ליאורה גלאט-ברקוביץ' תובעת 2.5 מיליון שקל מהעיתונאי ברוך קרא ומבכירי "הארץ"

עו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ' הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה על סך 2.5 מיליון שקל נגד העיתונאי ברוך קרא, לשעבר כתב המשפט של עיתון "הארץ", וכן נגד שמואל רוזנר, עורך בעיתון בתקופה הרלוונטית, עמוס שוקן והוצאת העיתון.



גלאט-ברקוביץ' נודעה כמי שהדליפה את פרשת סיריל קרן, עת היתה פרקליטה בפרקליטות מחוז מרכז ועסקה בליווי החקירה.



לדבריה, מתוך תחושת "שליחות ציבורית עמוקה", היא פנתה לקרא, ומסרה בידיו מסמכים הנוגעים לחקירה. זאת, תוך הבטחה שלו לא לחשוף את זהותה כמוסרת המידע ולא לפרסם את המסמכים, שלטענתה נמסרו לידיו אך ורק לשם מתן הסבר אודות הרקע לחשיפת הפרשה ולשם הוכחת מהימנות המידע.



בתביעה, שהוגשה באמצעות עוה"ד צבי בר נתן ורקפת פלד, טוענת גלאט-ברקוביץ' כי "ההבטחות שניתנו לתובעת על ידי העיתונאי הופרו ברגל גסה. מרגע שקיבלו הנתבעים את המידע והמסמכים לידיהם, התעלמו מההבטחות שניתנו לתובעת, ועשו שימוש באותו מידע ובאותם מסמכים ככל העולה על רוחם, מתוך כוונה להאדיר את שמם ועיתונם ולהעלות את הרייטינג של פרסומם, וכל זאת תוך התעלמות מהנזק שהם מסבים בהתנהגותם למקור שמסר בידם מידע זה, הוא התובעת".



לטענת גלאט-ברקוביץ', היא נפגשה עם קרא בראשית שנת 2003 וציינה בפניו כי היא אם חד הורית המפרנסת את שני ילדיה, וכי אם היא תיחשף כמקור למידע - ייגרם לה נזק בלתי הפיך, שכן היא עלולה לאבד את מקור פרנסתה ולסבול פגיעה קשה במוניטין המקצועי שרכשה במהלך שנות שירותה הציבורי.



בנסיבות אלו, לדבריה, היא דרשה מהעיתונאי לא רק לשמור על חסיונה כמקור הפרסום אלא גם לנקוט בפעולות אקטיוויות לשמירת חסיונה. "כך, לדוגמה, התובעת מסרה לעיתונאי את מספר הטלפון הסלולרי שלה על מנת שיוכל ליצור עימה קשר כדי לוודא שפרטים שיכתוב יהיו נכונים, אך דרשה במפגיע שלא יתקשר אליה מקו טלפון רגיל, כי אם מטלפון בטוח. העיתונאי הבטיח לעשות כן", נכתב בתביעה.



עם זאת, נטען, "לימים הסתבר כי העיתונאי, בניגוד מוחלט לנדרש ממנו ולמובטח על ידו, יצר קשר טלפוני עם התובעת דווקא מקו הטלפון הסלולארי שלו - דבר אשר הקל, בדיעבד, על גילויה של התובעת כמקור לחשיפת הפרשייה".



על פי התביעה, סוכם בין התובעת לבין העיתונאי כי שני המסמכים שמסרה לו - טיוטת בקשת חיקור הדין ומכתבה לפרקליטת המדינה - יושמדו על ידו או, לחילופין, יישמרו בכספת של עמוס שוקן בעיתון "הארץ" ולא יגולו לאיש, למעט במקרה של צורך של הנתבעים להתגונן מפני תביעת דיבה.



לטענתה, זהותה כמקור המידע והמסמך נחשפה על ידי השוואת סימני סיכות השדכן המשרדי על טיוטת בקשת חיקור הדין שמסר העיתונאי משה נוסבאום מערוץ 2 או מי מטעמו, שקיבל לידיו עמודים מטיוטת הבקשה לחיקור הדין של סיריל קרן למשטרה, עם הסימנים על טיוטת המסמך שמסרה התובעת לחוקריה.



גלאט-ברקוביץ' גורסת כי היא נחקרה בנוגע להדלפת המידע. במסגרת חקירה זו, לדבריה, הוצגו בפניה הראיות ופלט שיחות הטלפון הנייד של קרא, וחוות דעת מז"פ אשר השוותה נקבי השדכן שהופיעו על טיוטת בקשת חיקור הדין אשר נמסרה על ידי נוסבאום או מי מטעמו לחוקרי המשטרה, עם הנקבים שהופיעו על טיוטת בקשת חיקור הדין שמסרה לחוקרים במהלך חקירתה, ואשר קבעה כי מדובר במסמך זהה. "לאחר הצגתן של ראיות אלה לא נותרה עוד ברירה לתובעת והיא הודתה כי היא המקור להדלפה", טוענת הפרקליטה.



בסיכום תביעתה, היא מציינת כי "תנאי למסירת המידע על ידי התובעת היתה קבלת התחייבותם של הנתבעים, באמצעות קרא, עובדם ושלוחם, כי זהותה כמקור מוסר המידע לעולם לא תיחשף על ידם.
דא עקא, שהנתבעים עשו פעולות שונות ונמנעו מפעולות מתחייבות אחרות אשר כתוצאה מהן נחשפה זהותה של התובעת כמקור לפרסומים".



לדבריה, "אלמלא נחשפה זהותה כמקור המידע, סביר הוא כי היתה ממשיכה לעבוד ולהתקדם בסולם הדרגות עד גיל הפרישה, הוא גיל 64, וזאת, בין היתר, נוכח היותה אם חד הורית המגדלת שני ילדים". לשיטתה, לו הייתה עובדת עד הגיעה לגיל 64 בחודש מאי 2017, כי אז היתה זכאית לקבל עד סיום עבודתה, וכתוצאה מסיומה, סך נוסף של כ-2.5 מיליון שקל מעבר לכלל הסכומים שקיבלה ותקבל התובעת במסגרת פרישתה הכפויה מעבודתה.

ברוך קרא מסר בתגובה לטענות שהועלו בתביעה: "צר לי על האופן שבו הסתיימה הקריירה של ליאורה גלאט-ברקוביץ'. עם זאת, יש להצטער גם על האופן שבו בחרה להתמודד עם חשיפתה כמקור עיתונאי. האמת היא פשוטה: בינואר 2003 התקשר אליי אדם שלא הכרתי וביקש להיפגש איתי כדי להעביר לי מסמכים. כל היכרותינו מסתכמת בכרבע שעה עד עשרים דקות שיחה. על אף שהאדם הזה לא הטיל עליי שום מגבלות, לא על טלפונים חסויים ובוודאי לא אמירות בדבר כספות מסתוריות, נקטנו במערכת "הארץ" משנה זהירות, ופנינו אליו טרם הפרסום, שהיה כאמור ביוזמתו המלאה, כדי לוודא שאפשר לפרסם את תוכן המסמך, ואפילו את צילומו. המקור השיב בחיוב.



"האמת היא שגלאט-ברקוביץ' לעולם לא היתה נחשפת אם לא היתה מודה בחקירתה כי היא המקור העיתונאי. חבל שעשתה כן, ומשעשתה, ראוי שתתמקד בשיקומה האישי ולא תכלה את זמנה ואת זמן בית המשפט בתביעות סרק ובהאשמות בלתי אחראיות".