בכירי ההיי-טק הישראלי ממשיכים לצאת בכותרות נועזות והם כבר לא חוששים להביע את דעתם בכל הקשור למדיניות הכלכלית והחברתית של ישראל - ובהם גם מצב ההיי-טק וחברות הסטארט אפ. הפעם הדובר הוא בני לנדא, מייסד חברת אינדיגו ודמות עתירת זכויות בהיסטוריה של ההיי-טק הישראלי. "כשאני רואה מה קרה למדינה ולחברה בעשורים האחרונים, אני רואה מדינה שאני לא יכול להשלים איתה, מדינה של קיטוב חברתי חריף, פערים עצומים בין עושר גדול לעוני ועליבות", הוא מספר בראיון למגזין הדפוס המקצועי "דפוס-גרף" מבית "אינדקס-מדיה", שצפוי להתפרסם בשבוע הבא.
לנדא מכר את חברת אינדיגו ל-HP, בסכום עתק של 629 מיליון דולר וכיום משקיע בחברות סטארט אפ דרך קרן לנדא ונצ'רס. בנוסף לתפקידו בקרן לנדא ונצ'רס, משמש בני לנדא גם כיועץ אסטרטגי בחברת HP.
בתחילת חודש דצמבר היה זה ינקי מרגלית, מנכ"ל אלדין, שאמר: "מדינת ישראל לא מרשה לי להביא אנשים מוכשרים מחו"ל בגלל שהם לא עברו ברית מילה, כלומר, בגלל שהם לא יהודים. ישראל חייבת לפתוח את המדינה לסביבת היי-טק אמיתית ופלורליסטית. כל האסטרטגיה שלנו בישראל זה איך למכור לגויים, אבל אם ישראל רוצה להמשיך להצליח בעולם היא חייבת לתת לכשרונות להגיע לכאן".
גם שי אגסי, בכיר בחברת SAP העולמית, התראיין ל-TheMarker וסיפר כי מדאיג אותו שכוח האדם הטכנולוגי בישראל קטן מדי - ורק אלפים בודדים של מהנדסים ישראלים יוצאים לשוק מדי שנה. "הודו וסין משפיעות, וישפיעו הרבה יותר בעתיד. אי אפשר להתעלם מכמות המהנדסים שנכנסים לשוק. הברז נפתח ולא ייסגר. הוא יתעצם עוד ועוד. אנחנו מדברים על מיליונים שנכנסים בשנה למעגל העבודה ומשנים פרמטרים. התפישה צריכה להיות של שיתוף פעולה ולא של תחרות. יש משאבים בהודו וסין, וצריך להביא אותם לישראל. צריך לגדל את התעשייה, גם אם מביאים את העובדים לישראל רק באופן זמני. צריך ליזום מצבים שמביאים לכאן עובדים שיחזרו להודו וסין ויהיו בסיס לקשר - שהם יהיו הלקוחות של החברות הישראליות", אמר.
לפני כשנה אמרת בהרצאה שאתה מודאג מעתידה של הכלכלה הישראלית.
"כן. לפני 30 ישראל היתה ישראל עם הכנסה לנפש של כ-11 אלף דולר לשנה והיו מאחורינו מדינות עניות יחסית כמו אירלנד עם 9,000 דולר וסינגפור עם 6,000 דולר. בשנים שעברו מאז, גדל התוצר שלנו באחוז לשנה והגענו לתוצר של כ-17 אלף דולר לשנה לנפש, אבל המדינות שפיגרו אחרינו צמחו בשיעור עצום של 450% והגיעו לתוצר של 34 אלף דולר לנפש.
