הדרך לאיצטדיון רצופה שקלים: כמה עולה להיות אוהד כדורגל מושבע?

"מה, את לא יודעת מה קרה פה ב-77'?" שואל במרירות שלמה אברמוב ומצחו מתקמט בפליאה. בבת אחת נכנס חוש הטריוויה שלי ללחץ: "בחירות דרמטיות? הסכם שלום? עליית מנהיג משמעותי?"



"אליפות אירופה בכדורסל ודאבל בכדורגל", נזעק אברמוב. "מה, את לא חיה במדינה הזו?"



אברמוב, כמו רבים מחבריו, הוא אוהד שרוף. את המושג "הפועל" או חלילה "בית"ר" הס מלהזכיר. מכבי תל אביב שולטת. "הייתי בן 10", הוא נזכר בערגה. "בבית שכולם בני יהודה שרופים. נחשבתי בוגד, אבל בניגוד לכל הסיכויים הם לא שרדו, ואני עד היום רק מכבי. אשתי כבר מיואשת, אבל נגד האהבה הזו אין מה לעשות".



לא פשוטים חייו של האוהד השרוף, ובעיקר לא זולים. "כבר יכולתי לקנות בית ואוטו", טוען א', ממקימי "הקופים הירוקים" - קבוצת אוהדים רעשנית במיוחד של מכבי חיפה. כשמכבי חיפה השתתפה בליגת האלופות הוציא א', אז רק בן 16, לא פחות מ-38 אלף שקל במהלך חודשים ספורים. "היו תשעה משחקים בחו"ל, וההורים - שהבינו את השיגעון - הסכימו לשלם חצי", הוא מספר. "עבדתי הרבה שעות בשביל כל השאר. כולנו עובדים קשה כדי לממן את התענוג הזה, אבל אי אפשר אחרת".



אצל אלון לוי, "דור שני לנפגעי בית"ר", התענוג (וגם ההוצאות) הוא כפול. "אשתי מצטרפת", הוא מספר בגאווה. "יחד אנחנו מלווים את בית"ר ירושלים לכל משחק. אם יש לי חלון זמן פתאומי אני משתדל להגיע גם לאימונים". את החופשות השנתיות שלהם מתכננים בני הזוג לתקופת הפגרה.



מדובר בהוצאות של אלפי שקלים בשנה - איך מתמודדים עם זה?



"ההוצאות על הקבוצה מחושבות בהוצאות של הבית. אנשים טועים לחשוב שמדובר בתחביב יקר - זה לא תחביב אלא אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה שממלאת אותך מהרגע שאתה נכנס לזה עד לרגע שאתה עוצם את עיניך ועובר לעולם הבא. ההוצאות הכספיות הן חלק בלתי נפרד מן העניין".



התארגנות פרטית



נכון לעכשיו מרבית ההוצאות נופלות על כתפי האוהד הבודד. אמנם בית"ר ירושלים עמלה כדי להקים את מועדון "שער האריות" שיקנה לאוהד כרטיס רב הטבות, וגם בהנהלת מכבי חיפה מספרים כי האוהדים עולים לקבוצה עשרות אלפי שקלים בשנה בסבסוד הסעות, פעילויות ובקנסות - אך עדיין רב המרחק בין אשדוד לברצלונה. שם, למשל, בוחרים האוהדים את נשיא הקבוצה וגם נהנים מהטבות ששוות לא מעט כסף.



"בישראל החשיבה היא אחרת", מסביר הפרופ' אמיר בן פורת, סוציולוג וחוקר כדורגל מהמכללה למינהל. "ההנהלות מאוד רוצות את אוהדים, אבל מקצות להם תפקיד אחד: לעשות שמח. בעלי הקבוצות הישראליות מעדיפים שהאוהדים יהיו רחוקים ככל האפשר, ובניגוד מוחלט למה שקורה בעולם - שלא יתערבו. כשאוהדים מנסים להתערב בהחלטות הנהלה נוצר הרבה כעס ולעתים גם נתק".



האוהדים לא אמורים להיות חלק בלתי נפרד מהקבוצה?



"זה נכון כשקבוצה יוזמת את הקמת המועדון ונוצרת מחויבות הדדית. בישראל נראו סימנים למועדוני אוהדים כבר בתחילת שנות ה-60. אלה פרחו בשנות ה-80, כשהכדורגל נהפך מסחרי ומשוגעים לדבר החליטו להקים ארגונים כאלה. משום שהבסיס הוא תמיד התארגנות פרטית, לא נוצרת מחויבות בין שני הגורמים. להנהלה אין שליטה על האוהדים - ולהיפך. כך נוצר מצב של שני גופים נפרדים כמעט לחלוטין".



