חלוץ הסתייג ממהלך קרקעי כמעט עד סוף המלחמה למרות הפצרות ראש אמ"ן

מאת עמוס הראל ואבי יששכרוף



הרמטכ"ל היוצא, רב-אלוף דן חלוץ, הסתייג בכל מאודו ממהלך קרקעי רחב עד לשלב מאוחר מאוד במלחמת לבנון בקיץ, על אף הפצרותיהם של שני חברי המטה הכללי מחיל האוויר - ראש אמ"ן האלוף עמוס ידלין והאלוף עידו נחושתן. במפתיע, שני אלופים שתמכו בכניסה קרקעית נרחבת בהתחלה - סגן הרמטכ"ל האלוף משה קפלינסקי וראש אגף המבצעים, האלוף גדי אייזנקוט - שינו את עמדתם בהמשך והעלו ספקות לגבי פעולה נרחבת. בדיקת "הארץ" בשבועות האחרונים מאפשרת לשחזר חלקים קריטיים מחילופי הדברים בסדרת פורומים בראשות הרמטכ"ל. זו תמונה חלקית בלבד, אבל משקפת את התנהלות המטה הכללי, שמצטייר מהציטוטים הללו מבולבל למדי ומתלבט.



ביום רביעי 12 ביולי בצהריים, שעות אחדות לאחר החטיפה, בהתייעצות בכירים בראשות חלוץ, מציגים שני המומחים המובילים של המטכ"ל לפעולה היבשתית, קפלינסקי ואייזנקוט, את הצעדים הדרושים למערכה. קפלינסקי: "הרמטכ"ל, שים לב. כשאנחנו אומרים (כאן בא שמה המבצעי של אחת התוכניות, שפירושה תקיפות אוויריות וארטילריות נרחבות בשטח לבנון. ע"ה, א"י) אנחנו צריכים לדעת שבהיגיון שלנו מיד אחרי זה בא 'מי מרום' (התוכנית להפעלת אוגדות למהלך קרקעי נרחב בלבנון)". אייזנקוט מדבר על מוכנות לביצוע "מי מרום" החל מ-16 ביולי. "מה שאני אומר זה להכין את האופרציה. לא להיכנס אליה במסלול של היתקלויות. זה יחמיץ את העניין וזו תהיה טעות".



חלוץ לא שולל מהלך קרקעי, אך אומר: איני רואה אותו קורה בסוף השבוע הזה. "אין בכוונתי בשלב זה אלא להניע מהלך של אש רבתי בכל הכיוונים. צריך לייצר את האיום ואת המוכנות לתפעול מהלך קרקעי, אבל לדעתי זה לא בסוף השבוע הזה".



חלוץ: "יהיה צל על דרום לבנון"



ב-15 ביולי, הערכת מצב נוספת. המטכ"ל ב"היי", אחרי הצלחת המבצע המבריק שבו השמיד חיל האוויר את מרבית מערך רקטות הפאג'ר לטווח בינוני של חיזבאללה. לנוכח הסיפוק מתוצאות מבצע ששורשיו הוכנו עוד בימיו בחיל האוויר, חוזר חלוץ לדבוק במה שהוא מכיר ועליו הוא סומך: היכולת האווירית. "מה שנותר עכשיו", אומר הרמטכ"ל לקציניו הבכירים "אלו חורבות ביירות. ועכשיו נתמקד כולנו, כל צבא הגנה לישראל בלצוד את הקטיושות. אם יהיה מזג אוויר טוב מחר, כל המערכת שלנו מתנפלת על דרום לבנון. יהיה צל על דרום לבנון".



אייזנקוט מציע לנקוט מהלכים קרקעיים ראשונים, מוגבלים: "פשיטות תחומות בזמן ובמרחב. להיכנס ולצאת". למחרת, ב-16 ביולי עולה לראשונה בינת-ג'בייל כיעד אפשרי לפעולה. הממליץ הוא מפקד זרוע היבשה, האלוף בני גנץ. "הרמטכ"ל, נאום הניצחון של נסראללה (במאי 2000, ע"ה) נישא בבינת-ג'בייל. צריך לפרק את המקום, זה מקום שיעי - ולהרחיקם צפונה. הייתי שוקל אפילו מהלך קרקעי מוגבל על האזור הזה, שאפשר להכיל אותו".



