גלית (שם בדוי) היתה סטודנטית ענייה ששכר הדירה הדיר שינה מעיניה. גם משכורתה הדלה כמורה במשרה חלקית (2,000 שקל בחודש), לא הסירה מעליה את עננת המחסור.
באופן מקרי לגמרי פגשה גלית חברה שביקשה סיוע בתרגום מאמר אקדמי. החברה היתה כה מרוצה מהתרגום והציעה לגלית לעשות כבר את כל העבודה. תמורת המאמץ תשלם לה 1,000 שקל. גלית שמחה על ההזדמנות ולא ידעה כי זוהי תחילתה של קריירה משגשגת ולא חוקית בעליל: כתיבת עבודות אקדמיות תמורת תשלום.
"בהתחלה הגיעו אלי מורות שהשלימו תארים בתחומים שונים בפקולטות למדעי החברה והרוח", מספרת גלית. "הן הביאו האחת את השנייה והרגישו מאוד לא נוח לשטוח את הבקשה בפני, בזמן שהן נלחמות באותה תופעה בכיתותיהן. התירוץ היה תמיד כי בין העבודה למטלות הבית, לא נותר להן זמן לכתוב לאוניברסיטה".
העבודות של גלית זכו בציונים גבוהים ("למעט עבודה אחת שקיבלה 80, כולן היו 90 ומעלה", היא אומרת בגאווה). המחיר שדרשה לא היה גבוה במיוחד, שמה נלחש מפה לאוזן, וסטודנטים רבים החלו להתדפק על דלתה.
עשרות תרגילים ועבודות הכינה הסטודנטית החרוצה לקולגות מתחומי האמנות, הספרות ואף משפטים וסיעוד. תעריפיה נעו בין 500 שקל לתרגיל קטן ועד 3,000 שקל לעבודה סמינריונית עליה עבדה כמה שבועות. "הביקוש היה עצום", מספרת גלית. "הרבה מעבר למה שיכולתי לספק, ולא הייתי היחידה. מדובר בתעשייה שלמה".
"אכן מדובר בתופעה חמורה ומתרחבת", מסכים פרופ' רענן ריין, סגן הרקטור של אוניברסיטת תל אביב. "האוניברסיטה מנסה להתמודד עם התופעה, אך אין הדברים פשוטים".
"מאז ומעולם היו אנשים שעשו את הדבר הלא מקובל ושילמו לאנשים אחרים בעבור כתיבת עבודות", מצטרף פרופ' ערן שר, אב בית הדין למשמעת סטודנטים וראש המרכז לאיכות ההוראה באוניברסיטת בן גוריון. "אלא שהיום מדובר לצערי בתופעה מקובלת יותר, הנובעת בעיקר מזמינות המידע: אל הכותבים נוספו גם אתרי אינטרנט שונים המוכרים עבודות מוכנות והעובדה שניתן ללחוץ על כפתור ולקבל באנונימיות מוצר מוגמר הופכת למפתה ביותר. אם נוסיף לקלות הקנייה גם את התחושה שהכל במדינה מושחת וחסר ערכים, נבין מדוע עוד ועוד סטודנטים נמשכים לתוך המעגל".
"לא השחיתות ולא הקלות הן המרחיבות את תעשיית העבודות האקדמיות הקנויות", טוענתת גלית, "אלא דווקא המערכת האקדמית עצמה - שאינה מסוגלת לסייע לתלמידיה להתפרנס בכבוד בעזרת מלגות או לספק להם מקומות עבודה באוניברסיטה. סטודנטים שלא מסוגלים לפרנס את עצמם בעבודות מלצרות או שמירה, נאלצים לעתים לעשות את מה שהם יודעים לעשות, ולמכור עבודות כדי להמשיך וללמוד.
"כשאין לך איך לשלם את שכר הדירה, כל כללי האתיקה הנשגבים עליהם אנו לומדים בכיתות, פורחים כאינם. אני הייתי סטודנטית מצוינת, ולו היו מקלים עלי כלכלית, לא הייתי נאלצת לעשות את מה שעשיתי".