"משרדי הממשלה אטומים"
"כאשר אנו מנסים להבין מה קרה וכיצד נשארנו מאחור יש לכך שתי סיבות עיקריות. האחת היא חוסר בהשקעות זרות, והשנייה, קצב גידול האוכלוסייה שאצלנו הוא מן הגבוהים בעולם. בעוד שבכל העולם שעור הילודה הולך ויורד, כך שבעוד עשר שנים, אפילו במדינות כמו הודו ומדינות המזרח התיכון שעור הילודה יהיה נמוך מאתנו, רק באפריקה ובדרום אמריקה השעור יהיה גבוה מאצלנו. בכל העולם המפותח שיעור הילודה אינו עולה על 1.1% לשנה בעוד שאצלנו השעור הוא כ-2.2%. שום כלכלה אינה יכולה לתמוך בקצב גידול כזה וגם להגדיל את הצמיחה. ובאמת אם מסתכלים על עשר שנים אחרונות רואים שהתל"ג אינו עולה וזה בעיקר בגלל הסיבות הללו".
לנדא סבור שתרבות האקזיטים שצמחה כאן לאחרונה יוצרת אשליה מתוקה שהמצב אופטימי, בעוד שבעיניו אין זה כך. גם מעסקת ישקר הוא לא חוסך את שבטו. "כשמתפארים בהשקעות הזרות כמו עסקת ישקר ואחרות, זו אשליה משום שהעסקה הזו היא בעצם בסך הכל החלפת בעלות על מניות של מפעל קיים. ומעבר להבעת אמון בישקר ואולי בכלכלה הישראלית, לא נוצרים בעסקה כזו מקומות עבודה חדשים. כל עוד לא מושקע כסף זר בהקמת מפעלים חדשים זה לא תורם לתעסוקה ולכלכלה.
"הבעיה היא שמשרדי הממשלה אטומים לצורך ביצירת תנאים שימשכו משקעים זרים, כפי שנעשה בסינגפור אירלנד ובעוד מדינות. כאשר הופעתי בפני ועדת הכספים בכנסת בנושא החוק לעידוד השקעות הון, כדי להסביר את הצורך בהטבות מס למשיכת משקיעים זרים ויצירצ מקומות תעסוקה חדשים, ענו לי פקידי האוצר: איך אתה מבטיח שההטבות לא ינוצלו לרעה על ידי ישראלים, שיקימו חברה זרה ויקבלו הטבות שאינן זכאים להם.
"פקידי האוצר לא הסתכלו על הכספים העצומים שיכלו להיכנס למדינה, ליצור תעסוקה ולהפריח את הכלכלה. הם לא חשבו על הסכומים העצומים של מסים ישירים ועקיפים שהיו נכנסים לקופת המדינה. הם חשבו רק על הרמאי הקטן, שאולי ינצל את החוק וירוויח כמה שקלים. זו צרות עין וטיפשות ממדרגה ראשונה של פקידים קטנים אשר פוגעים למעשה במדינה. זה בעיני אסון לכלכלת המדינה. אני עדיין פסימי מאוד לגבי עתיד הכלכלה במדינה, משום שיש בעולם תהליך חזק מאוד של גלובליזציה וזה פסח על ישראל לגמרי".
אז איזו מן מדינה זו תהיה?
לנדא סבור כי שמדינת ישראל שוכחת את הנוער בפריפריה והעולים החדשים, כמו גם את המגזר הערבי-ישראלי. "יש נוער מנותק עם פוטנציאל עצום, אבל בלי סיכוי. שני דברים מונעים מהם את הסיכוי להתקדם ולהצליח: האחד, חוסר באמצעים ויכולת כלכלית, אבל לא פחות מכך, התדמית העצמית הירודה. הם נתפשים בעיני עצמם כלוזרים של החברה. זה נכון לגבי הנוער בפריפריה והעולים החדשים, וגם לגבי נער ערבי-ישראלי. אלה שתי אוכלוסיות שאם לא נדאג להביא אותן לחזית החברה הישראלית, אז איזו מן מדינה זו תהיה?".
לדבריו הפתרון הוא להקטין את שיעור הילודה. "בכל העולם שיעור הילודה הולך ויורד בעוד עשר שנים אפילו בהודו שיעור הילודה יהיה נמוך מאתנו, רק באפריקה ובדרום אמריקה יהיה שעור גבוה מאתנו. בכל העולם המפותח שעור הילודה אינו עולה על 1.1% לשנה בעוד שאצלנו השיעור הוא כ-2.2%".