"לא צריך את ההנהלה", מסכים א' מהקופים הירוקים. "פעם הם עזרו לנו במימון וכיום אנחנו מעדיפים להתרים אוהדים ביציעים ולא לקחת מהם כסף. ההפרדה הזו היא הכי נכונה".



אלון לוי הבית"ריסט דווקא חושב שמועדון אוהדים מוסדר ירגיע את הקהל ואפילו ימנע אלימות. "אם אוהד יודע שקיימת נגדו סנקציה בדמות שלילת כרטיס האוהד - הוא יחשוב פעמיים לפני שהוא עושה משהו במהלך משחק. טוב שהקבוצה משקיעה בנושא מחשבה וכסף, ואני בטוח שכולם רק ירוויחו מזה בעתיד".



יקר שם בחוץ



עד שההנהלות יחליטו להסדיר את התחום, הזכות לעשות שמח במגרשים דורשת לא מעט כסף - וזה זורם היישר מכיסו הפרטי של האוהד השרוף. הוצאה הכרחית ראשונה היא המנוי השנתי המאפשר לחזות בכל משחקי הבית של הקבוצה - כמחצית מ-33 משחקי העונה. מחירו של המנוי משתנה ותלוי בהחלטה של כל קבוצה וקבוצה, בגיל הקונה, במבצעים שונים וביציע שבו בוחר הצופה לשבת.



מכבי חיפה, למשל, דורשת מילד (עד גיל 17), חייל או סטודנט לשלם בעבור מנוי 420 שקל. מבוגר ישלם 840 שקל, וביציעים 2 ו-4 המשובחים יעלה המנוי 1,020 שקל. בית"ר ירושלים גובה 600 שקל מבני נוער ו-1,000 שקל ממבוגרים. במכבי תל אביב ישלמו בני נוער 650 שקל, מבוגרים - 850 שקל, ומקומות ישיבה בשערים 2-13 יעלו 1,800 שקל. הורה וילד ישלמו יחד 2,000 שקל. מקום בתא המוזמנים המכובד יעלה 5,000-6,000 שקל.



עם זאת, בל נשכח את אחד המונחים השכיחים באזורנו - הקומבינה, שבמקרה הזה מאפשרת לאוהדים לרכוש מנויים במחירים נמוכים במיוחד. כך, למשל, יכול אוהד לקנות מנוי המוצע לוועד עובדים מסוים אף שאינו נמנה עליו בפועל או לעשות שימוש במנוי המיועד לבני נוער גם בגיל מבוגר.



"למי שחושב שזה מתחיל ונגמר במנוי מצפה אכזבה מרה", מספרת האוהדת השרופה ש', אף היא מאנשי הקופים הירוקים. "המנוי הוא למשחקי הבית, ומה עם משחקי החוץ?" הקבוצות הגדולות מסבסדות לא פעם הסעות מאורגנות למגרשים רחוקים. ואולם, לא כולם מצליחים לעלות להסעות האלה ולכן הם נאלצים לשלם את עלות הנסיעות.



בנוסף, לדברי אוהדים ההסעות המאורגנות מיועדות בעיקר לבני נוער ולחסרי האמצעים. אוהד בוגר ובעל מכונית יעדיף בדרך כלל לנסוע במכוניתו שם הדלק, כמובן, על חשבונו וכך גם עצירות האוכל והשתייה. "אנחנו יוצאים בחמש בערב וחוזרים באחת-שתיים לפנות בוקר", מספר אברמוב.



להערכת לוי הבית"רי, "הוצאות האש"ל" בכל משחק חוץ מסתכמות בלפחות 120 שקל לאדם. ש' אוהדת מכבי חיפה נוהגת לצמצם את ההוצאות על ידי כך שהיא מסיעה חברים-אוהדים במכוניתה הפרטית וכל אחד מהם משלם את חלקו בהוצאות הדלק.



אוהבים נקניקיות?



הדרך אל האיצטדיון אמנם עולה כסף, אך זו ממש לא ההוצאה העיקרית. כרטיס למשחק חוץ עולה בממוצע 50-90 שקל למבוגר. יחד עם פיצוחים ושתייה קלה העלות כבר מאמירה. אברמוב מעריך את ההוצאה בלא פחות מ-200 שקל בחודש.



