כעת החברה הורטיקאלית היחידה במשק הדלק הישראלי תצטרך להצדיק את המהלכים והמעמד אליו הגיעה ב-2006.
התפתחות אחרת שהחלה ב-2005 והסתיימה במחצית השנייה של 2006 הוא המיזוג המתוקשר שלא התממש בין דור אלון לסונול. הפצצה שהטילו דור אלון של דודי ויסמן וסונול של הבורוביצ'ים בערב ראש השנה 2005 טלטלה את משק האנרגיה. ויסמן ביקש למזג לתוך דור אלון את סונול, ובכך להפוך לחברת הדלק הגדולה במשק ולמעשה להדיח את פז מהדומיננטיות רבת השנים שלה. רשות ההגבלים העסקיים התנגדה, בית הדין להגבלים עסקיים הפך את החלטת הממונה על ההגבלים רונית קן, בית המשפט העליון הפך את החלטת בית הדין - והמיזוג נדחה. סונול וחברת האם, גרנית הכרמל, לא המתינו יתר על המידה על המדף. אחרי תהליך מכרזי של מספר חודשים קבוצת עזריאלי השתלטה על גרנית ובחודשים הקרובים נראה אם יצליחו להפיח רוח חדשה בחברה שידעה ימים טובים יותר.
מה צפוי אם כן ב-2007? כבר ברבעון הראשון אנו צפויים לראות את השלמת פיצול והפרטת בתי הזיקוק, במה שצפויה להיות אחת ההנפקות הגדולות שבוצעו בישראל. המדינה תנפיק בבורסה לפחות 51% מבית הזיקוק בחיפה לפי שווי המוערך כיום ב-1.5 מיליארד דולר. האם פיצול והפרטת בית הזיקוק ישכללו את משק הדלק, כלל לא ברור, אבל המדינה את הקופון שלה תגזור בגדול.
עוד מהלך חשוב שהושלם ב-2006, ואת פירותיו נראה ככל הנראה במשך 2007, הוא הקמתן של תחנות הדלק הזעירות - מה שעשוי לעורר מחדש את התחרות במשק הדלק. חברת סונול-קט הרימה את הכפפה וקרוב לוודאי שכבר השנה נראה תחנות זעירות שלה באזורים שונים.
מאבקים מביכים בהנהלה
משק החשמל עבר אף הוא תהפוכות רבות ב-2006. לראשונה התפטר יו"ר דירקטוריון חברת החשמל, שלמה רוטמן, לאחרי מאבק מביך ומתוקשר היטב מול דירקטוריון החברה. הבנקאי שהגיע לחברת החשמל כדי להוביל רפורמה, לא הבין עד כמה רבה עוצמתם של הכוחות הפועלים נגדו. התנגדותו למינוי המנכ"ל אורי בן נון, וההתקוטטות הלא מחמיאה עם הדירקטוריון שעמד בראשו, לא הוסיפו כבוד לחברה הממשלתית הגדולה ביותר. כמעט חמישה חודשים אחרי לכתו של רוטמן וכסא העור של יו"ר החברה עדיין מיותם. לפי שעה רשימת הסרבנים לאחד התפקידים הקשים במשק הולכת ומתארכת.
בן נון מנכ"ל חברת החשמל התיישב על הכסא השנה אחרי מאבק מתוקשר שנועד למנוע את מינויו, ולא זכה לימי חסד רבים. שבועות ספורים לאחר כניסתו לתפקיד כשלה חברת החשמל בהספקת החשמל ובראשית יוני השנה שררה עלטה ברחבי המדינה בדומה למדינת עולם שלישי. גרוע מכך, החברה ניהלה את המשבר בצורה שערורייתית ושלומיאלית. תכנון לקוי, קבלת החלטות שגויה, מזג אוויר לא צפוי, עיצומים של עובדים, רזרווה חסרה - הכל תירוצים; ועדת החקירה האנמית של משרד התשתיות מצאה כשלים שהביאו לעלטה המביכה, אבל את הפתרונות לכך לא מצאה, ולא יפתיע איש אם גם בימי החורף הקרים נזכה לחשיכה מבישה נוספת שאבות רבים לה.
באמצע השנה הצליחו ועד עובדי החברה וההנהלה להביא לדחייה של שנה נוספת ברפורמה המתוכננת בחברה. הרפורמה תבתר את חברת החשמל לחלקים ואמורה להביא להתייעלות החברה ולהצלתה ממצבה הפיננסי העגום - התחייבויות של כמעט 50 מיליארד שקל. בימים אלה ממש אישרה הממשלה שוב את הרפורמה בחברת החשמל.