קשה לגלות את ההונאה
שוק העבודות האקדמיות הקנויות מתחלק לשני סוגים עיקריים: עבודות מקוריות שנכתבות על ידי כותבים דוגמת גלית ומיועדות למכירה חד-פעמית, וכן עבודות מוכנות שקונים סטודנטים מאתרי אינטרנט שונים. אלה צצים כפטריות אחרי הגשם במטרה לספק את הסחורה החמה.
בבורסת העבודות הקנויות שוות העבודות המקוריות יותר מהסיבה הפשוטה שלמרצה קשה לגלות את ההונאה. "לא מדובר בעבודות שמסתובבות באינטרנט וכל אחד - סטודנט או מרצה - יכול לראות או לקנות", אומרת גלית. היא מוסיפה כי מבין עשרות העבודות שהכינה, רק פעם אחת חשדה מתרגלת כי הסטודנט המגיש לא היה זה שכתב את העבודה, מכיוון שגילתה פער בין יכולת התנסחותו בעל פה ובין ההתנסחות בעבודה. מכיוון שהמתרגלת לא יכלה להוכיח דבר, ניצל אותו סטודנט מעונש.
אל מול המוצרים היקרים והמעוצבים על פי דרישת הסטודנט, הרי שאתרי האינטרנט מוכרים סוג של קונפקציה. הקלדת המושג "עבודות אקדמיות" מעלה ברשת כמה וכמה אתרים המתהדרים בתואר "בנק מידע איכותי לעבודות אקדמיות", ומכילים אלפי עבודות קיימות בשלל אורכים ותחומים, כגון אנתרופולוגיה, מדעי המדינה, אמנות, עבודה סוציאלית וקולנוע. עבודות מועטות עוסקות במתמטיקה, חשבונאות ומדעי המחשב, ותחומים כמו פיסיקה, כימיה, רפואה ומקצועות מדויקים דומים כלל לא נמצאים במאגר.
המחירים הנקובים באתרי האינטרנט נמוכים למדי ונעים בממוצע בין 100 ל-300 שקל. במייל שנשלח אלי מאחד האתרים נכתב כי "טווח המחירים משתנה מאוד - החל מ-50 שקל לעבודות קטנות בטווח של 5-10 עמודים - ועד לכ-450 שקל לעבודות מחקר מקיפות כמו תזות ועבודות סמינריוניות מלאות. אנחנו ממליצים שלא לתמחר יותר מ-450-400 שקל על מנת שלא לפגוע בסיכויי המכירה של העבודות".
השיטה פשוטה: כל גולש החפץ לקנות עבודה יכול להיכנס לאתר ולראות את פרטי העבודה - נושא, מספר עמודים, מספר מלים, שנת כתיבתה, מספר המקורות שהיא מכילה וכמובן - מחירה. הרכישה נעשית באמצעות כרטיס אשראי ומתקבלת בדרך כלל באופן מיידי או בתוך 24 שעות. שמן של העבודות החשוף לעיני כל, גורם לסטודנטים רבים לבדוק קודם את העבודות הקיימות באתרים השונים ואז להחליט איזה "רעיון מזהיר" יציעו לעבודה הסמינריונית הבאה. חלקם יקנו את העבודה וישפצו אותה קלות, או יעבירו אותה לכותב מקצועי תמורת סכום נוסף כדי שישנה את מבנה העבודה.
זכות יוצרים מפוקפקת
כדי להרחיב את מעגל העבודות מזמינים האתרים את הסטודנטים להרוויח קצת כסף מההונאה: "ישבת חודשים ועמלת על כתיבת מחקר או כתבת עבודה אקדמית תיאורטית מרתקת?", כותב בעליזות אחד האתרים, "באמצעותנו תוכל לחלוק את עבודותיך עם שאר העולם וגם להרוויח מזה". במלים אחרות - מוכרי העבודות יקבלו אחוזים גבוהים ממחיר העבודה בכל פעם שזו נמכרת ברשת.
על השאלה המתבקשת האם מדובר בעניין חוקי, עונים כל האתרים "בוודאי". כולם טוענים כי הם שומרים בקפדנות על זכויות היוצרים של העבודות. איך זה קורה בדיוק, בהתחשב בעובדה שהעבודה מוגשת בשם אחר, לא ברור.
