טכנולוגיה בשירות ההגירה: עסקי שיחות הווידיאו בארה"ב פורחים בקרב מהגרים

מאת קיית מרפי



כמו מהגרים בלתי חוקיים רבים בארה"ב, חביאר הואטה לא תכנן טיול הביתה לימות החגים, מחשש שאם ישוב לביתו בהונדורס הוא לא יוכל לחזור לארה"ב. אבל הוא יכול היה לראות את אימו, הורי כלתו ודני דודו בהונדורס הודות לשירותי שיחות וידיאו שסופקו בחנות אורדר אקפסרס ביוסטון.



אורדר אקספרס, חברת הפקדות והעברות כספים שבסיסה במקסיקו, מציעה שירותי שיחת וידיאו בתריסר מתוך 300 החנויות שלה בארה"ב ואמריקה הלטינית. הואטה, נהג משאית, אמר בספרדית: "אני מדבר עם המשפחה שלי בטלפון כל הזמן, אבל עם שיחת הווידיאו אני יכול לראות את הילדים".



במשך שיחת הוידיאו, בת ה-40 דקות, התאספו תריסר מקרובי משפחתו בסניף של אורדר אקפסרס בהונדורס. ביתו התינוקת של הואטה ישבה בחיקו, בעוד ביתו בת הארבע עמדה כשאפה נוגע במסך הטלוויזיה השטוח, עליו הוצגה דמותה של סבתה, עם דמעות בעיניה. הסבתא אמרה "קה בוניטה!", או "כמה יפה!". בדרך כלל, שיחה כזאת בת חצי שעה עולה 40 דולר, אבל הואטה קיבל 10 דקות במתנה בשל קשיי ההתחברות שהיו בתחילת השיחה.



עקב תנאי כניסה נוקשים יותר לארה"ב, מאז אירועי הטרור ב-11 בספטמבר, הגישה הנוחה לאינטרנט בפס רחב ובשל הירידה בעלויות שיחות הווידיאו - יותר ויותר בתי עסק מציעים שירותי שיחת וידיאו כדי לאחד עובדים מהגרים עם משפחותיהם בארצות הזרות. בדרך, מצויים השירותים בסניפים בהם מהגרים מפקידים כספים או במקומות בעלי שירותים קונסולאריים שונים. בד"כ לשירות יש תור הזמנות של שבועות מראש: "כל המקומות היו תפוסים מראש בין 20 בדצמבר ו-1 בינואר", אמר איבאן פרננדו רוחאס, הבעלים של סניף שיחות וידיאו תחת השם א טו אלקאנס ("להושיט יד") בביי שור שניו יורק.



מכירות ציוד בעלייה



עסקים שכאלה בדרך כלל מנוהלים על ידי מהגרים כמו רוחאס, אשר מגיע במקור מקולומביה: "אני יודע כיצד זה מרגיש להיות במדינה אחרת, רחוק מהמשפחה שלך". רוחאס פתח את א טו אלקאנס ב-2004, מכסף שחסך מניקיון משרדים: "הרעיון עלה בראשי לפני 12 שנה כשניקיתי ציוד לניהול שיחות וידיאו במשרד". אבל באותם ימים, הטכנולוגיה עלתה בין עשרת אלפים ועשרים אלף דולר. כיום ציוד לניהול שיחות וידיאו עולה כאלפיים דולר, לפי לאורה שאיי, מנהלת שיווק בחברת פוליקום, מובילה בייצור ציוד לשיחות וידיאו.



בזמן שאיש אינו עוקב אחר נתוני המכירות של בתי עסק לשיחות וידיאו כמו של רוחאס, נציגי מכירות של חברות כמו פוליקום מדווחים על עלייה בהתעניינות ובמכירות של הציוד. "עסקי שיחות הוועידה לא היו מודל מוצלח כל כך עד לתקופה האחרונה, שבה מחיר הציוד נהיה כדאי יותר והגישה לאינטרנט בפס רחב קלה יותר לשני הצדדים לפה ולשם". אמר צ'רלי מאקלי, סגן נשיא בכיר במחלקת מכירות ושיווק של חברת IVCi, ספקית חיבורי וידיאו ושירותי רשת בניו יורק.



בעוד שמרבית הסניפים בהם ניתן לבצע שיחות וידיאו נוטים להיות עסקים קטנים בעלי מפעיל אחד, לחברת אמיגו לטינו יש סניפים בשמונה ערים בהן אוכלוסיית ההיספאנים גדולה, כמו בניו יורק, לוס אנג'לס, שיקאגו ומיאמי. לחברה גם סניפים בשמונה מדינות דרום אמריקאיות - כמו גם בספרד. בנוסף, אמיגו לטינו הקימה סניפים בחנויות מקומיות, כמו בחנות אורדר אקספרס, שבה דיבר הואטה עם משפחתו בהונדורס.



"יש ביקוש נרחב לשירותים כאלה, בעיקר בהתחשב במסורת ההיספאנית ששמה דגש על המשפחה", אמר ראול הינחוסה-אוחדה, פרופסור לפיתוח בינלאומי באיניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. שירותי הבנקאות הניידים שלו, תחת השם No Borders (אין גבולות), הציעו שירותי שיחות וידיאו בין מקומות בארה"ב ובאמריקה הלטינית במשך שנתיים, לפני שהפך אותם לחברה בפני עצמה, שבסיסה בפואבלו שבמקסיקו, תחת השם קריאייטיב נטוורקס.



קריאייטיב נטוורקס מחברת מחשבים אישיים בארה"ב לכתריסר סניפים של אינטרנט קפה באמריקה הלטינית, באמצעות אינטרנט בפס רחב, אמר הינחוסה-אוחדה. למהגרים היספאנים בד"כ אין מחשבים אישיים בבית ולא אינטרנט בפס רחב.



"זה כיף להרגיש שאני ובני משפחתי נמצאים ביחד באותו המקום", אמר הואטה. פעמים רבות מהגרים בארה"ב קובעים לעצמם שיחות וידיאו באירועים מיוחדים. כמו למשל, אמר רוחאס בביי שור, שבני משפחה בשתי ארצות שונות מתכנסים לחגוג ימי הולדת, אירוסין וימי נישואין. הם יושבים סביב המחשבים, מדברים, אוכלים עוגה ושותים יין. לקוחה אחת לאחרונה הזמינה שיחת וידיאו כדי להראות לאמה באל סלבדור את שמלת הכלה שהיא תלבש בחתונתה: "אני בוכה ב-9 שיחות מתוך 10", אמר רוחאס.



מחיר האיחוד המשפחתי הוירטואלי הזה נע בין 80-120 דולר לשנה, תלוי במדינה שאליה מיועדת השיחה. מחיר זה זול בהרבה ממקומות כמו פד-אקס קינקוס, אשר גובה 265-350 דולר לשעה ולא מספק ציוד לצד השני, מכיוון שלחברה אין סניפים באמריקה הלטינית.



ולמרות שמחיר זה עדיין יקר לרבים מהמהגרים, רובם אומרים כי השיחה שווה את המחיר: "יכולתי לראות את הדודה והדוד שלי", אמרה בלאנקה לטישיה פינדה דה חוארז, אומנת מלוס אנג'לס אשר עזבה את גואטמלה לפני 15 שנה. היא לא ראתה אותם מאז שעזבה ויכולה היתה להציג אותם לבתה הפעוטה רק באמצעות אותן שיחות וידיאו בסניף של אמיגו לטינו בלוס אנג'לס. "זה גרם לי להרגיש כל כך טוב", אמרה בראיון טלפוני, וסיכמה: "אני בטח הולכת לעשות זאת שוב".