ימותו הקנאים: עשינו מבחן דרכים לפולקסווגן איוס

יש דברים שלא דורשים שכל חד במיוחד כדי לעמוד על הפוטנציאל הגלום בהם. האדם הקדמון שמצא את הדרך להדליק אש, הבין מיד מה יש לו ביד. "אוי ויי, זה חם". אבל יש דברים שלוקח זמן כדי לרדת לעומקם. כמו קרני רנטגן, למשל. "לעזאזל, מארי, רואים רק עצמות בתמונה הזאת".



גג קשיח מתקפל, כמו זה הניצב על ראשה של פולקסווגן איוס החדשה, נראה כמו רעיון מבריק שאינו דורש הסברים. כשהגג סגור, זו מכונית קופה. כשהגג פתוח, זו מכונית קבריולה. "רק היום, רק היום - קנו מכונית אחת, קבלו שתיים".



ויו לה פראנס >> ובכל זאת, יותר מ-60 שנה עברו מאז הוצגה מכונית סדרתית ראשונה עם גג שכזה ועד שהאופנה תפסה מקום של קבע בתעשיית הרכב. ב-1933 רופא שיניים צרפתי ששמו ז'ורז' פולן רשם פטנט על גג קשיח נפתח שמתקפל לתוך תא המטען. המכונית הראשונה שבה הותקן הגג הזה היתה הוצ'קיס, אבל השימוש המסחרי הראשון היה בשורות פז'ו, שהחלה ליישם את הפטנט ב-1934. המכונית המוצלחת ביותר עם הגג של פולן הוצגה בשלהי 1935 ונקראה פז'ו 402. ייצורה הופסק עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.



המלחמה עצרה גם את פולן, שנחשב למעצב מבטיח ומקורי. ב-1940 הצטרף פולן למחתרת הצרפתית ושיתף פעולה עם המודיעין הבריטי. תפקידו היה לאייר במדויק מתקנים וכלי נשק של הגרמנים. ב-1941 הוסגר פולן על ידי משטר וישי לידי הגסטאפו ובמארס 1942 הוצא להורג.



תחייה >> הרנסנס של הגג הקשיח המתקפל החל בשנות ה-90 של המאה הקודמת. אמנם בשנות ה-50 פורד ייצרה מכונית עם גג שכזה, "סקייליינר" שמה, אבל מורכבות טכנית ואמינות מפוקפקת הביאו להיכחדותה בטרם עת. כיום, יצרניות רבות דואגות להציע לפחות מכונית אחת עם הגג האופנתי.



עם איוס, פולקסווגן מצטרפת באיחור לא ממש אופנתי לנישה שזכתה לשם קופה-קבריולה. איוס נקראת על שמה של אלת השחר במיתולוגיה היוונית, שזכתה לתיאורים מחמיאים במיוחד בכתביו של הומרוס, שם דובר רבות על "אצבעותיה הוורודות". אבל הבחירה של פולקסווגן בשם מהמיתולוגיה מעט מטרידה.



מרכבות האלים >> המכונית האחרונה של פולקסווגן שנשאה שם שמקורו במיתולוגיה היוונית היתה פייטון, מכונית פאר שהתיימרה להתחרות במרצדס S קלאס ובב-מ-וו סדרה 7. הבחירה בשם פייטון התגלתה כגורלית: פייטון היה בנו של אל השמש, שלפי המיתולוגיה יצא לסיבוב עם המרכבה של אביו והתרסק לתוך הים. גורלה המסחרי של המכונית דומה למדי: מכירותיה באירופה נמוכות מהצפוי, ובארצות הברית שיווקה הופסק כליל. אגב, באודיסיאה של הומרוס הסוסים שרתומים למרכבה של איוס נקראים למפוס ו... פייטון. רמז לבאות?



"סע מהר, אני חושב שאני רואה כתם של אור באופק" פולקסווגן איוס בים המלח



צלילים בהפתעה >> החיטוט בעבר של פולקסווגן ובמיתולוגיה היוונית נפסק ברגע שמנועה של איוס מגרגר לחיים. האמת, הגרגור הזה די מפתיע. V6 עם צליל סקסי הוא משהו שהתרגלנו למצוא בעיקר במכוניות איטלקיות, כמו אלפא רומיאו למשל. אבל בפולקסווגן? תמיד חשבתי שאם המהנדסים הגרמנים היו מצליחים להשתיק את המנוע לחלוטין, פולקסווגן היתה מאמצת את הפטנט בשתי ידיים.



בשעות המוקדמות של הבוקר, איוס נשמעת טוב במיוחד. הרחובות הריקים של תל אביב משמשים תיבת תהודה ארעית לבריטון הנעים של המנוע. אבל אין זמן ליהנות. צריך להספיק לתפוס את השמש זורחת על ים המלח.



קיטש ים-תיכוני >> זה נשמע סכריני להחריד: לראות את השחר עולה מעל ים המלח עם מכונית שנקראת על שמה של אלת השחר. בררר, רק חסר שהצלם יבקש להחזיק ידיים. מטרת המרדף אחר השחר העולה אינה רומנטית, כמובן. "האור בשעת הזריחה רך", מסביר הצלם בפעם האלף. אני לא מבין איך אור יכול להיות רך, אבל צלמים הם עם קשה עורף. "סע מהר, אני חושב שאני רואה כתם של אור באופק".



