מה עומד מאחורי המינויים הנחשקים במשק

קוראי העיתונות הכלכלית נחשפים בעל כורחם למתקפה מתואמת היטב של מסרים שמפיצים חברות וארגונים. אלה מעסיקים אנשי יחסי ציבור המיטיבים להסביר את ההיגיון הכלכלי הצרוף בכל עסקה ובכל מינוי. הם מפליאים להסביר מדוע כל רכישה קקיונית משתלבת באסטרטגיה של החברה לעשר השנים הקרובות, וכיצד כל מינוי של פלוני לתפקיד בכיר מוסיף עומק, ניסיון וידע לשדרה הניהולית של החברה.

ואולם, סביר להניח שגם הקורא המתחיל והלא מיומן מרגיש בתוך זמן קצר שובע מסוים מהתערובת המתקתקה של סופרלטיווים ומלים גבוהות המוגשת לו. לאט לאט מתגבר בלבו הספק, ובצדק. מערכות כלכליות אינן מונעות על ידי עקרונות נעלים ותיאוריות ניהוליות מתוחכמות - אלא על ידי בני אדם.

מאחורי כל פעולה כלכלית עומדים אנשים שמקנאים זה בזה, שמנסים לקדם את מעמדם ולהפריע למתחריהם בארגון. אנשים פועלים לא רק לקידום ענייני החברה אלא גם - ואולי בעיקר - לקידום ענייניהם הפרטיים. נכון שבכל ארגון וחברה יש מנגנונים שאמורים לזהות את האינטרס האישי ולנטרל אותו. חוק החברות, למשל, מסדיר את הליכי האישור של עסקות מסוג זה ומקשה על בעלי השליטה לעשות כרצונם; ועם זאת, הניסיון המצטבר מוכיח שכלים אלה לא תמיד אפקטיוויים.

מנהלים אמורים למנות את האנשים המתאימים ביותר לתפקיד, מתוך הארגון או מחוצה לו. לכאורה, אופציות למניות במיליוני שקלים ומענקים שמנים שמותנים ברווחי החברה אמורים לטעת במנהל שכיר מוטיווציה לעמוד ביעדים שהוגדרו לו ולספק את התוצאות המצופות ממנו - ואת זה קשה לעשות עם כפופים חדלי אישים.

ואכן, כאשר מתמנה בכיר לתפקיד, ההודעה על מינויו כוללת על פי רוב את המלים ידע, יכולת, ניסיון עשיר, רקע. אלא שהמציאות מוכיחה שפעמים רבות למנהלים יש שיקולים אחרים, והם מתנהגים בדרכים שאינן תואמות את הכתוב בספרי הניהול. לא רק זאת, אלא שמנהלים שרופדו באופציות עשויים למנות לתפקיד בכיר מועמד שלא יאפיל עליהם, שלא יסכן את משרתם, שישמר את התלות של הארגון בהם.

הניסיון מלמד שכמעט אין זירה שבה בולטת יותר השתלטותו של האינטרס האישי על טובת החברה מאשר הדרך שבה מנהלים ממנים את הכפופים להם. זאת משום שכשמנכ"ל ממנה סמנכ"ל תפעול, שיווק או טכנולוגיה, הוא קובע לא רק את מסלול הקריירה של הכפוף לו, אלא במידה רבה גם מגדיר את עתידו ואת סביבת העבודה שבה יפעל בשנים הקרובות.

הנה שבע תשובות שלא תקראו בשום הודעה לעיתונות לשאלה מדוע אנשים שאין להם כישורים נראים לעין זוכים בתפקידים שאדם מהיישוב יכול רק לחלום עליהם. כל קשר בין הדוגמאות למציאות אינו מקרי בהחלט.

מנכ"ל בנק קידם באחרונה צעיר מוכשר לתפקיד מנהל חטיבה עסקית מרכזית. ייתכן כמובן שהמינוי נבע מכישרונו של הצעיר; אך ייתכן שהצעיר חב את מינויו גם לרצונו של המנכ"ל לחסום את דרכו של סגנו האורב לתפקיד זה שנים רבות, מייחצן את עצמו לעייפה ונושף בעורפו.