במשך השנה התחוללה גם שערורייה שעלתה למדינה לא מעט כסף. מלחמת פקידים מבישה על חיבור תחנת הכוח רדינג לגז טבעי בתל אביב גבתה מחיר כבד למשק - 120 מיליון שקל.
מחכים לספקי הגז
ב-2006 המשיך משק הגז הטבעי בישראל לחפש את דרכו וממש לקראת סוף השנה כנראה ועלה על מסלול ההמראה; השנה שהחלה בהפסקת המו"מ של חברות ישראליות מול ספקית הגז המצרית-ישראלית EGM, קיבלה תפנית חיובית במחצית השנייה שלה. לפני מספר שבועות נחתמו חוזים - בהם של החברות דוראד, אגן כימיקלים ונשר בהיקף של כ-2 מיליארד דולר - וצפויות חתימות נוספות.
50% ממשק האנרגיה בישראל יתבסס על פי המתוכנן בעשור הבא על גז טבעי. הבעיה היא שכרגע לא ברור על איזה גז טבעי נתבסס. ספק הגז הטבעי המרכזי של המשק לשני העשורים הקרובים היא חברת EMG המצרית-ישראלית. ים תטיס של יצחק תשובה כבר מכרה את הגז שלה מול אשקלון. את ספקית הגז הבריטית, בריטיש גז, הצליחה המדינה בשלומיאליות ראויה לציון לגרש מכאן; בריטיש גז הודיעה שהגז הנמצא בים מול עזה יופנה למצרים, ועתה נערך מסע שכנוע נמרץ כדי שהחברה תחזור בה ועושה רושם שהדבר אף עשוי להצליח.
הגז הטבעי הוא למעשה הבסיס לפעילותם של יצרני החשמל הפרטיים. רישיונות ותוכניות להקמת תחנות כוח פרטיות יש למכביר, אך עד עתה לא קמה אפילו אחת. כולם מחכים לגז הטבעי, לאישורים רגולטוריים, לאישורים סטטוטוריים, לקרקעות ולחוזים. בלי יצרנים פרטיים חלום התחרות במשק החשמל מתרחק עוד יותר. לכן, המשמעות של הבאת גז טבעי חשובה שבעתיים.
ביטולים סדרתיים של מכרזים
גם תחום ההתפלה חווה שנה גועשת. בשלהי השנה הגיע הקץ על הקמתו של מתקן ההתפלה בקיבוץ שמרת, לאחר שבשנים האחרונות בוטלה הקמתם של שני מתקנים דומים. מדובר במתקן התפלה בעל כושר ייצור של 30 מיליון מ"ק מים בשנה שאמור היה לקום במסגרת שורה של מכרזים להקמת ארבעה מתקנים קטנים לאורך חופי ישראל. במכרז זכתה קבוצת יובלים שבה שותפות אלקו אחזקות, שמן תעשיות ו-VITANIA ובשנתיים האחרונות היא ניסתה להגיע לסגירה פיננסית של הפרויקט - שהיקפו כ-80 מיליון דולר - אך כשלה. החשב הכללי באוצר, ירון זליכה, הודיעה באחרונה לקבוצה כי לא יקבלו הארכות נוספות לקידום הפרויקט וכי אם הקבוצה תסכים להפסקת ההליך תחולט חלק מהערבות.
שתי קבוצות נוספות הודיעו שלא יקימו את המתקן לאחר שזכו במכרז: קבוצת כרמל התפלה שהערבות שהפקידה חולטה אף היא וקבוצת TEI בה שותפות אשקוגן, טוראל ואינימה - פרשה בטרם נחתם מולה הסכם הזיכיון עם המדינה.
לעומת זאת, היו גם חדשות טובות. לפני כמה שבועות נחתם הסכם הזיכיון מול קבוצת H2ID שזכתה במכרז להקמת מתקן ההתפלה הגדול בחדרה בעל כושר ייצור של 100 מיליון מ"ק מים בשנה. H2ID כוללת את החברות שיכון ובינוי וחברת IDE טכנולוגיות שבבעלות קונצרן כימיקלים לישראל וקבוצת דלק שיכון. כאן נגמרו החדשות הטובות בענף ההתפלה, לפחות לשנים הקרובות, שכן הממשלה אישרה במסגרת חוק ההסדרים את המלצות אגף התקציבים באוצר, לפיהן לא יוקמו יותר מתקני התפלה בישראל זולת אלה המוקמים עתה וכי היקף המים המותפלים בישראל יהיה 230 מיליון מ"ק בשנה. מתקן מתוכנן נוסף הוא מתקן התפלה של מקורות, בעל כושר ייצור של 45 מיליון מ"ק. לפי שעה לא ברור מה עתידו.
האם פיצול והפרטת בית הזיקוק ב-2007 ישכללו את משק הדלק הישראלי?
שרון קדמי
31.12.2006 / 8:42