משרד הבריאות: הציוד בבתי החולים הממשלתיים מיושן; תיתכן פגיעה בשירות

הציוד הרפואי של בתי החולים הממשלתיים מיושן: נכון לסוף 2005, שיעור הבלאי הממוצע היה 70% (לפי שיעור בלאי של 10%-20% בשנה). נתון זה מעיד על כך שהציוד הרפואי הולך ומתיישן, ושבזמן הקרוב יהיה צורך להחליפו. החשש הוא שאם לא יירשם שיפור במצב, התורים לביצוע בדיקות יתארכו או שבתי החולים לא יוכלו לספק כמה מהשירותים וייאלצו להפנות חולים לבתי חולים אחרים, בהם פרטיים.



הנתונים הוצגו לפני כשבועיים על ידי חשבות משרד הבריאות בכנס למנהלים האדמיניסטרטיוויים וגזברי בתי החולים הממשלתיים שערך חשב משרד הבריאות, ערן הורן, בבית החולים שיבא. בכמה מבתי החולים, הבלאי הכבד נמצא גם בציוד שאינו רפואי.



מנהל תחום חשבונאות בחשבות משרד הבריאות, רו"ח אלי ביתן, אמר בהרצאתו כי בתי החולים הממשלתיים אינם מצליחים לחדש את הציוד בקצב הגבוה מקצב התיישנותו. בחשבות ציינו כי על אף שבתי החולים ניסו ב-2002-2005 לצמצם את הפער והוסיפו כ-50 מיליון שקל לתקציב רכישת הציוד, "היקף ההשקעות עדיין נמוך מאוד ורחוק מלשפר את המצב".



יריב גבאי, כלכלן ראשי בחשבות משרד הבריאות, הסביר: "הציוד מתיישן עם השנים, וככל שהוא יותר מתוחכם - הוא גם מתבלה מהר יותר. ככל שהזמן עובר הוא שווה פחות וקשה למכור אותו, וההפסדים הכספיים הולכים וגדלים. בתי חולים מנסים לעמוד בפרץ, אבל אין להם מספיק כסף כדי להדביק את הקצב".



המשמעות הכלכלית, מבחינת בתי החולים, חמורה ביותר. "ההכנסות מהמכשור, למשל בדיקות CT או MRI, הן הגבוהות ביותר, ומפצות את בתי החולים על אובדן ההכנסות מהשירותים המסובכים", מסביר גבאי. "ככל שהמכשור יותר מתוחכם - מרוויחים יותר. לכן הבלאי מונע מבתי החולים הכנסות חיוניות".



ומה המשמעות מבחינת ציבור החולים? האם הם מטופלים במכשירים מקולקלים או אפילו מסוכנים? גבאי: "אני לא חושש מסיכון בריאותי, כי ברגע שמכשיר מפסיק לעבוד - פשוט לא משתמשים בו יותר. רבים מהמכשירים מתקרבים לסיום החיים, אבל עדיין עובדים".



לדבריו, "זה לא עניין של קטסטרופות - זה עניין של שירות שהאזרח מקבל בבית החולים. המשמעות האמיתית מבחינת החולים היא שבטווח הארוך בתי החולים לא יוכלו לתת כמה מהשירותים שהם נותנים כיום, וייאלצו להפנות לבתי חולים אחרים או להאריך מאוד את התורים לכל בדיקה או טיפול".



ההסבר של גבאי למצב הקשה אליו הגיעו בתי החולים, נשמע מוכר: "יש כאן שילוב של הקצאה תקציבית נמוכה מדי מהאוצר והקצאת מקורות בעייתית במשרד הבריאות. תקציבי הבריאות במדינה מאוד מוגבלים, ובפרט תקציבי התפעול והתשתיות שהם זעומים ויורדים כל הזמן. במשרד הבריאות יש תקציב מרכזי וסמנכ"ל הבינוי צריך להחליט כל פעם איך הוא מחלק את המעט שיש לו בין בתי החולים". הפתרון, לדעתו, טמון בהגדלת ההשקעות בתפעול ותשתיות.



ממשרד האוצר נמסר כי משרד הבריאות הוא האחראי הבלעדי על תקצוב בתי החולים.