אחד מן האתרים אף מגדיל ומדגיש בסעיף הנקרא לא פחות ולא יותר "אתיקה": "השימוש במאגר האקדמי שבאתר כמקור לעיון, כרקע לעבודה או כבסיס לתיאוריה הינו מומלץ, רצוי ומקדם את הדיון האקדמי. ואולם חשוב להדגיש כי השימוש במאגר המידע כפוף לחוק הישראלי ולכללי האתיקה הנהוגים במוסדות האקדמיים בארץ ובעולם, וכי כל הרוכש מאמר מהמאגר מתחייב שלא להעתיק ו/או להגיש את העבודה לצד ג' כל שהוא". למרות ההקפדה על ה"אתיקה", לא הסכימו אנשי האתר - UBANK - הטוען כי הוא הגדול והאיכותי בישראל, להיחשף.
בחלופת המיילים ההזויה-משהו (אין כל מספר טלפון שאליו אפשר להתקשר, גם אתרים אחרים נוהגים כך), הודיע לי "שירות הלקוחות" של האתר בעברית רהוטה, כי האתר אינו פועל מישראל ולכן לא ניתן למצוא עליו פרטים בבזק או בכל מקום אחר. "מדיניותנו המוצהרת", כך נכתב, "היא לא להתראיין לכלי התקשורת". ניסיונות לראיין בעלי אתרים אחרים נתקלו אף הם בחומת שתיקה לא מפתיעה.
לבער את הנגע
תעשיית העבודות הקנויות המתרחבת גובה לא מעט תשומת לב מן המוסדות האקדמיים. "אנחנו עובדים על תקנון משמעת חדש ומנסים לפעול במישור הארצי הבין-אוניברסיטאי בעניין זה", אומר פרופ' ריין. "עם זאת, ברור לנו שתקנונים אין בהם כדי לעקור מן השורש את התופעה. גם החמרת הענישה אין בה די. אנחנו פועלים כדי שעבודות יהיו התוצר הסופי של דיאלוג מתמשך בין מרצים וסטודנטים, כך שרכישת עבודות והגשתן בשמו של הסטודנט תהפוך כמעט לבלתי אפשרית.
"במקביל אנחנו חותרים לשינוי נורמות ההגינות של הסטודנטים בכל הקשור לבחינות ועבודות. ברור לנו שמדובר בתהליך ארוך ומתמשך, שתוצאותיו אינם מובטחות, אך אנו רואים בכך הכרח".
פרופ' שר מציע פתרון אחר: "חשוב להילחם בתופעה ולהעניש בחומרה סטודנט שנתפס, בבחינת רשע ורע לו. אלא שהעונשים (המגיעים עד הרחקה לשנתיים מהאוניברסיטה) לא בהכרח יעשו את העבודה. אנחנו, הסגל האקדמי, חייבים להסתגל לעובדה כי המידע כיום זמין ביותר. אותם מרצים, המבקשים ומקבלים עבודות בנושאים שמסתובבים ברשת, חייבים לגלות יצירתיות ולהטיל על הסטודנטים נושאים חדשים בכל פעם. אין לנו ברירה אלא להתאמץ ולחפש נושאים לא שגרתיים ולעבוד קשה יותר גם בתחום הזה. רק כך נמנע את נגע קניית העבודות והעתקתן".
קווים לדמותו של רוכש העבודות הישראלי
הפרופיל של קונה העבודות האקדמיות הישראלי ברור למדי: "מדובר בדרך כלל בסטודנטים ממדעי החברה והרוח", מאבחן פרופ' ערן שר מאוניברסיטת בן גוריון. "בהנדסה ובתחומים המדויקים כמעט לא ניתן לקנות עבודות והסטודנטים במגמות אלו גם לא מעוניינים בהן".
"נכון", מאשרת גלית (שם בדוי), הכותבת עבודות לסטודנטים תמורת כסף. "מדובר בדרך כלל בתחומים הדורשים עבודות מלל ארוכות".
מדובר בפונים סדרתיים או כאלה שנקלעו למצוקה חד-פעמית?
