איך מודדים איכות של חברת ביטוח? בעזרת מדד ה-Loss Ratio המאפשר להשוות בין החברות

פרמיות, תביעות, השקעות, הוצאות - אלה הן ארבע מלים שקובעות איך ייראה דו"ח הרווח וההפסד של חברת ביטוח. ארבע מלים שכל מנכ"ל של חברת ביטוח מגלגל על לשונו השכם וערב, בעיקר לפני הגשת הדו"ח הכספי הרבעוני לדירקטוריון. ארבעת הגורמים האלה מקיימים ביניהם יחסי גומלין. למשל, שנה חזקה בשוק ההון (כלומר, גידול בדמי ניהול מהשקעות) מכסה על שנה שבה חלה ירידה בהכנסות מביטוח (כלומר, ירידה בפרמיות בשל איבוד נתח שוק או ירידת מחירים). או למשל, עלייה בגניבות רכב (כלומר, גידול בהיקף התביעות) וגידול בעמלות לסוכני ביטוח (כלומר, עלייה בהוצאות) - יובילו לירידה ברווח.







ב-2005, שבה השוורים ברחוב אחד העם דהרו ושוק ההון היה חזק, רשמו חברות הביטוח רווחים גבוהים. ואולם, בשנים פחות טובות בשוק ההון נדרשות חברות הביטוח לשנס מותניים ולהצטיין בעסקי הלבה שלהן - ביטוח. לכן, מדידת איכות עסקי הביטוח - בנפרד מההשקעות שמבצעת החברה בכספי הביטוח - היא קריטית. רצף של שנים טובות בשוק ההון יכול אמנם להסתיר תיק ביטוח בעייתי ומפסיד, תיק ביטוח שבו התביעות גדולות מהפרמיות; ואולם הבעיה תתגלה במלוא חריפותה כאשר שוק ההון עומד במקום, או גרוע מכך - כאשר הוא חווה ירידות.



מהו Loss Ratio



מדד מקובל בכל העולם לבדיקת איכות עסקי הביטוח הוא מדד Loss Ratio (שיעור התביעות מתוך הפרמיות). ככל שה-Loss Ratio נמוך יותר, חברת הביטוח במצב טוב יותר. Loss Ratio נמוך משמעו פרמיות גבוהות ותביעות נמוכות. Loss Ratio גבוה משמעו פרמיות נמוכות ותביעות גבוהות.



Loss Ratio מזכיר בתעשיות אחרות את הרווח הגולמי לפני עמלות או הוצאות הנהלה. כך, Loss Ratio נמוך יחסית, מצביע על איכות חיתום גבוהה יותר של חברת הביטוח, הרווחיות עולה ובדרך כלל גם הרווח הנקי.



קשה להגזים במשמעות שמייחסות חברות הביטוח ל-Loss Ratio שהן מצליחות להשיג בתקופה נתונה - רבעון או שנה. כשחברה מצליחה להוריד את שיעור ה-Loss Ratio, היא תשתדל לנפנף במספר בכל דרך אפשרית. מנכ"לית ביטוח ישיר, אורלי ירקוני, הצליחה במשך שנים להוריד את ה-Loss Ratio במגדל - וזו היתה הסיבה העיקרית לתפקיד המנכ"לית שקיבלה בביטוח ישיר לפני שנה וחצי.



בחודשים האחרונים אפשר לשמוע בענף את הקולגות מחמיאים לירקוני על תוצאת ה-Loss Ratio שהשיגה בביטוח רכוש בתשעת החודשים הראשונים של 2006, 60.5% - 10% פחות מאשר ב-2005.



"ענף הביטוח שעבד פעם ב'טונות' עובד כיום באופן הרבה יותר מפולח ובתעריף ביטוח דיפרנציאלי", אומר שלמה מילר, סמנכ"ל בכיר בתחום ביטוח אלמנטרי בחברת הפניקס: "למשל, רכב ב.מ.וו על חלפיו היקרים, נהג צעיר והעובדה שהרכב גניב, ישתקפו בפרמיה יקרה. פילוח ממוקד של אוכלוסיית הנהגים ותמהיל כלי הרכב מוביל את החברה לנקוט בתעריף דיפרנציאלי. התוצאה היא שיפור ב-Loss Ratio וברווחיות".



ענף הביטוח נוהג למדוד את ה-Loss Ratio בעסקי הביטוח הכללי (אלמנטרי) ולא בביטוח חיים. Loss Ratio נמדד בין פרמיות שנגבו בתקופה מסוימת לעומת התביעות שהתקבלו כנגד אותן פרמיות. בביטוח כללי, התביעות לתשלום מותאמות לפרמיות שנגבו באותה שנה או באותן שנים. בביטוח חיים, לעומת זאת, גובים ממבוטח פרמיה על פני שנים רבות ומשלמים לו בתום תקופת החיסכון.