העיסוק בבינת-ג'בייל צפוי לגזול מצה"ל זמן ניכר, וחלקו יבוא על חשבון הטיפול בבעיה האקוטית יותר, הקטיושות. המהלך נעשה למורת רוחם של רבים במטכ"ל, בהם אלוף פיקוד הצפון אודי אדם וסגנו האלוף אייל בן-ראובן. הרמטכ"ל הקודם, משה (בוגי) יעלון, הרבה לדבר על חשיבותה של "הצריבה התודעתית" בצד היריב. במלחמת לבנון השנייה, מתברר, הצריבה היא אצלנו. העיסוק בפגיעה בסמלים חוזר לאורך כל המערכה. העובדה שהעיר השיעית התגלתה כמלכודת דמים וחטיבת גולני ספגה שם שמונה הרוגים בבוקר 26 ביולי, רק הגבירה את הדחף של צה"ל לחטט בפצע.



פעולה קרקעית? נחיה ונראה



ב-18 ביולי חלוץ מכנס "פורום עיצוב בכירים בנושא תחקיר ביניים למלחמה". ראש חטיבת המבצעים, תא"ל סמי תורג'מן, מציג חלופות למהלכים אפשריים וביניהן "מי מרום". "המקסימלית היא מי מרום - ואתה פסלת אותה", אומר תורג'מן לחלוץ. "אנחנו לא רואים את האופציה הזו". חלוץ: "אני מאמץ את הגישה של ראש אמ"צ (אייזנקוט) למבצעים קטנים. אם זה לא ייעשה על ידי הפיקוד, אני הולך לקחת את זה ולהעביר לאחריות מטכ"לית". סיכום הערכת המצב המטכ"לית באותו יום: "הרמטכ"ל אינו רואה לעת הזו מהלך קרקעי רחב היקף". במקביל, בשבועיים הראשונים למלחמה, בהדרגה, מתחולל שינוי בעמדת קפלינסקי ואייזנקוט. אם ב-12 ביולי דחפו למהלך סדור, רב-שלבי שסופו כניסה נרחבת, עתה הם מבקשים כמו חלוץ להתקדם צעד צעד, נחיה ונראה.



ב-26 ביולי נכנסת המלחמה לשבוע השלישי שלה. באותו בוקר, מתקבלות החדשות הקשות מבינת-ג'בייל. אצל חלוץ מתכנסת התייעצות בנושא מטרות המבצע. החריפים מבין מי שמדברים בזכות מהלך יבשתי נרחב הם דווקא שני אנשי חיל האוויר. האלוף נחושתן (לחלוץ): "אתה צריך לשים את זה לממשלה על השולחן. אתה צריך להגיד ביושר שבלי המהלך הקרקעי הרחב אנחנו לא יכולים להסיר את איום הקטיושות. אם הממשלה לא תאשר, צריך להגיד שיש להפסיק את המבצע עכשיו. העובדה שאת המלחמה בין צה"ל לחיזבאללה, אפשר יהיה לצייר כתיקו, נגיד ככה: מבחינתנו, תיקו זה הפסד - ואסור לנו להפסיד. צריך להגיד לדרג המדיני שאנחנו לא נוכל לצמצם יותר מאשר מה שעכשיו יש (ירי קטיושות), אלא אם כן נכבוש עד הליטני. אני לא מבין מה אנחנו עושים ברמה הטקטית. אז מה ההישג? מה רוצים?"



האלוף אודי אדם, שמשתתף בשיחה באמצעות ועידת-וידיאו, מנסה לקדם את המהלך שלו, התבססות בשטח ביטחוני מיוחד (הפרמטר), החופף את אזור הביטחון הישן ומהווה "מקפצה" להשתלטות עד הליטני, על פי מי-מרום. "הרמטכ"ל", אומר אדם, "הפרמטר הוא הרבה יותר רציני מללכת לבינת-ג'בייל או לכל מיני מקומות כאלה. תראה, סיכמנו שלא כובשים את בינת-ג'בייל. לכבוש אותה זה לעבור שם 5,000 בתים, בית בית".



