ויליאם הרנדל, "איש הקש" מפרשת צינורות הים התיכון, חוזר בו: איאן דיוויס לא תומך בי

שופט ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, השופט חאלד כבוב, קיים היום דיון מיוחד בשיחת וידיאו עם בית משפט בפרובאנס בצרפת, בו נחקר העד המרכזי במסגרת פרשת צינורות המזרח התיכון, ויליאם הרנדל.



הדיון התקיים מחוץ לכתלי בית המשפט עצמו, במתקן של משרד המשפטים בתל אביב. במהלך הדיון שהתקיים תחת קשיים טכולוגיים חקרה התובעת עו"ד יהודית תירוש את הרנדל על יחסיו עם הנאשם, איאן דיוויס, ועל היותו נתמך פיננסית באופן חודשי על ידי דיוויס.



הרנדל העיד כי החל משנות השמונים היה מקבל מדיוויס 500 לירות שטרלינג בחודש לצורך החזר הוצאות אירוח שהיה מוציא על אורחו של דיוויס. לדבריו, כיום הוא לא מקבל יותר תמיכה מדיוויס אלא משתמש בכספים שלו מחשבונות שיש לו בחברות של דיוויס. תירוש עימתה את העד עם עדויותיו ב-3 חיקורי הדין שנעשה לו בצרפת באוגוסט ובספטמבר 2004, אז אמר כי יש לו זכות לקבל תמיכה חודשית מדיוויס ב-500 לירות שטרלינג לכל ימי חייו, ובנוסף הוא מקבל החזר הוצאות מדיוויס.



עקב הסתירה בין הודעתו בחיקור הדין לעדותו היום בביהמ"ש, ביקשה התביעה להגיש את עדויותיו של הרנדל בחיקור הדין לשופט. הסנגוריה התנגדה נמרצות לבקשה זו של התביעה, שכן עדותו השלישית בחיקור הדין של הרנדל היא עדות מפלילה ביותר מבחינת הנאשמים.



חרף התנגדות הסנגורים, עוה"ד שוקי חורש ואילן סופר ממשרד ש. הורוביץ ועו"ד משה ישראל, שטענו כי ההודעות נכתבו בצרפתית בעוד שהעד לא מדבר צרפתית אלא אנגלית בלבד, קיבל ביהמ"ש את העדויות, וקבע כי טענות הסנגוריה ישמעו בהמשך לעניין משקלן ולא לעניין קבילותן.



בעלי השליטה בחברת ההשקעות 3I - איאן דייויס ואביב אלגור - מואשמים בקבלה במרמה של אישור האסיפה הכללית של חברת צינורות המזרח התיכון (צמ"ת), שהיתה בשליטתם (78%), לעסקות בעלי עניין. לפי הנטען נעשה הדבר באמצעות איש הקש ויליאם הרנדל. נאשמים נוספים בפרשה הם מנכ"לית 3I לשעבר, אסתר אלדן, ועו"ד אבי שץ, שייצג את בעלי השליטה בחברה.



מכתב האישום עולה כי בעלי השליטה בצמ"ת ביקשו לערוך הסכם ניהול, לפיו הם יקבלו דמי ניהול חודשיים בסכום של 250 אלף שקל. מאחר שמדובר בעסקה עם בעל שליטה, נדרש אישור האסיפה הכללית ותמיכת המשקיעים המוסדיים - אך אלה דחו את המהלך. בעקבות כך, הגו אלגור ודייויס, בשיתוף אלדן, תוכנית לפיה ישיגו את האישור באמצעות אנשי קש שירכשו מניות של צמ"ת. לבסוף, כך נטען, הצליחו בעלי השליטה להביא במרמה לאישור ההסכם, בכך שגרמו להרנדל לרכוש עבורם 6.44% ממניות צמ"ת. הצבעת הרנדל לאישור העסקה כבעל מניות בלתי נגוע, הביאה לכך שהתמלא התנאי של קיום שליש בלתי נגוע של בעלי מניות המצביע בעד העסקה.