האם גולשי האינטרנט יעזרו להציל את בית הכנסת של ביירות? בלוג של מוסלמי אמריקאי מוביל יוזמה לשיקום המקום

בלב ביירות, לא רחוק ממשרדו של ראש הממשלה הלבנוני פואד סניורה, שוכן בית הכנסת הגדול "מגן אברהם". מצבו הפיסי של בית הכנסת קשה, אך עדיין ניתן לראות שמגן דוד מעטר כל עמוד במבנה. פעם סימל המקום את הדרה של הקהילה היהודית המפוארת של העיר. היום, פרוץ לכל רוח, חסר גג, הוא מסמל את מצבם של שרידי הקהילה היהודית שעדיין נותרו בלבנון. עם זאת, לאחרונה התחיל הארון מייקל ביידון, מוסלמי-אמריקאי ממוצא לבנוני, להוביל יוזמה לשיקום המקום. בבלוג שהקים ביידון בן ה-21אפשר גם למצוא מידע עדכני על הקהילה היהודית המסוגרת בלבנון.



קרוב ל-60 שנה אחרי קום המדינה היהודית, בביירות וביישובים אחרים בלבנון חיים כמה עשרות יהודים בלבד. עם זאת, הם שומרים על חשאיות מתוך חשש שחשיפה תפגע בהם במצב הנוכחי בלבנון. תייר
שביקר לפני שנה וחצי בביירות, ביום כיפור, סיפר ל"הארץ" שהוא ראה כמה יהודים שעלו לקברי יקיריהם לשאת תפילה. הם סירבו לשוחח עמו. נציגי הקהילה נעדרים מטקסים רשמיים או אירועים ציבוריים, וכל ניסיון להגיע אליהם נתקל בחומות של קרירות. אבל קהילתם עדיין מהווה חלק מהפסיפס הדתי של לבנון, אחת מ-17 העדות הדתיות הרשמיות במדינה.



סמל סנטימנטלי



מי שמתעניין במצבה הנוכחי של הקהילה יכול למצוא מידע רב ערך, כולל תמונות, בבלוג של ביידון. הוריו, ילידי דרום לבנון, עזבו את המדינה בימי מלחמת האזרחים הקשה וכיום הם מתגוררים בדטרויט.



רק מי ששומר על מידה גדולה של נאיביות יכול להקים אתר כה שאפתני. ביידון מעוניין לרתום את ראשי העדות השונות בלבנון ואת הפוליטיקאים כדי לשפץ את בית הכנסת. "בית הכנסת בלב ביירות הוא סמל בעל מסר סנטימנטלי. חיבים לשפץ אותו, ואנחנו חייבים להפיץ את מסר הדו קיום שלנו בעולם", הוא כתב בחודש נובמבר האחרון. אתר האינטרנט מלא שבחים על הסובלנות הלבנונית, שבחסותה חיו בני העדות השונות בשקט יחסי משך שנים ארוכות.



לדברי ביידון, העניין שלו בקהילה היהודית נולד מתוך הלימודים שלו על מולדתו. "אני נוסע ללבנון כל שנה, אני אוכל ונושם לבנון מפה. פעם חשבתי שכל היהודים בלבנון היו בלונדינים מאירופה. לאט לאט הבנתי שמדובר בקהילה נאמנה של לבנונים אמיתיים, שהיו ועודם חלק מכור ההיתוך של המדינה הנהדרת הזו, ובלעדיהם הפאזל הלבנוני חסר", הוא אמר ל"הארץ".



לדברי ביידון, יש גולשים יהודים רבים מרחבי העולם שמוצאם לבנוני, ושכתבו תגובות בבלוג. יש גם גולשים שחיים בלבנון ומזדהים כמוסלמים. אלו מזהירים לרוב מההשלכות הפוליטיות של טיפול בסוגיה הרגישה של היהודים בלבנון - בשל זיהוים האוטומטי עם ישראל. גולש שכינה עצמו "מוסלמי מאמין" כתב: "לך על זה. אבל תזכור שיהודים שמנסים להחיות את הקהילה בלבנון צריכים להתכחש באופן ברור לאידיאולוגיה ישראלית או ציונית".



חשש מהפקעה



בית הכנסת שוכן בוואדי אבו ג'מיל, סמוך מאד לבניין "הסראיא הגדול" שבו שוכן משרד ראש הממשלה של לבנון. בימים אלה האזור מהווה מוקד המתיחות פוליטית שעלולה להחזיר את לבנון לימי מלחמת האזרחים. אבל בשנים הטובות יותר של לבנון, נכלל האזור כחלק מתוכנית השיפוץ השאפתנית של חברת סולידר, שהוקמה ביוזמת ראש הממשלה לשעבר רפיק אל-חרירי. לפי החוק הלבנוני, כל אדם או גוף באזור חייב לשפץ את הנכס שלו, או שהוא יעבור לידי נציגי המדינה. לקהילה היהודית ניתנה לפני כמה חודשים ארכה נוספת למצוא מימון לשיפוץ מבנה בית הכנסת.



מדיווחים בעיתונות הערבית אפשר להסיק שבלבנון יש יהודים מעטים בלבד, רובם זקנים מאוד. רבים מהם נשואים ללא יהודים. "בת דודה שלי נמצאת בלבנון, נשואה למוסלמי. ילדיה יהודים לפי ההלכה ומוסלמים לפי השריעה, והם חיים כמוסלמים. כמוה יש עוד כמה עשרות", אמר גורם בקהילה הלבנונית בישראל.



ליזה סרור, יהודיה בשנות ה-50 לחייה, מתגוררת בתנאי עוני קשים בוואדי אבו ג'מיל. יהודי אחר, זאב ג', רואיין במארס האחרון בעיתון הסעודי "עוקאז", במסגרת סדרת כתבות על יהודי לבנון. הוא אמר בראיון שהוא נמנע מהשתתפות בבחירות לפרלמנט משום שידע שאם יצביע, הוא יהפוך למושא סיקור מרכזי בתקשורת. לדבריו, בביירות יש בעל מסעדה שמסתיר את יהדותו כדי שלקוחותיו לא יחרימו אותו.