"מחירי האוכל והשתייה במגרשי הכדורגל מטורפים", מתמרמרת ש'. "כל נקניקיה עולה 15 שקל וכל כוס קולה עשרה שקלים. הם מנצלים את העובדה שאסור להכניס בקבוקי מים מבחוץ ולוקחים מחירי עתק. בעלי הקבוצות כל הזמן מתלוננים על זה שאין מספיק אוהדים במגרשים, אבל במחירים כל כך גבוהים - של הכרטיסים ושל המזון - כמה אנשים כבר יכולים להרשות את זה לעצמם?"



זה המקום להזכיר כי לא מדובר רק במשחקי ליגה. לאלה צריך להוסיף גם מפעלים אחרים כמו גביע הטוטו (עשרה משחקים בשנה), משחקי גביע המדינה ועוד. אם כל אלה הם משחקי חוץ - ההוצאה עליהם גבוהה יותר.



וזה לא נגמר כאן: במשחקים רבים מסתובבים האוהדים השרופים עם קופות התרמה ומבקשים מהנוכחים לתרום למען הכנת החולצות, ובעיקר למען התצוגות הכוללות דגלים, תופים ושאר מרעישין. עם זאת, במקרה הזה אין חובה לשלם וגם אין מחיר קבוע - אבל יש לחץ חברתי.



"תצוגה נגד בית"ר, למשל, עלתה לנו 5,000 שקל", מספר א' ממכבי חיפה. "זה הרבה כסף שלא נמצא באופן קבוע בקופה. אנחנו מסתובבים בקהל לפני המשחק ובהפסקות, ושמחים על כל תרומה. יש מי שנותן יותר ויש מי שפחות. אישית אני מוציא מאות ואולי אלפי שקלים מכיסי כדי לסייע לפעילות האוהדים הנמרצת".



עזרים טקטיים



אוהד שרוף לא יטרח להגיע למגרש בלי אביזרים נלווים: חולצה, צעיף וכובע. לאלה מצטרפים שלל אביזרים טקטיים שאותם גם כן רוכש האוהד לשימושו - הן במגרש והן בבית. את האביזרים האיכותיים, וגם היקרים יותר, אפשר למצוא בחנות הקבוצה או בחנויות לאביזרי ספורט. אביזרים זולים אפשר לרכוש בבאסטות בכניסה למגרשים. להערכת אברמוב, כל אוהד מוציא בשנה 400-500 שקל על אביזרים. "כל דבר חדש שיוצא", הוא אומר, "קונים".



"הכי מסכנים הם ההורים", אומרת בצער ש'. "הם גם משלמים הון תועפות בעבור המשחק ובסופו הילד חייב איזה כדורגל חתום, חולצת שחקן או כפפות שוער, והאבא מוציא מכיסו עוד כמה עשרות או מאות שקלים".



ואולם ההוצאה המשמעותית ביותר שבה נתקל האוהד השרוף היא נסיעות לחו"ל. "ברור שנוסעים עם הקבוצה לחו"ל", אומר אברמוב. "אני, למשל, מארגן כבר שנים רבות מטוסי אוהדים לכל יעד. חברות התיירות כבר יודעות לא לעשות עלינו קומבינות ולתת לנו את המחירים האטרקטיוויים ביותר, ככה אנחנו יוצאים יחסית בזול".



כרטיס טיסה, מלון לא מפואר וכרטיס למשחק יעלו בממוצע 600 דולר. לאלה יש להוסיף הוצאות אישיות, הוצאות ויזה, וכמובן אובדן שלושה-ארבעה ימי עבודה. בחלק מהמשחקים מקבלים האוהדים כרטיסי הזמנה, ובחלקם הם משלמים בעבור הצפייה. מחיר כרטיס למשחק בינלאומי עשוי להגיע ל-50 דולר. האוהדים המארגנים משלמים מכיסם גם בעבור הפקת הנסיעה, שיחות הטלפון והמפגשים עם חברות התיירות ועוד.



אברמוב, אתה מעריך שההוצאות מתקרבות ל-10,000 שקלים בעונה, לא כולל נסיעות לחו"ל. אתה לא שואל את עצמך לפעמים "למה אני צריך את זה'"?



"אני שואל את זה רק אחרי שאנחנו מפסידים. כשאנחנו מנצחים לא שואלים כאלה שאלות. אם ננצח בדרבי, אני מוכן שייקחו לי גם 10,000 שקל בחודש. רק שננצח".