משקיעים בחברות ביטוח אמורים לבחון את מדד ה-Loss Ratio בחברה אחת לעומת חברות אחרות, מה שעשוי לסייע להם בהחלטה באיזו חברה שכדאי להשקיע. אלא שעניין זה אינו פשוט. בדיקה גסה של שיעור ה-Loss Ratio בענף ביטוח כללי לא תלמד הרבה. השונות בין ענפי המשנה בתוך ענף ביטוח כללי גדולה. ענף ביטוח כללי מחולק בישראל לארבעה ענפי משנה - רכוש, חבויות, בריאות ואחרים. לכן, השוואת Loss Ratio של חברת ביטוח שמתמחה בביטוח בריאות לחברת ביטוח שמתמחה בביטוחי רכוש, לא תשכיל הרבה את המשקיע.



בעיה נוספת במדידת ה-Loss Ratio מתעוררת כאשר בוחנים את ביטוח החבויות (כלומר, רכב חובה, צד ג', אחריות מעבידים או אחריות מקצועית). הסיבה היא שהתביעות בענף משנה מתבררות במשך כמה שנים. בתאונת דרכים עם נפגעים, לדוגמה, לוקח ימים ספורים לקבוע את הנזק לרכב ואת העלות לחברת הביטוח. ואולם את הפגיעה בנוסעים המכוסים על ידי ביטוח חובה ייקח שנים לברר.







מכאן שה-Loss Ratio בענפי חבויות, הנמדד על סמך נתוני המאזנים המפורסמים של חברות הביטוח, יביא לתוצאה פשטנית ולא מדויקת ולא תלמד את המשקיע על איכות החיתום באותה התקופה. וזאת משום ש"דמי הביטוח שהורווחו" התקבלו כבר בתקופת המאזן, אך התביעות ממבוטחים שכבר שילמו את דמי הביטוח שלהם יגיעו רק לאחר שלוש שנים או יותר (תופעה שנקראת טייל - זנב תביעות).



שלמה מילר, מנהל חטיבת ביטוח כללי בחברת הפניקס, מסביר מדוע חברות הביטוח בעצמן יודעות יותר טוב מהציבור את המצב אצלן - מכיוון שה-Loss Ratio שאותו אפשר ללמוד מהמאזנים אינו מגיע לרמת הניטור של ה-Loss Ratio שחברת ביטוח רואה מול הנתונים שלה. "אנחנו מסוגלים לחשב Loss Ratio של אזור, סניף ואפילו של סוכן ביטוח. מי שמסתכל במאזני החברות יראה רק את סיכום המספרים".



מתי המדידה מובהקת ורבת ערך



ה-Loss Ratio נעשה מובהק ורב ערך כאשר מודדים אותו על ענפי ביטוח הרכוש - רכב, אובדן רכוש או ביטוח מקיף לדירות. התביעות בביטוח הרכוש מתבררות במהירות רבה יחסית. הנזק לרכוש מתברר באמצעות שמאי, וחברת הביטוח מקבלת דיווח מיידי. המבוטח מגיש תביעה לתשלום נגד חברת הביטוח שלו - והמונה והמכנה ב-Loss Ratio בתום התקופה ברורים ויוצרים תמונה מדויקת יחסית.



מבט על הנתונים הממוצעים של השנים 2002-2006 מגלה כי חברות הביטוח הישירות (AIG וביטוח ישיר) וחברת מגדל נמצאות בראש טבלת ה-Loss Ratio. מגדל, המחזיקה תיק ביטוח אלמנטרי קטן וסלקטיווי, מובילה עם Loss Ratio ממוצע של 59.6%. אחריה נמצאות AIG ישראל עם 60.5%, וביטוח ישיר עם 65.9%. החברות שיש להן תיק אלמנטרי גדול נמצאות מאחור. הפניקס מציגה את התוצאות הגרועות ביותר - Loss Ratio ממוצע של 72.8%, כ-13.4% אחרי מגדל.



התוצאות מראות כי חברות שנוהגות בסלקטיוויות ושומרות על תיק מוקפד וקטן, כמו מגדל, ביטוח ישיר ו-AIG, מצליחות לעמוד סביב ממוצע Loss Ratio של 60% ולהציג רווחיות גבוהה יחסית לענף. חברות שעובדות על מאסות והיקפי ביטוח גדולים כמו הפניקס, כלל והראל, עומדות על Loss Ratio ממוצע של 70%.



תלות בין החברה לסוכנים



מדוע חברות הביטוח הישירות מצליחות לייצר Loss Ratio נמוך יותר מהחברות המסורתיות? בחברות הישירות מסבירים את ההצלחה בשילוב של כמה גורמים: מידע רחב יותר של חברת הביטוח על כל מבוטח בגלל הקשר הישיר ללקוחות, שאינו תלוי בתיווך סוכנים; חברות הביטוח הישיר פיתחו מערכות מחשוב שנועדו לייצר חיתום מדויק שאינו מסתמך על היכרות אישית בין הסוכן למבוטח.



