הלוואה לשנה, בלי ריבית

מאת בן-ציון ציטרין

התאחדות המלאכה והתעשייה, שבה חברים כ-35 אלף עסקים יצרניים, החלה באחרונה ליזום מאבק ציבורי לשינוי חוק מס ערך מוסף; על פי הצעת ההתאחדות, יתבצעו תשלומי מע"מ רק לאחר שהתקבל בפועל התשלום עבור העסקה המחויבת במס, כך שהדיווח לרשויות המס והתשלום ייעשו "על בסיס מזומן".

לדברי מנכ"ל התאחדות המלאכה והתעשייה, צפיה גילת, שיטת הדיווח והתשלום הנוכחית (תשלום עם "חתימת" העסקה, ולא עם קבלת תמורתה), גורמת לבעלי העסקים נזקים כבדים, ולמעשה הופכת אותם למעין "מממנים" של המדינה, הואיל והם מעבירים אליה את תשלומי מע"מ לפני שמועברים אליהם התקבולים בפועל.

מצבם של בעלי העסקים העובדים מול משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות או החברות הממשלתיות, אומרת גילת, חמור במיוחד; אלה נדרשים להנפיק חשבוניות מס מיד לאחר סיום העבודה ולשלם בגינה מס, אבל להמתין חודשים ארוכים - לעתים אפילו שנה - עד שהם זוכים לקבל עבור העבודה תשלום.

"ב-15 לחודש הבא", מספרת גילת, "נאלץ בעל העסק לשלם מכיסו מע"מ בגובה של 17%. ונוסיף לכך גם ניכויים למס הכנסה, ביטוח לאומי, מס בריאות ומקדמות מס הכנסה, שבעל העסק נדרש לשלם מכיסו לפני קבלת ההכנסה בפועל - לא פלא שבעלי עסקים רבים כל כך נקלעו לקשיים".

על פי חישובי המחלקה הכלכלית של התאחדות המלאכה והתעשייה, נאלצים בעלי העסקים להעביר למדינה תשלומים חודשיים המגיעים לכ-25% מסך התשומות, וזאת גם אם לא קיבלו כל תמורה בפועל; "יוצא אפוא", אומרת גילת, "שהם מעניקים למדינה מעין הלוואה לתקופה של 4 או 5 חודשים בממוצע".

יו"ר ההתאחדות, לוי שאול, סבור כי על משרד האוצר לשנות לאלתר את שיטת התשלום למע"מ, כדי למנוע "קריסה מיותרת של אלפי עסקים ולגרום להתחזקותם ולצמיחתם המחודשת"; לדבריו, המחלקה הכלכלית בהתאחדות גם הגיעה למסקנה כי עסק יצרני מעביר למדינה, בממוצע, כספים שהיו מספיקים לו ל-3.7 חודשי פעילות שוטפת.

בחודש שעבר פנתה ההתאחדות לראש הממשלה, אריאל שרון ולשר האוצר, סילבן שלום, והביאה לידיעתם את חומרת הבעיה; נציגיה גם ביקשו להיפגש עם מנהל המכס ומע"מ, מוטי אילון, אלא שאילון לא השיב על הפנייה, אולי משום שהוא סבור שאין לשנות את חוק מע"מ ואת שיטת התשלום הנהוגה.

לדברי עו"ד יעקב פוטשבוצקי, המתמחה בדיני מיסוי עקיף, גם במדינות רבות אחרות נהוגה שיטת המיסוי על בסיס אספקת נכסים ושירותים, ולא על בסיס העברת כספים; "לפיכך", הוא אומר, "וכדי לפעול לשילוב ישראל בעולם, איני רואה מקום לשנות את השיטה מן היסוד".

פוטשבוצקי סבור כי שיטת החיוב במס על בסיס "מזומן" (כלומר על בסיס קבלת התמורה), מוכרת כשיטה חריגה, הנהוגה בישראל בסוגי עסקות או במחזורים כספיים מסוימים, על פי תקנה 7 לתקנות מע"מ; "אין כל קושי עקרוני להרחיב את מספר החריגים בהדרגה ומבלי לגרום לזעזועים במבנה החוק ובמשק כולו", אומר פוטשבוצקי.

למשל מציע פוטשבוצקי להגדיל בצורה משמעותית את תקרת המחזור הכספי שמתחתיה מתבצע תשלום המס "על בסיס מזומן"; הגדלה זו תכניס קמעונאים ונותני שירותים נוספים רבים למעגל המשלמים למע"מ על בסיס מזומנים.