ראש חטיבת המחקר, תת-אלוף יוסי ביידץ: "אם ניכנס בלילה לאל-חיאם ונהרוג 30 מחבלים ולנו לא יישרט אף חייל, אין בזה שום שינוי. אני רק אומר שהגישה של צעד ועוד צעד - זה לא מה שיביא למכה משמעותית לחיזבאללה". חלוץ: "מה זה שינוי?" ביידץ: "מהלך קרקעי נרחב". חלוץ: "אתה מסתכל על חיזבאללה. אני מסתכל על מודל עזתי-פלשתיני ואני חושב שצעד, עוד צעד ועוד צעד יביאו אותנו למקום אחר, לא טוטלי, אבל יביאו למקום אחר".



בזמן שרוב הקצינים שלו, בהם יוצאי חיל האוויר, דוחפים למהלך קרקעי, חלוץ עודנו מסתייג. הוא מקבל תמיכה מראש אגף המבצעים. אייזנקוט: "נדרשים אמצעים יבשתיים ופשיטות כשבוע בזמן הזה, תוך שיפור דפוס הפעולה ולמידה מאירועים שעברנו". אייזנקוט מתנגד עדיין לכיבוש שטח. "ההבדל בין החלופות: (בשנייה) לא מחזיקים אדמה לבנונית. מבחינתי, זה נטל. לכן, דפוס הפעולה: פשיטות, כניסה ויציאה, מה שאמרנו בבינת-ג'בייל. לא צריך להפוך את בינת-ג'בייל לכותל המערבי. יושג ההישג... (נלך) למקום אחר".



ידלין: "אני מתקשה להאמין שמדינת ישראל עם.. האוגדות ועם... המטוסים שלה לא מסוגלת לעשות מהלך קרקעי שייקח את ה-200 פעילים בסך הכל.. ולטפל בהם. אין לנו ברירה כי אם נגיע לעוד שבוע בלי לעצור את הקטיושות... בסוף, הסורים מסתכלים, כולם מסתכלים. נצטרך לעשות את זה. אני לא אומר לעשות את זה מחר, אבל אנחנו חייבים לעשות את זה עוד שבוע". ראש אמ"ן מודע לעלות המהלך, "אבל בסוף נראה לי שאנחנו משלמים את המחירים ב(מנות) קטנות, במקום לשלם אותם פעם אחת בגדול. (לחלוץ) תראה, מלחמה ארוכה זה לא האינטרס שלנו. אנחנו רוצים לגמור אתו חזק - וזה לא מה שמתרחש".



קפלינסקי: "אני מציע לך להורות הערב על גיוס כמה יחידות שצריך, לסיים את התוכנית שאמורה להיות מוצגת כאן מחר, לאשר אותה, להגדיר את לוחות הזמנים ולהתחיל בפעולת הכנה שתשרת לנו מהלך קרקעי, בגודל כזה או אחר". חלוץ מסכם: "החלופות עלו כאן. מה שאנחנו צריכים לעשות זה צירוף של כל החלופות ביחד. אין כאן חלופה מנצחת... ברמת המוכנות אנחנו צריכים להיות מוכנים לעשות הכל". הרמטכ"ל חוזר לאפשרות של החרפת התקיפות האוויריות, כולל כנראה פגיעה ביעדי תשתית אזרחית בביירות. "אני מתכוון לשים את זה מחדש על השולחן. אני אומר שלפני שמניעים את הדיוויזיות, אוואלי, זהראני, ליטני, זה לא חשוב. צריך להביא את לבנון למקום אחר".



התלבטות אם לפנות למהלך קרקעי



ב-27 ביולי נותן הרמטכ"ל הנחיה מחודשת לתקוף את בינת-ג'בייל. קפלינסקי: "לגבי בינת-ג'בייל אני מסכים עם אודי (אדם) בדבר אחד. אין משמעות צבאית טקטית לכיבוש בינת-ג'בייל (אבל) יש כאן משמעות אחרת... משמעות הסמל ומה שאנחנו עושים עושים, בשביל מי לספר את הסיפור מחר". אדם חולק עליו: "לא צריך קרב הרואי בשביל לכבוש את החרג'וק הזה (בינת-ג'בייל)". חלוץ פוסק לטובת כניסה מחודשת ומשיב לאדם: "באופן עקרוני אני אומר לך: אתה אומר שאין סיפור. אז אני חושב שיש סיפור - והוא לא אצלם, הוא אצלנו".



