מחקר חדש: חברות ובנקים מערביים גוזלים ממדינות אפריקה 150 מיליארד דולר בשנה

תאגידים רב לאומיים, בנקים ומשרדי רו"ח ועו"ד מערביים בוזזים ממדינות אפריקה יותר מ-150 מיליארד דולר מדי שנה, כך עולה ממחקר שערך האיחוד האפריקאי, דיווח העיתון הבריטי "אובזרוור". סכום זה גדול לאין ערוך מסך חובות המדינות העניות ביבשת, שעל שמיטתם הוחלט בפסגת שמונה המדינות המתועשות (G8), לפני כשנה וחצי. לפי המחקר, מדובר בסכום שווה ערך ל-30% מהתוצר הגולמי המקומי של מדינות אפריקה שמדרום למדבר סהרה. הכסף מועבר באופן בלתי חוקי, בחסות חברות וגופים פיננסים מערביים, למקלטי מס מחוץ ליבשת - רבים מהם תחת שלטון בריטי.



לפיכך, למרות הזינוק שנרשם במחירי הסחורות בשלוש השנים החולפות, לא נהנות מדינות אפריקה מגידול בהכנסותיהן ממסים ומתמלוגים, ובמספר מקרים אף נרשמת ירידה בהכנסות ממסים המגיעות מענקיות כרייה מערביות הפועלות במדינות אלה. מחקר שערך ארגון הסיוע הבריטי קריסצ'ן אייד, הראה כי הכנסות ממשלת טנזניה מכריית זהב בתחומה נפלו בקרוב לשליש - לאחר גילום העלייה במחירי הזהב; הכנסות זמביה מכריית נחושת נחתכו במחצית.



הנפילה בהכנסות המדינות באה בעקבות הפרטה של פעילות הכרייה במדינות אפריקאיות, תוך הבטחת תנאים מפליגים לחברות כרייה זרות, בעקבות לחץ שהפעילה קרן המטבע הבינ"ל (IMF). "יש מקום לערער על האגדה לפיה חייבים לקצץ מסים כדי למשוך השקעות זרות", אמרה אנה תומס מקריסצ'ן אייד. כמו כן, העלה הארגון חששות לגבי שימוש שעושות חברות כרייה בשיטת "תמחור העברה" (transfer pricing), במסגרתה מרוכזים רווחי החברות במקומות בהם שיעור המס הוא הנמוך ביותר.



במקביל, ישנן ראיות כי לחצים שהפעילו קרן המטבע והבנק העולמי על מדינות דוגמת ניגריה וגאנה, לקצץ את המיסוי התאגידי, חייבו מדינות אלו להטיל מס ערך מוסף על דלק. בכך, תרמו לתהליכי מדבור והתחממות כדור הארץ, שכן העלאת מחירי הדלק גרמה לכך שמיליוני אפריקאים דלי אמצעים זנחו את השימוש בתנורי חימום הפועלים על דלק, ושבו לכרות עצים לצורכי הסקה. מיסוי דלק תרם גם להתייקרות שירותי התחבורה במדינות אפריקאיות רבות, ולהתגברות האינפלציה בהן.



מחקר שפירסם לפני כשנתיים ארגון קריסצ'ן אייד העלה כי הנזק שנגרם למדינות עניות באפריקה כתוצאה ממדיניות כלכלת השוק שנכפתה עליהן, כתנאי לקבלת סיוע ושמיטת חובות, הסתכם ב-272 מיליארד דולר ב-20 השנים האחרונות. המחקר קבע עוד כי הודעת שמונה המדינות המתועשות על כוונתן לשמוט חובות של כמה עשרות מיליארדי דולרים למדינות אפריקה צפויה בסופו של דבר לגרום יותר נזק למדינות היבשת מאשר לסייע להן. זאת, משום ששמיטת החובות מותנית בכך שמדינות אלה יבטלו מכסי מגן על יבוא סחורות לתחומן.



שינויים מבניים שקידמו קרן המטבע והבנק העולמי חייבו את מדינות אפריקה גם לנייד את שערי המטבע ולבצע ליברליזציה בריבית - צעדים ששיחקו בעיקר לידיו של מגזר הפיננסים הגלובלי, הנמצא ברובו בידיים מערביות. הפיחות בשערי המטבעות האפריקאים הגדיל את חובות החוץ של המדינות במונחי המטבע המקומי, והליברליזציה במדיניות הריבית יצרה מצב שבו ממשלות אפריקה נדרשו לשלם ריבית גבוהה יותר על חובותיהן. כתוצאה מכך, גדלו הגירעונות בתקציביהן, ומכיוון שהתוכניות לשינויים מבניים אסרו על הממשלות המקומיות להדפיס עוד כסף, הן נאלצו ליטול הלוואות נוספות מגופים בינלאומיים ומבנקים מערביים.



בנקים ומוסדות פיננסים אירופיים אף העלימו עין במשך שנים מהעברות כספים של רודנים אפריקאים. לדוגמה, בנקים דוגמת קרדי סוויס השווייצי וקרדי אגריקול הצרפתי לא היססו לקבל הפקדות בנות מאות מיליוני דולרים של הרודן הניגרי סאני אבאצ'ה.