לא תמיד Loss Ratio גבוה מצביע על בעייתיות. לפעמים צריך להסתכל על תמונה רחבה יותר. שלמה מילר מחברת הפניקס טוען כי ה-Loss Ratio הגבוה יותר של חברות הביטוח המסורתיות נובע ממארג היחסים בין הסוכן לבין החברה. מילר טוען כי חברת הביטוח קובעת תעריף שמתחשב בכלל העסקים שמביא לקוח גדול באמצעות סוכני החברה.



למשל פרמיות מביטוחים נוספים ופוליסות ביטוח חיים שהוא רוכש מהחברה. "התעריף לביטוח רכב שמקבל לקוח שרוכש ביטוחים שונים, באלפי שקלים לחודש, ולפעמים גם מחזיק תיק חסכון ארוך טווח אצלנו בשווי מאות אלפי שקלים או מיליוני שקלים, אינו דומה לתעריף של לקוח קטן בחברת ביטוח ישיר".



ההסבר שמספק מילר ל-Loss Ratio הגבוה יותר בחברות המסורתיות, מחדד גם את הבעייתיות ביחסים בין חברת ביטוח לבין הסוכנים שלה. חברת הביטוח אינה יכולה להיות בררנית יתר על המידה כאשר סוכניה מביאים לקוחות חדשים או עסקות חדשות אצל לקוחות ותיקים. המשמעות של התעקשות על תעריף בביטוח רכוש מול סוכן יכולה להסתיים בנטישתו של סוכן על כלל לקוחותיו לחברה אחרת.



ביטוח ישיר ו-AIG ישראל, חברות הביטוח הישירות, חופשיות יותר בקביעת תעריפים נוקשים - המשמעות של התעקשות על תעריפים (או סירוב לבטח באזור מסוים) יכולה להסתיים, במקרה הרע, באיבוד של לקוח פרטי, אך לא של סוכן שמייצג מאות לקוחות.



מבט אל טבלת Loss Ratio בענף רכוש אחר כמו ביטוחי דירה מצביע על בעיה אחרת. ה-Loss Ratio הנמוך, טוען גורם בענף הביטוח, מצביע על שוק לא משוכלל ויקר שמוטה לטובת חברות הביטוח ולרעת הצרכנים. Loss Ratio של ענף ביטוח צריך לנוע בין 60%-70%.



ניתן להניח כי Loss Ratio שנע בין 30% ל-40%, כמו שמראה הטבלה של ביטוחי דירות בישראל, עומד לטובת חברות הביטוח ומחזיקי המניות שלהן. אבל הוא גם מצביע כי ניתן להוריד מחירים, לגייס לקוחות חדשים ועדיין לשמור על שולי רווח סבירים.



למה ביטוח ישיר לא מבטחת רכב בדרום? הכל בגלל ה-Loss Ratio



בשבועות האחרונים התפרסם כי ביטוח ישיר אינה מבטחת רכב מקיף בדרום הארץ. כתבה ששודרה בערוץ 10 דיווחה על חברה בעלת פריסה ארצית שמסרבת לקבל לקוחות חדשים בדרום הארץ. מההיבט השיווקי והצרכני ביטוח ישיר הצטיירו רע. מההיבט החיתומי, ביטוח ישיר הצטיירו כאמיצים - כל ענף הביטוח יודע על מכת הגניבות בדרום, רק ביטוח ישיר לא מפחדים לומר: "איננו מבטחים כי זה לא שווה לנו".



את מדיניות החיתום הסלקטיווית, ויש יאמרו אגרסיווית, מובילה המנכ"לית אורלי ירקוני, שהצליחה להוריד את שיעור ה-Loss Ratio באופן דרמטי בשנה האחרונה, מ-70.5% ב-2005, ל-60.5% בתשעת החודשים הראשונים של 2006. לביטוח ישיר אין פטנט סודי. יש לו את מערכות המחשב החזקות בשוק המאפשרות לפלח נהג ורכב ולהתאים לו תעריף על פי מאפייני סיכון. ירקוני הובילה בביטוח ישיר מדיניות סלקטיווית ששיפרה את ה-Loss Ratio ועיצבנה את בעלי הרכב בדרום.



שני מקורות הרווח של חברות הביטוח
הרווח של חברות הביטוח נובע בעיקר משני מקורות: דמי הביטוח שגבו והרווחים על השקעת דמי הביטוח בשוק ההון. הגרף המצורף מלמד כי לא תמיד יש מתאם מלא ביניהם. למשל, לפעמים במקביל לכך ששוק ההון עולה והרווחים של חברות הביטוח גבוהים, דמי הביטוח דווקא שומרים על יציבות.



ב-2003 למשל, הבורסה עלתה ב-77%, ודמי הביטוח עלו רק באחוזים בודדים. ההשפעה של הבורסה היתה גדולה - הרווח עלה ב-5 מיליארד שקל ל-19 מיליארד שקל (לכל החברות). גרף הרווח מלמד כי הגאות בשוק ההון הישראלי בשנים 2002-2006, עזרה לשמור על רווח גבוה בענף הביטוח למרות קיבעון בדמי הביטוח הכללי.