ההתלבטות אם לפנות למהלך קרקעי רחב יותר נמשכה עוד יותר משבוע. בסופו של דבר, כשצה"ל כבר החליט שזה הפתרון המועדף עליו, הממשלה היססה, עד שאישרה - באיחור קריטי - את "שינוי כיוון 11", אותו ניסיון של הרגע האחרון להגיע לליטני ב-11 באוגוסט. כשכבר הבשילה ההבנה, בדרג המדיני והמטכ"לי, ש"סיפור" המלחמה הוא עצירת הקטיושות, לא בינת-ג'בייל ולא סמלים אחרים, זה כבר היה מאוחר מדי.



בדיעבד, צריכים להדהד דברי ראש אמ"ן ידלין בהתייעצות מ-28 ביולי. "אנחנו בנקודת שפל במעגל בינינו לבין חיזבאללה. המצב הוא לא טוב. חיזבאללה מרגיש מנצח ואנחנו נתפסים, בצדק או שלא בצדק, ככאלה שלא מספקים את הסחורה. אני חושב שמחובתנו לשנות את זה. יש לנו חמישה עד עשרה ימים. אנחנו צריכים לבנות תוכנית ולדבוק בה. לא לשנות אותה כל הזמן. לתת לכוחות ללכת לעבוד. להקטין קצת את כמות הערכות המצב ויותר לעשות את העבודה. בעניין הקטיושות, מוכרחים להראות שאפשר לנצח את הדבר הזה, אחרת זה ירדוף אותנו שנים. כנראה את זה אפשר לעשות רק מהקרקע. בחייך, אבותינו כבשו את כל ארצות ערב בששה ימים ואנחנו לא יכולים להיכנס עם שתי אוגדות ולגמור דרומית לליטני?"



אירועי השבועיים הראשונים למלחמה



12 ביולי חיזבאללה תוקף מוצבי צה"ל ויישובים על גבול לבנון. חוליה שחודרת לישראל חוטפת את אודי גולדווסר ואלדד רגב. 8 חיילי צה"ל נהרגו. חיל האוויר תוקף בדרום לבנון



14-13 ביולי



חיל האוויר תוקף בלבנון, כולל את נמל התעופה בביירות. רוב מערך הרקטות של חיזבאללה לטווח בינוני וארוך מושמד. חיזבאללה יורה מאות קטיושות ופוגע בסטי"ל ישראלי מול חופי ביירות; ארבעה חיילים נהרגו



15 ביולי



לראשונה פוגעות רקטות בטבריה. צה"ל ממשיך בתקיפות אוויריות של מעוז חיזבאללה ברובע דחיא בדרום ביירות



16 ביולי



שמונה אזרחים נהרגו מפגיעת רקטות במוסך רכבת ישראל בחיפה. כל התושבים מתל אביב וצפונה מתבקשים לגלות ערנות



18 ביולי



כ-130 רקטות נורו ביממה אחת לעבר היישובים בצפון ישראל



19 ביולי



שני חיילים נהרגו בלבנון; פעולות קרקעיות מוגבלות של צה"ל בלבנון ונמשכות תקיפות חיל האוויר



20 ביולי



צה"ל הטיל 23 טונות של פצצות על בונקר בדרום ביירות בניסיון לפגוע במזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה. 5 חיילי צה"ל נהרגו בקרבות קרקעיים בכפר מארון א-ראס



24 ביולי



כוחות הקרקע מעמיקים ומתחילים להתקדם לעבר בינת ג'בייל



25 ביולי



לפחות 100 רקטות נורו על יישובי הצפון. מתחילת הלחימה נורו יותר מ-2500 רקטות ונהרגו 43 ישראלים (חיילים ואזרחים)



26 ביולי



שמונה חיילי צה"ל נהרגו ועשרות נפצעו בקרב בבינת ג'בייל; בהיתקלות בין בינת ג'בייל למארון א-ראס נהרג חייל נוסף



27 ביולי



הקבינט מאשר גיוס של שלוש אוגדות מילואים שיועמדו בכוננות לפעולה קרקעית נרחבת