רופרט מרדוק: "ניסיתי להשפיע על האג'נדה על ידי כך שהעיתונים שלי תמכו בבוש - אבל זה לא השפיע"

דאבוס.



מוקדם אמנם להספיד את הטלוויזיה והעתונות כמדיות שמעצבות את דעת הקהל, אולם נראה כי האינטרנט עוקף אות הטלוויזיה במהירות - זו היתה הדעה הרווחת בקרב משתתפי מושב הבוקר בדאבוס, שעסק בשאלה "מי יעצב את סדר היום שלנו".



רופרט מרדוק, יו"ר ניוז קורפוריישן טען כי, "ישנה התפוצצות של חופש ביטוי", כשצעירים מתחת לגיל 40 מתקשרים ביניהם באמצעות האינטרנט ומביעים דעות על כל דבר, לדבריו. "זה יוצר שינוי גם בעסקים. למשל בעניין הדיון בנושא האקלים". מרדוק סבור כי דעת הקהל חשובה, אבל יש בהחלט מקום גם למנהיגות ולדברים שהם לא בהכרח פופולרים. "ישנם מהלכים שנראים עכשיו מקוממים עבור הציבור, אבל בעוד שנתיים הציבור יאמר, איזה מזל שהם נעשו".



מרדוק ציין כי השפעת התקשורת על דעת הקהל מוגבלת. למשל, העובדה שאמצעי התקשורת שלו תמכו במדיניות הנשיא בוש בעיראק, אולם דעת הקהל האמריקאית לא זרמה איתם.



לויד בלנקפיין, יו"ר גולדמן סאקס, אמר כי החלטות בהנהלת החברה מתקבלות על פי מסרים שהיא מקבלת מצרכנים ומעובדים באמצעות האינטרנט. "הדימוי של החברה חשוב לנו. החלטות בעולם החופשי מתקבלות על ידי השוק. ההנהלה שלנו קשובה למסרים. אנחנו יודעים עכשיו למשל, שאנחנו צריכים להיכנס לפעילות חברתית, אחרת לא תהיה לנו לגיטימציה כחברה", אמר. "הצרכן שמביע דעתו על מוצר של החברה, הוא המלך. מה שהשוק אומר, זה מה שקובע. כשהשוק לא מרוצה ממוצר, אנחנו צריכים לשנות אותו, לא להתחיל לשכנע את השוק", הוסיף.



גם תגובות מאלפי העובדים שמגיעות להנהלה, הן בעלות משקל מהותי בקביעת המדיניות שלה. לדוגמה, כניסת גולדמן סאקס לפעילות למען צמצום התחממות כדור הארץ היתה תוצאה של לחץ עובדים בכיוון. התגובות, ההערות, התלונות והשבחים מגיעים באמצעות האינטרנט.



ז'ק מא יון, מייסד חברת האינטרנט הסינית עליבאבא סיפר, כי רוב משתמשי האינטרנט בסין הם ילדים. לדבריו, האינטרנט יכול לפתח שיח משתמשים ובכך לשפר את הידע שמגיע לציבור, ולעורר מודעות לנושאים מגוונים שמעסיקים את העולם ושסינים לא מודעים להם. עם זאת לדבריו, לאינטרנט גם השלכות ותכנים שליליים, כמו התמכרות למשחקי מלחמה ולהימורים, ויש לאזן אותם במסרים חיוביים מכוונים. בתגובה לידיעות על צנזורת אינטרנט בסין, אמר כי הוא מעדיף להיות מאוהב בממשלה, אבל לא להתחתן איתה - כלומר, להיות קשוב, להתאים את הפעילות לדרישות הממשלה אבל גם
לנסות לשנות בהדרגה את התיחסותה לאינטרנט ולתכניו.



שרת החוץ של ישראל, ציפי לבני, ציינה כי למדיה ולאינטרנט השפעה גדולה מדי על הציבור. "לעתים יש למדיה סדר יום משלה שמשנה את העובדות. ישנם פוליטיקאים, לדוגמה ערבים, או מוסלמים, שמרגישים, שהם צריכים לרצות את דעת הקהל, במקום לקבוע מדיניות ולהוביל את הציבור שלהם".