משרד כהן-שפיגלמן-ברק-זמיר חויב ב-69 אלף ש'; ביהמ"ש פקפק במהימנות שפיגלמן

פסק דין שניתן באחרונה בבית משפט השלום בתל אביב מחייב את משרד עורכי הדין דן כהן-שפיגלמן-ברק-זמיר ושות', לשלם 69 אלף שקל לחברת שער השלום שהגישה נגדם תביעה. נקבע כי משרד עורכי הדין לא שילם מלוא דמי השכירות, למרות הסכם שכירות בין הצדדים.



בפסק הדין פקפקה השופטת יעל אחימן במהימנותו של עו"ד מיכאל (מיקי) שפיגלמן, וציינה כי "התרשמותי מדרך המענה של שפיגלמן בחקירתו הנגדית אינה מטיבה עם מהימנותה של גרסתו אם לנקוט לשון המעטה".



עניינה של התביעה בהסכם שכירות שנחתם בינואר 2001 בין שער שלום לבין ארבעת השותפים במשרד, שפיגלמן, דן כהן (שבינתיים נמלט מן הארץ ופרש מהפירמה), אבנר ברק ויורם זמיר. הנכס המושכר היה משרדם של הארבעה, ברחוב החשמונאים בתל אביב.



התובעת, באמצעות עו"ד ראובן בילט, טענה שהנתבעים הפרו את חובתם לפי ההסכם, לתשלום דמי שכירות בגין תקופת ההודעה המוקדמת, בטרם סיומה של השכירות. המשרד טען מנגד כי הם שילמו דמי שכירות עודפת וביקשו את השבתם.



מפסק הדין עולה כי בין הצדדים נוסח נספח לחוזה המקורי, שלא נחתם בסופו של דבר, לפיו תוארך תקופת השכירות עד יוני 2007 ונכתב בו כי סיום מוקדם של השכירות יהיה מותנה בהודעה מראש בת 12 חודשים.



בסופו של דבר הסתיימה השכירות והמחלוקת היתה על אורך תקופת ההודעה המוקדמת. התובעת טענה כי הנספח שלא נחתם הוא הסכם מחייב ומכוחו חלה על השוכרים תקופת הודעה מוקדמת ארוכה. השותפים טענו מנגד כי תוקף הנספח נשלל לאחר שלא נחתם על ידי הצדדים.



טענת התובעת היתה כי הנספח משקף את הסכמת הצדדים כפי שהושגה בפועל ולאחר שהועבר לעיונם של השוכרים נתקבל ללא כל הסתייגות. הדבר הביא לכך שנגבו מהם דמי שכירות מופחתים, על פי הוראה נוספת שהיתה מצויה באותו נספח.



שפיגלמן, שייצג את עמדתו ועמדת שותפיו בביהמ"ש, טען בעדותו כי התנגד בשם חבריו לתוקפו של הנספח ואלה נמנעו מלחתום עליו כאות להתנגדותם, הגם שאין הוא מכחיש כי בפועל נגבו דמי שכירות מוקטנים, על פי הנספח.



בפסק הדין מציינת השופטת כי שפיגלמן אישר בחקירתו הנגדית כי התנגדותו לנספח לא הועלתה על הכתב. לדבריו, העביר את תגובתו בעל פה, טלפונית, ועם זאת, התקשה במתן תשובה ודאית לשאלת זהותו של האדם עמו שוחח בטלפון או באשר לפרטי השיחה.



"לשפיגלמן גם לא היה הסבר מניח את הדעת באשר לשאלה מדוע נמנע מלהציג את פרטי השיחה הטלפונית ותוכנה בתצהירו על רקע חשיבותה להכרעה", כתבה השופטת והוסיפה כי התרשמותה מדרך המענה שלו בחקירתה הנגדית אינה מטיבה עם מהימנותה של גרסתו "בלשון המעטה".



לדבריה, "יש לראות גם ביצירת ספק כלשהו במהימנותו כמכרעת לרעת משקל גרסתו, קל וחומר מקום שהרושם שנוצר חריף עוד יותר כמצויין לעיל".



השופטת קבעה כי לאחר ניתוח הדברים, יש להעדיף את גרסת שער שלום על פני זאת של השוכרים. לפיכך קיבלה את התביעה במלואה וחייבה את משרד עוה"ד לשלם 76 אלף שקל לתובעת.



מאידך, השופטת קיבלה חלקית את התביעה שכנגד, והורתה לקזז מהסכום דמי שכירות בגין תשעה ימים שבהם בוצעו שיפוצים בנכס ובסך 22 אלף שקל. המשרד חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 15 אלף שקל.



עו"ד שפיגלמן מסר בתגובה כי "מדובר בפרשה שאירעה לפני למעלה משלוש שנים. לב המחלוקת היה תוכן שיחת טלפון שהתנהלה ביני לבין מנהל הכספים בתובעת. בבית המשפט מסרתי את כל הזכור לי וציינתי גם מה לא זכור לי. לצערי, מנהל הכספים העיד עדות שאיננה אמת ולדאבון לבי השופטת התעלמה מראיות ברורות בכתב המחזקות את גרסתי". שפיגלמן הוסיף כי ביהמ"ש קיבל חצי מהתביעה שכנגד והוא עומד להגיש ערעור כי אינו מסכים בשום אופן עם קביעת ביהמ"ש "שהנה בכל הכבוד מוטעית".



א 12813/05; א 12813.1/05