"בפערי הריבית של היום, איני חושש ליציבות שוק המט"ח. כל זמן שהציבור ימשיך להאמין בעקביות המדיניות הפיסקלית והמוניטרית - לא יהיה פיחות של השקל" - כך אמר נגיד בנק ישראל, דוד קליין, ל"הארץ"; קליין גם הביע ביטחון בשיעור האינפלציה בישראל, כשקבע כי העלייה בציפיות האינפלציה באחרונה הולמת את יעד הממשלה, וכי אינו חושש כיום מהתפרצות אינפלציונית.
מדד יולי שפורסם שלשום היה גבוה מההערכות, והסתכם בכ-0.4%; מדד זה מצטרף למדדים חודשיים קודמים שהביאו את שיעור האינפלציה בישראל ל-2.2%. הציפיות האינפלציוניות, בהתאם, עלו באחרונה לרמה של 2.5% ואפילו של 3%.
על פי מרבית ההערכות, העלייה בציפיות לאינפלציה מחסלת כנראה את הסיכוי להפחתות נוספות בריבית בנק ישראל בקרוב. למעשה, יש אפילו מי שהחלו להביע חשש מפני האפשרות של היפוך מגמת הריבית, וחזרתה למגמה של עליות.
קליין אינו חושף אם מגמת הורדת הריבית אכן הגיעה לסיומה; הוא מוכן לומר רק שמרחב הורדת הריבית הצטמצמם מאוד, לאחר שהריבית ירדה כבר לרמה של 6.3%. עם זאת, הוא אינו מהסס לומר כי העלייה בציפיות לאינפלציה אינה מדאיגה אותו, כלומר שאין סיכוי ממשי להעלאת הריבית. "אין ספק שהציפיות עלו", הוא אומר. "הראיה לכך היא, שמספר הכותבים שגם 2001 תסתיים בהחטאה מלמטה של יעד האינפלציה פחת מאוד באחרונה, כך שאיני מודאג".
גם אם יתברר שהעלייה בציפיות לאינפלציה הורידה את הריבית הריאלית בישראל לרמה של 3% בלבד?
"אם הציפיות הן לאינפלציה של 3%, והריבית קרובה ל-6%, הרי שזוהי התוצאה המתקבלת. אבל זהו סט מספרים נכון לימים האחרונים, ועדיין אי אפשר לקבוע אם הוא יציב".
ואם יתברר כי מדובר בסט מספרים יציב?
"אז זה בסדר גמור. אינפלציה של 3% נמצאת ברף העליון של יעד הממשלה, ומבחינתנו זה לא מחייב תגובה בריבית".
בעוד שהציפיות לאינפלציה עולות, פורסמו השבוע נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המעידים על המיתון העמוק ששרר במשק ברבעון השני של 2001. אלה הם שני נתונים סותרים לכאורה: האחד מייצר לחץ להמשיך ולהוריד את הריבית על מנת לסייע למשק, והשני מאותת כי האינפלציה הרימה ראש וכי צריך להפסיק את הורדות הריבית. מדברי קליין ניתן ללמוד כי הסתירה, לדעתו, זמנית בלבד - צמד הנתונים מבטאים עדיין את המשך קיומן של הצמדות לדולר במשק הישראלי - ולכן אינה מדאיגה.
קליין גם אינו מודאג מפיחות חד של השקל; "זאת שאלה מעניינת", הוא אומר, "איך אפשר להסביר את היציבות של השקל, למרות המצב הביטחוני והכלכלי בישראל ואי היציבות הכלכלית בעולם. ההסבר לכך הוא האסטרטגיה המקרו כלכלית, והאמון שהציבור מייחס לשמירה על יציבות המחירים והמשמעת הפיסקלית.
"איני חושב שלפערי הריביות יש השפעה גדולה על שער המטבע - עובדה שהשקל תוסף כשפער הריביות היה בשיאו, והשקל פוחת השנה, כשפער הריביות הצטמצם מאוד - בגלל שפער הריביות פועל ביחד עם סיכון שער החליפין המשתנה. להערכתי, הנתון החשוב הוא אמון הציבור. אם האמון יתערער, והציבור יחשוב כי השקל עומד להישחק כתוצאה מאינפלציה, אין ספק שיהיה פיחות. כל זמן שהאמון נשאר, אני לא צופה שיתרחש פיחות כתוצאה מסיבות פנימיות בישראל".