סגן עם כזאת חבילת חמאה על הראש יעשה לי את העבודה השחורה. יו"ר בנק מוביל מינה לסגנו אדם שהסתבך באשראי גדול שלקח לצורך פעילותו העסקית והתקשה להחזירו. סביר להניח שאחד השיקולים המרכזיים למינוי היתה העובדה שסגן היו"ר המיועד היה פגיע וסחיט והעביר כל החלטה שבה היה היו"ר מעוניין. הוא גם לא שאל שאלות מיותרות כאשר היו"ר סיפק אשראי למקורבים שעל מצחם היה כתוב באותיות קידוש לבנה: "הבנק עוד יבצע בגללי הפרשות כבדות לחובות מסופקים".

מנהלים שכירים אמורים, לפחות לכאורה, לחשוב רק על טובת החברה, שכן הסכמי השכר שלהם מייצרים לעתים תכופות קשר בין רווחי החברה ושווי השוק שלה לבין התגמול שהם מקבלים. אלא שהרשת החברתית אליה משתייכים מנהלים אינה כוללת רק את דירקטוריון החברה, ומערכת ההתחשבנויות שלהם אינה מסתיימת בחדר מועצת המנהלים.

נפוטיזם הוא מחלה מידבקת. דברים אחרים המעסיקים מנכ"לים הם ילדיהם, והמאמץ לרצות בן זוג זנוח או נבגד או חבר ותיק. וכאשר מופעל לחץ על המנכ"ל למנות קרוב משפחה או מכר לתפקיד בכיר - הוא מקשיב.

כאשר מנכ"ל חברת השקעות מינה את בנו לסמנכ"ל מכירות בחברה הבת, רבים סברו שזהו מקרה בוטה של נפוטיזם. בדיעבד התברר שהבן עלה על אביו, ושבעקבות מינויו החברה הבת נהפכה לאימפריה. אבל האב לא סמך על משפט ההיסטוריה. כדי להשתיק ביקורת מבית מונה גם בנו של המנכ"ל המשותף האחר לתפקיד בכיר בחברה.

לא תמיד יכול יו"ר או מנכ"ל למנות את בנו לתפקיד בכיר בחברה שאותה הוא מנהל או בחברה הבת. יו"ר או מנכ"ל יתקשו לנקוט נפוטיזם כה בוטה בחברה שבעל השליטה בה מחזיק בנתח משמעותי ממניותיה או שנתונה לביקורת ציבורית הדוקה. השיטה לעקוף קושי זה היא שימוש בספקי השירותים: משרדי רואי החשבון ועורכי הדין של חברות ציבוריות מלאים בבנים ובנות של.

בנו של בעל השליטה באחת החברות המובילות במשק לא התלבט וגם לא נדרש לחזר על הפתחים כאשר סיים את לימודי המשפטים. מיד עם השלמת לימודיו החל את הסטאז' כעורך דין במשרד מכובד וגדול, שלא במקרה הוא משרדו של מי שמשמש זה יותר מעשור כיועץ המשפטי האישי של אביו.

עוד דוגמה: מפיק בולט העובד עם חברות הטלוויזיה הרב-ערוצית מעסיק במשרדו שני "בנים של": האחד של שדר בכיר והשני של אחד המנכ"לים. הסימביוזה הזו טובה לכל הצדדים: המנכ"ל מכשיר את בנו, או לפחות מוצא לו תעסוקה מכובדת; הבן זוכה לקיצור דרך משמעותי במסלול לצמרת העולם העסקי באמצעות התנסות בניהול עסקים, תפירת עסקות וניהול מו"מ ברמות הגבוהות ביותר - עולם שרק יוצאי המוסדות האקדמיים המוכשרים ביותר זוכים לו כבר בימיהם הראשונים מחוץ לכותלי האוניברסיטה. ספק השירותים, מצדו, מעגן את יחסיו המסחריים עם אחד מלקוחותיו העיקריים על בסיס אישי יותר.

נארגן לבנך מסלול ניהולי, אבל תהיה גמיש עם האשראי. מקרה קלאסי של העסקת קרוב משפחה של ספק חשוב במטרה ליצור איתו קשר אישי היה באחת מחברות ההשקעה בהיי-טק. החברה נטלה אשראי של מאות מיליוני דולרים לצורך רכישת אחזקות בחברות סטארט-אפ בתחילת העשור הנוכחי. ההשקעות לא עלו יפה, וכששאלת פירעון האשראי החלה לעלות ולהטריד, מינה בעל השליטה בחברה את אשתו של מנכ"ל הבנק ליו"ר חברת ההשקעות הכושלת. למותר לציין שהבנק גילה אורך רוח וגמישות ראויים לציון בכל הקשור לעמידה באמות המידה הפיננסיות שנקבעו בהסכם ההלוואה.

