בית המשפט העליון: המדינה מחויבת להסכמי בוררות עליהם חתמה כמו מתדיין אחר

מדינת ישראל אינה נוהגת להתחייב בהסכמי בוררות. אך מסתבר שגם כאשר היא כבר חותמת על הסכמי בוררות, היא מנסה להיחלץ מהם ולהימנע מיישומם. המדינה מתרצת זאת באותה מדיניות כללית של רצונה להימנע מבוררות - כך עולה מהחלטתה של שופטת בית המשפט העליון, איילה פרוקצ'יה, בבקשת רשות ערעור שהגיש משרד התחבורה נגד חברת מטרודן באר שבע, הזכיינית להפעלת שירותי תחבורה ציבורית בעיר.



בין החברה למשרד התחבורה נחתם ב-2003 הסכם להפעלת קווי שירות בבאר שבע, לאחר שהחברה זכתה במכרז בעניין. בתחילת 2005 ביקשה החברה להפחית את התמלוגים שהיא משלמת למדינה על פי ההסכם, בטענה כי "אירועים חריגים" גרמו לירידה במספר הנסיעות המופעלות על ידה. משרד התחבורה דחה את הבקשה, והחברה דרשה להפנות את העניין להכרעת בורר, בהתאם להוראות ההסכם ביניהם, שקבע כי עניינים הנוגעים לביצועו של ההסכם או פרשנותו יופנו לבוררות.



משרד התחבורה דחה את הדרישה וטען כי הסכם הבוררות אינו חל על הסכסוך. לטענת המדינה, להכרעה במחלוקת תהיה השפעה על חוזים רבים אחרים עליהם חתמה בעקבות מכרזים, חוזים הכוללים תשלום תמלוגים. על כן, טענה המדינה, ראוי להם שיידונו באופן פומבי בבית המשפט ולא בבוררות.



בית המשפט המחוזי, הנשיא אורי גורן, דחה את טענות המדינה, ושלח את הצדדים לבוררות. המדינה לא ויתרה וביקשה לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון. פרוקצ'יה דחתה את בקשת הערעור וקבעה כי על אף שהמדינה לא נוהגת להתחייב בהסכמי בוררויות ועל אף שהתחייבות לבוררות של המדינה מחייבת אישור של היועץ המשפטי לממשלה - והוא יינתן רק במקרים נדירים וחריגים - מקום שבו ניתנה התחייבות לבוררות, המדינה כפופה להתחייבות זו ומחויבת לה כמו כל גורם אחר שחתם על הסכם בוררות.



אי לכך, דחתה פרוקצ'יה את ערעורה של המדינה וחייבה אותה ב-7,000 שקל הוצאות משפט.



את המדינה ייצגה בערעור עו"ד לימור פלד. החברה יוצגה על ידי עוה"ד אורי נוי ושאול ציוני ממשרד ארדינסט בן נתן.



(רע"א 7146/06)