הדיון במדיניות הריבית של בנק ישראל אינו יכול להתקיים שלא על רקע הדיונים שמקיים האוצר לגבי תקציב 2002, והחששות כי במסגרת תקציב זה תירשם חריגה מיעדי המדיניות שקבעו ממשלות ישראל בעבר, ובעיקר חריגה מתוואי הגירעון התקציבי היורד. ההערכות כי קליין לא יוריד שוב את הריבית בקרוב נבעו, בין השאר, מהסברה שקליין חושש מפני חריגות בתקציב 2002 , וכי הוא "יעניש" את הממשלה על כך באמצעות עצירת תהליך הורדת הריבית.
קליין, כמובן, מכחיש; הוא מספר שהפעם האחרונה שבה נקשר שיעור הגירעון בתקציב עם שיעור הריבית היתה ב-1995, במסגרת "עסקת חבילה" שבה התחייב בנק ישראל להוריד את הריבית "בתמורה" לקיצוץ בתקציב. סופה של אותה עסקה היה שהריבית ירדה, אבל הממשלה חרגה מיעד הגירעון. "זה לא הגיוני שההחלטה להעלות גירעון תגרור אותנו להעלאת ריבית", הוא אומר.
ועדיין, אפשר להניח שחריגה ביעד הגירעון תביא אתכם להגביר את מרווחי הביטחון במדיניות המוניטרית. כלומר, תהיו מוכנים פחות להוריד ריבית?
"תלוי איך זה ייעשה. אם החריגה מיעד הגירעון תיעשה לשם השקעה בתשתיות, זה סביר. אם החריגה מיעד הגירעון תעשה סתם כך, אז היא תדאיג לא רק אותנו. במצב כזה, משקיעים רבים יודאגו, ואנחנו נראה מיד עלייה בציפיות האינפלציה, שתחייב אותנו לתגובה בריבית".
האיום, אם כן, כי חריגה בגירעון תתבטא בנקיטת מדיניות ריבית מרוסנת יותר, קיים על אף שנראה היה כי קליין מגלה באחרונה סימן של התכופפות בפני לחציהם של האוצר ומשרד ראש הממשלה. כך, בנק ישראל הצטרף באחרונה לתחזית הכלכלית האופטימית של האוצר לגבי הצמיחה ב-2002: בדו"ח האינפלציה חזר הבנק על תחזית לצמיחה בשיעור של 3%-4% בשנה הבאה. כך, קליין גם שינה את עמדתו המסורתית, והודיע באחרונה כי יתמוך בהעלאת יעד הגירעון בשנתיים הקרובות, במסגרת מדיניות הפחתת גירעון ארוכה יותר, ובתנאי שהחריגה בגירעון תפנה משאבים להשקעה בתשתית.
בנוגע לתמיכה בתחזית הצמיחה של האוצר, אומר קליין עתה כי מדובר באי הבנה; בנק ישראל עוד לא ביצע את התחזית הכלכלית שלו לשנה הבאה, ומדברי קליין אפשר להבין כי הוא לא בהכרח מסכים להנחות שהניח האוצר. "בישיבת הממשלה המלצתי שלא לבנות את תקציב 2002 על הנחת צמיחה אופטימית של 4%", הוא מספר. "אני הנחתי הנחת צמיחה שמרנית של 2% לכל היותר, בגלל אי הוודאות הגדולה בבסיס הנחות התקציב".
בנוגע ליעד הגירעון, ממשיך קליין לדבוק בעמדתו כי אפשר לחרוג מהיעד ובתנאי שהחריגה תיעשה לצורך השקעות בתשתית; לדבריו, הוא הציע לממשלה לקבל מעתה שתי החלטות: תקרת הוצאה ממשלתית לצרכים שוטפים, ותקרת הוצאה ממשלתית לצורכי השקעה בתשתית. מדובר בשינוי העמדה המסורתית של הנגיד, שהתנגד לכל סטייה מיעד הגירעון.
אלא שקליין סבור שהשינוי מוצדק, לאחר שעומס החוב של ישראל פחת במקצת; "החריגה היא
"אם אמון הציבור יתערער - אין ספק שהשקל יפוחת"
מירב ארלוזורוב, הארץ
17.8.2001 / 9:39