גלית: "חלק מן הפונים היו סדרתיים, כאלה שהכנתי בשבילם קורסים שלמים, והיו גם כאלה שהיתה חסרה להם עבודה אחת להשלמת התואר. הם גררו את העניין שנים, התרחקו מהאוניברסיטה וביקשו לסיים בלי להתאמץ. חשוב להדגיש שמדובר בסטודנטים מכל המוסדות - אוניברסיטאות ומכללות".
לסטודנטים שפונים אלייך יש נקיפות מצפון?
"בדרך כלל מדובר באנשים שלא נוח להם לבקש, שעסוקים בהתנצלות ומצוידים בתירוצים אין קץ. לכולם ברור שהם מבקשים דבר לא חוקי ואסור".
והמצפון שלך כמשתפת פעולה?
"אמרתי לעצמי שכל אחד מוכר את מה שיש לו. יש שמתפרנסים מצילום גופם כמו דוגמנים או מרגליים קלות כמו דיילים, יש שמוכרים את גופם ואני התפרנסתי ממכירת נכס אינטלקטואלי - הראש שלי".
את לא חוששת?
"הפחד קיים אבל עובדה שהוא לא מונע - לא מהכותב ולא מהמבקש".
מיהם כותבי העבודות?
"לא מדובר בגילדה סגורה או באנשי מקצוע שיש ביניהם קשר, אך קל מאוד למצוא אותם. בכל תחנת אוטובוס הממוקמת ליד מוסד אקדמי ולעתים רבות גם על לוחות המודעות ניתן למצוא פתקים עליהם נכתב בלשון נקייה: סטודנט לתואר מתקדם מסייע בעריכת עבודות אקדמיות, או משהו בסגנון. ברור שמדובר ברכישת עבודה אקדמית בתשלום".
חוקי או לא חוקי?
על פי עו"ד איתן טפר, המתמחה בזכויות יוצרים, העתקת עבודות או סחר בעבודות, פסולים מכמה היבטים: "בהיבט המשמעתי, מי שמגיש עבודה מועתקת מפר את תקנון מוסד הלימודים והוא צפוי לצעדים משמעתיים, עד כדי הרחקתו ממוסד הלימודים ושלילת תוארו, במידה שכבר קיבל את התואר.
"מהיבט של זכויות היוצרים, אם לא נתקבלה לכך רשות מבעל זכות היוצרים - הרי שמדובר בהפרת זכות היוצרים בעבודה. אמנם לפי חוק זכויות יוצרים מותר לעשות 'שימוש הוגן' (fair use) ביצירה גם ללא רשות מבעליה, בין היתר למטרות לימודיות, אך חריג זה אינו מאפשר העתקת חלקים משמעותיים. מהיבט הפלילי, העתקת עבודות מהווה עבירה של 'קבלת דבר במרמה' ומכירת עבודות היא עבירה של 'סיוע לקבלת דבר במרמה'.
"בתי המשפט שבו והדגישו את החומרה בעבירות אלה ואת פגיעתן הרעה באינטרס הציבורי. גם במקרים בהם דובר בצעירים חיוביים ובעלי נתונים מרשימים, לא הסתפקו בתי המשפט בענישה ללא הרשעה, שהינה בסמכות בית המשפט, אלא התעקשו להרשיע את הנאשמים, חרף הפגיעה שיש בכך בעתידם, ותוך שהם מדגישים את הצורך להקפיד על הטוהר האקדמי ולהרתיע מעתיקים. יתרה מזאת, עבירות אלה יש עמן קלון והרשעה בהן חוסמת את הדרך מכהונה בתפקידים ציבוריים או עיסוק במקצועות המצריכים רישיון כגון מנהל תיקים, עו"ד ורו"ח.
"זכורה הרשעתו של ח"כ יאיר פרץ בהגשת עבודות מועתקות בעקבותיה פרש מהכנסת וכן פרישתו של רשם ביהמ"ש השלום בעכו, רמזי חוראני, לאחר שהואשם בהגשת עבודות מועתקות לצורך קבלת תואר שני".
תעשיית העבודות האקדמיות: 450-400 שקל לקניית עבודה באינטרנט
טלי חרותי-סובר
26.1.2007 / 9:38