נגיד פטפטן

מוסכם על הכל שעיקר תפקידו של בנק מרכזי - מלבד בקרה ופיקוח על התנהלותה התקינה של מערכת הבנקאות המקומית (משימות שאינן עומדות, למרבה הצער, בראש מעייניו של בנק ישראל) - לדאוג ליציבות המשק. אף שיש גורסים כי לכל השתלשלות כלכלית - כגון בצורת, שיעורי צמיחה ותעסוקה, רמות שכר, נתוני בנייה, יציבות ממשלית, מצב הכלכלה בעולם ועוד כהנה וכהנה - עשויה להיוודע השפעה מפליגה על תוואי שיוטו של המשק, דומה כי ככל שימעטו בנקים מרכזיים לפסוק את פסוקם בתחומים שאינם נוגעים להם ישירות, כן ייטב. בהקשר זה מעוררים אחדים ממעשיו, מהתבטאויותיו ומשיקוליו של פרופ' סטנלי פישר בעת האחרונה תמיהות לא מעטות.

קיצוץ ריבית הבסיס השקלית ב-0.50%: ההודאה שצעד תזזיתי זה היה חריג בשיעורו לא בוששה. בתוך כשבועיים בלבד אחרי שהכריז על שחיקת הריבית, הצהיר הנגיד כי ייסוף בשערו של הדולר מול השקל (ב-1%? ב-5%? ב-10%? ב-20%?) עשוי לחייב את בנק ישראל לשוב ולשקול את ייקור הריבית השקלית. ספק אם יש בזיגזגים אלה כדי לנסוך במשק תחושת יציבות.

השאל אי פעם הנגיד את עצמו אם ניתן לכמת מראש את קרינת שערו של הדולר/שקל על שיעור האינפלציה? כלום לא מן הנמנע שפיחות זוחל בשיעור של, נאמר, 5% בשערו של השקל עשוי דווקא לסייע לבנק ישראל לכנס את האינפלציה (כעת: 0%) ליעדה הבראשיתי השרירותי: 1%-3%? האם סבור הנגיד לתומו כי גם בתרחיש לעיל יהיה טעם בייקור ריבית הבסיס השקלית?

פערי ריבית: איש, גם הנגיד בכבודו ובעצמו, אינו יכול לצפות מראש כיצד, אם בכלל, ישפיע פער הריבית השלילי החוצץ בין הריבית השקלית לריבית הדולרית על מאזן תשלומיה של ישראל. לא מן הנמנע שאפילו ידירו זרים את רגליהם הזריזות והמיומנות משוקי האג"ח השקליים למיניהם, יקזזו (ואולי יותר) תנועות הון חיוביות לעברה של ישראל (בין בגין השקעות של זרים במניות ו/או במפעלים, בין בגין עודף במאזן הסחר והשירותים) את שיעור ההאטה בניתוב מטבע חוץ לאפיקים שקליים מניבי-ריבית.

תחזיות מטבעיות: הוא הדין לגבי התבטאות פומבית קודמת של הנגיד, שנגעה לתוואי שיוטו של המטבע האמריקאי הסורר בשוקי החליפין. עם כל הכבוד להערכותיו המלומדות של הנגיד, אין תחזיותיו באשר לתנודותיהם של מטבעות העולם ניחנות במשקל נבואי סגולי העולה כהוא זה על משקל תחזיותיהן של תגרניות-דגים בשוק מחנה יהודה (או של אנליסטים ומומחי-מטבע למיניהם) בסוגיה כפוית-טובה זו.

חקירות משטרתיות: אבוי, נבצר לומר שהתבטאותו הפומבית של הנגיד באשר להשפעתה השלילית של שורת החקירות המשטרתיות ברשות המסים במשרד האוצר היתה במקומה. לא רק בגלל מעורבותה היתרה של הנהלת בנק ישראל בעיוותי השכר והתיגמול שהוא מרעיפה על עובדיו החמדנים; אלא גם משום שאיש אינו יודע איזו השפעה, לרע או לטוב, תיוודע לחקירות אלה על אמונם של זרים ומקומיים בחוסנה של הכלכלה הישראלית. כך או כך, אין נושא זה מעניינו של בנק מרכזי.