עוד יתרון של שעות הבוקר המוקדמות טמון בריקנותם של הכבישים. בלי תנועה מעכבת, אפשר לנעוץ את הדורבנות בצלעותיה של איוס. והיא נענית. הגג סגור, אלומות האור שלוחות הרחק קדימה והדבר היחיד שמגביל את המהירות הוא חשש מנציגי החוק. אבל נראה שצינת החורף משאירה את כחולי המדים במיטה.



קורס טיס >> מעל ים המלח חולפת רביעיית מטוסי F16. המוביל טס נמוך משלושת האחרים, 30-40 מטר בלבד מעל פני הים. מתברר שגם הטובים לטיס נחלקים לטובים ולטובים יותר. "קצה המעטפת" קוראים לזה - לטוס כמה שיותר קרוב למגבלות של המטוס. אני מקבל השראה ממוביל הרביעייה ומתחיל לדחוף את איוס. "אם הוא יכול, גם אני יכול". הכביש עולה ויורד, מתפתל ומתעקל. המהירות עולה ועולה. איוס לא מתרגשת. עם הגג סגור, היא מתנהגת כמו מכונית קופה ספורטיווית. "הדוקה" קוראים לזה בעגה המקצועית. כדי להבין את כוונת המשורר, דמיינו שאתם נוהגים על להב של סכין. מכונית "הדוקה" תשמור את גלגליה בדיוק על קצה הלהב. מכונית רכה, ספוגית, תשמוט גלגל לכאן, גלגל לשם.



כובע צמר >> כתם האור שראה הצלם כבר ביציאה מתל אביב הופך לזריחה יפהפייה ליד מצוקי דרגות. גם אם הטמפרטורה עדיין חד-ספרתית, אני פותח את הגג. המנועים החשמליים מקפלים את חמשת החלקים של הגג ביעילות גרמנית טיפוסית. שתי דקות לאחר מכן, פתיחת הגג מתגלה כהחלטה טיפשית להחריד. כובע צמר, מעיל עבה ומושב עור מחומם לא מצליחים לחמם את עצמותי הנוקשות. לפחות האוויר נקי.



איוס עם גג פתוח קצת פחות "הדוקה". אפשר לחוש בחסרונו של הגג - בידיים, בישבן. אין מה לעשות, אי אפשר לרמות את חוקי הפיסיקה. הגג מספק חיזוק לשלדה, וכשהוא מקופל, חלק מהיכולת האתלטית של איוס - כמו במרבית המכוניות הפתוחות - מתפוגגת. הצלם לא מרגיש בשינוי כלשהו. אולי כי המהירות לא ממש משתנה. גם כשהגג שוכן לבטח בתא המטען, קצב ההתקדמות של איוס לא הופך לשבלולי.



סוציאליזם >> סביר להניח שגם שבלול לא היה מרגיש שבלולי במיוחד עם המנוע הזה. חוץ מנעימה ערבה, הוא גם יודע לייצר כוח. והרבה. 250 כוחות סוס, אם הדיוק חשוב. "איפה הטייס ההוא? אני כבר אראה לו". את העלייה הארוכה והמסולסלת לערד איוס גומאת במהירות אנטי-סוציאלית. כ-3 ק"מ מערד מתגלה פן נוסף של המנוע: הוא שורף בנזין בקצב מטריד. נורת "תדלק אותי מיד" נדלקת בלוח המחוונים, מלווה בזמזום טורדני. כדי שלא תיבלע לה גם טיפת הדלק האחרונה, אני מוותר על תקיפת הפיתולים האחרונים במהירות מרבית.



אין סימפטיה >> בזחילה הכפויה אל ערד אנחנו נתקלים בשיירה של אוטובוסים. המבטים שנשלחים אל כיוונה של איוס חד-משמעיים. "תראו-תראו את המניאקים האלה". כשהגג פתוח, המבטים עוינים עוד יותר. "אתם חושבים שאתם יותר טובים מאתנו, אה? חכו שנגיע לרמזור". יש משהו במכוניות פתוחות שמוציא מהישראלים את המיטב. אולי שרידים פסיכולוגיים משנות ה-50 הקומוניסטיות, אז כסף היה מלה מלוכלכת וכולם חשבו שקיבוצים הם המצאה נהדרת. אפילו כובעי הצמר המוזנחים של הצלם ושלי לא משפרים את תדמיתנו. "אם היו יודעים כמה היא עולה, בטח היו משליכים עלינו חפצים חדים", אני מפטיר לעבר הצלם.



כמה עולה? >> מכונית המבחן עולה 350,000 שקל. עוד הוכחה לכך שפולקסווגן ויתרה על עניין "מכונית העם". בתמורה למיטב כספם מקבלים הלקוחות מנוע V6 בנפח 3.2 ליטרים ותפריט אביזרים ארוך. יש גרסה נוספת, עם מנוע 2.0 ליטרים טורבו-בנזין (200 כ"ס), שאינה כה מהודרת ועולה 300,000 שקל. שווה?



כשהגג של איוס פתוח ומעל הראש משתרעים שמים כחולים, נדמה שהמחיר שלה אינו כה מופרז. נכון, המושב האחורי אינו מרווח דיו לשני מבוגרים, וכשהגג פתוח תא המטען מצטמצם לגודל של קופסת סיגריות. אבל איוס לא נועדה להיות המלה האחרונה בשימושיות. היא גם לא נועדה להשביע את רצונו של רואה החשבון שלכם. איוס היא מכונית לאגו. איוס היא הצהרה חברתית-אופנתית נוצצת שמצליחה להיות גם מכונית מצוינת.