הלחץ הציבורי לשנות את שיטת התשלום למע"מ, סבור פוטשבוצקי, נובע מבעיות הגבייה במשק, ואת הבעיות האלה, הוא אומר, אפשר הרי לפתור גם בדרכים אחרות; אחת מהן היא הארכת תקופת האשראי לתשלום מע"מ, תוך מתן אפשרות להגיש דו"חות בלא תשלום או עם תשלום חלקי ופריסת תשלומים.

אבל לא כל אנשי המקצוע מקבלים את דעתו של עו"ד פוטשבוצקי; רוה"ח ג'ק בלנגה, למשל, שותף מסים במשרד פאהן קנה ושות' וחבר ראשות ועדת המסים של לשכת רו"ח, כמו גם תיקו פרנקו, שותף בכיר במשרד פרנקו, נחמיאס ושות', סבורים כי הפתרון למוסר התשלומים הירוד של הממשלה הוא תשלום והחזר מע"מ רק אחרי הפירעון.

בחוות דעת משפטית שהגישו השניים, הם גורסים כי יש לשנות לאלתר את שיטת התשלום, כפי שהיא קבועה בחוק מע"מ.

לפי ההגדרה, "מס תשומות" הוא מס הערך המוסף המוטל על רכישת נכסים או יבוא שלהם באמצעות עוסק, או על רכישת שירותים בידי עוסק, הכל לצורכי עסקו או לשימוש עסקו; לאור הגדרה זו, מע"מ המשולם ברכישת נכסים ו/או שירותים על ידי עוסק, הן במהלך העסקים השוטפים והן כהשקעה, מהווה מס תשומות שאותו העוסק רשאי לדרוש חזרה מרשויות מע"מ. לכשימכור העוסק את המלאי ו/או ייתן שירותים, יעביר מס עסקות.

לפי המצב החוקי הקיים, עוסק זכאי לנכות מס תשומות אם יש בידו חשבונית מס שהוצאה לו כדין; זאת, ללא קשר אם מס הערך המוסף (מס התשומות) הכלול בה שולם על ידו בפועל, אם לאו. בנוסף, אין כל קשר בין מועד הדיווח על העסקות (מזומן, מצטבר או מעורב) לבין הזכאות לניכוי מס תשומות. כלומר, לדעת השניים, הזכות לניכוי מע"מ (מס התשומות) אינה קשורה לתשלום הסכום בפועל למוכר הסחורה או השירות.

כך, למשל, עוסק שרכש סחורה באשראי בסכום של 117 אלף שקל, מקבל למעשה מהמוכר "צ'ק" על סך 17 אלף שקלים, צ'ק ש"נפרע" במזומן על ידי רשויות מע"מ כהחזר בגין מס תשומות.

בסעיף 69 לחוק מע"מ נקבע כי בדו"ח התקופתי שמגיש עוסק, ייכללו עסקות שביצע בהתאם למועד הוצאת החשבונית, ללא קשר למועד החיוב במס; "לעתים קרובות", אומרים בלנגה ופרנקו, "אנו עדים למצבים שבהם עוסק נאלץ לשלם מע"מ בשל הוצאת חשבוניות לפני קבלת התמורה, ולא יכול היה לעמוד בנטל התשלום הזה".

בלנגה ופרנקו, אם כך, סבורים כי יש לפעול לשינוי שיטת התשלום למע"מ לתשלום על בסיס מזומן; כלומר, להביא לכך שכל עוד לא שילם הקונה את תמורת העסקה למוכר או לנותן השירות, לא יהיה זה רשאי לקזז את מס התשומות.

השניים סבורים כי מאחר שמע"מ הוא מס עקיף, המוטל על הקונה/הצרכן הסופי, יש לגבותו במישרין ו/או בעקיפין מהצרכן הסופי, וזאת על פי זרימת המזומנים מהצרכן הסופי אל העוסק, וממנו אל רשויות מע"מ.

"בכל מקרה", הם אומרים לסיכום, "לעוסק אין חוב אבוד. החוב האבוד הוא של רשות המס בלבד, ומן הראוי שתגבה את המס לא על דרך הלוואה מהעוסקים בעת ביצוע העסקה, אלא בעת תשלום התמורה בפועל, ו