הסבלנות של מנכ"ל הבנק בנוגע להלוואות אלה השתלמה גם לדור הבא. כאשר בנו חיפש עבודה הוא נחת חיש מהר בכיסא המרופד של מנכ"ל אחת החברות בקבוצה שקיבלה את האשראי.

האיש לא יודע מאיזה צד קוראים דו"ח כספי, אבל נראה את ראשי העיריות מסרבים לו. מטרה נוספת של מינויים שעליה לא תקראו לעולם, לפחות לא בהודעות לעיתונות, היא פתיחת דלתות. מעטים הבינו מדוע מונה בכיר בארגון ביטחוני ממשלתי לתפקיד ניהולי באחת מחברות התקשורת הסלולרית. אבל לראשי הרשויות המקומיות הדבר התברר במהירות רבה.

באותה תקופה התקשו חברות הסלולר לקבל רישיון להקמת אתרי תקשורת סלולריים בשטחי הרשויות המקומיות. מינוי הבכיר פתר את הבעיה במהירות רבה. שיחת טלפון עם מי שכיהן עד לא מכבר בחוד החנית של מערכת הביטחון הכשירה את הלבבות ומלה את האוזנים הערלות. האישורים ניתנו וחברות הסלולר זכו לתנופה עסקית מחודשת.

ז'אנר אחר של מינויים הוא תשלום בעבור טובה שנעשתה בעבר. מנכ"ל של חברת פיננסים גדולה סיפק לחברת מחשבים את אחד החוזים הגדולים שקיבלה אי פעם. לימים נבחנה מועמדותו לתפקיד מנכ"ל באחת מחברות ההשקעה הגדולות במשק. לעזרתו נחלץ מנכ"ל בנק חשוב שאשתו היתה בזמנו יו"ר חברת המחשבים שזכתה בהזמנה הגדולה. מנכ"ל הבנק המליץ על המועמד, וכשהבנקאי הראשי של חברה ממליץ - איך אפשר לסרב?

סידרתי לאחיך ג'וב לא רע. תזכור אותי בעסקה הגדולה הבאה. יושבי ראש ומנכ"לים של חברות בינוניות וגדולות חולשים על בנק של מינויים. מיום שמונו לתפקיד עומד לרשותם מלאי של תפקידים בכירים ששכרם בצדם. ניהול מלאי הג'ובים הוא חלק ממלאכתו של כל מנכ"ל, וכמה מהם מפליאים לבצע אותה.

יו"ר של קרן השקעות גדולה חיפש באחרונה מנכ"ל לחברת קמעונות גדולה שרכש. הפור נפל על מועמד שבא מתחום הפיננסים. לכאורה, לא רקע אופטימלי לפעילות קמעונית, אלא שלמועמד יש יתרון משמעותי: אחותו היא מנכ"לית של חברת השקעות גדולה. בטווח הקצר ייתכן שהמינוי הלא צפוי יגבה שכר לימוד, אבל בטווח הארוך הוא עשוי להניב שיתופי פעולה ותזרים נאה של עסקות לאו דווקא כתוצאה מפעולתו הברוכה של מנכ"ל הרשת, אלא מהידוק הקשרים עם אחותו.

לכן, בפעם הבאה שתקראו הסבר מאיר עיניים מדוע פלוני או אלמוני מונה לתפקידו, אולי כדאי להריץ כתובית דמיונית בראשכם שתאמר את המלים שכל מנכ"ל היה רוצה לומר מדי פעם, אבל לעולם לא יוכל להרשות לעצמו: ברור לי לגמרי שהסמנכ"ל החדש הוא חדל אישים מוחלט, אין ספק שהקצאת אופציות בהטבה של 3 מיליון שקל היא דילול פושע של בעלי מניות, והמענק השנתי של 500 אלף שקל שיקבל הוא בזבוז גמור של כספי המשקיעים; אבל חישבו על האלטרנטיבות: מינוי צעיר נמרץ היה כנראה מגדיל את רווחי החברה ומעלה את מחיר המניה, אבל גם מקרב אותי בצורה מסוכנת לפנסיה מוקדמת. הדילמה שבפני קלאסית, ובכל זאת קלה לפתרון: מנהל מוכשר אולי ייתן לכם עוד דיווידנד של 5 שקלים למניה, אבל מה יהיה על משכורתי, משרתי הנוחה ומזכירתי היפה? תבינו - זה אני או אתם.