יו"ר הפניקס מכריז על תחרות למערכת הבנקים: יש לאמץ תקנות באזל 2 כדי שלא נישאר עם השיירים של הבנקים

"על חברות הביטוח להאיץ את תהליך פיתוח המודלים הפנימיים לתמחור ואמידת סיכוני אשראי, על מנת לעמוד בשורה אחת עם הבנקים בניהול סיכוני האשראי, אחרת ייאלצו להסתפק בשיירי המערכת הבנקאית של לווים מסוכנים יותר" - כך אמר היום יו"ר הפניקס, אהוד שפירא, בכנס בנושא תקנות באזל 2 של המרכז הבינתחומי. שפירא סקר את השלכות יישום תקנות באזל 2 במערכת הבנקאית, על ניהול סיכוני האשראי בקרב הגופים המוסדיים ובראשם חברות הביטוח.



על פי נתוני בנק ישראל, משקל הבנקים בהרכב מקורות האשראי למגזר העסקי בישראל ירד מ-77% בשנת 2001 לכ-57% נכון ליוני 2006. משקל האשראי ממשקיעים מוסדיים עלה מ-7% ל-10%, מתושבי חוץ מ-15% ל-19% וממשקיעים פרטיים (דרך קרנות נאמנות) מ-0% ל-4%. "הגידול המהיר באשראי חוץ בנקאי מציב אתגר רציני בפני המשקיעים, המלווים המוסדיים וכן בפני הרגולטורים בנושא הטיפול בסיכוני אשראי", אמר שפירא.



"השאיפה של המערכת הבנקאית היא לצמצם את הקצאות ההון לסיכוני אשראי. ככל שתיק האשראי של הבנק יהיה איכותי יותר, ההון העצמי המוקצה לסיכוני אשראי יהיה נמוך יותר ולכן התשואה להון ה'מועסק' לצורכי האשראי, תהיה גבוהה יותר", אמר שפירא. "כמו כן, ההון העצמי 'החופשי', המייצג את עוצמת ההון של הבנק, יהיה גבוה יותר וכך הבנק יהיה אטרקטיווי יותר למפקידים ולמשקיעים", הוסיף.



"מכאן, שהתשואה הנדרשת על ההון תקבע את מחיר האשראי: הבנק בעל היכולת הטובה ביותר יוכל לתמחר את האשראי שלו בצורה מדויקת יותר, כלומר תמחור זול יחסית ללווים טובים ויקר יותר למסוכנים יותר", הסביר שפירא.



לדברי שפירא, בהנחה שחלק מהבנקים אם לא כולם, ישתמשו במודלים דומים המשקפים את אותו מרווח סיכון, יוביל הדבר לסלקציה טבעית של אשראים מהבנקים לכיוון השוק החוץ בנקאי. "כדי שהגופים המוסדיים, ובראשם חברות הביטוח, לא ייוותרו עם הלווים המסוכנים, עליהם לפעול ברוח תקנות באזל 2 ולאמץ מודלים פנימיים מתקדמים לאמידת הסיכונים ותמחורם". בהקשר זה ציין שפירא, כי על חברות הדירוג החיצוניות לוודא שמודל הדירוג שלהן יהיה עקבי עם המודלים שבהם ישתמשו הבנקים לדירוגים פנימיים.



הזדמנות נוספת עבור השוק החוץ בנקאי שאותה ציין שפירא היא במגזרי מימון מיוחדים, בהם הבנקים יהיו חייבים להקצות הון גבוה יותר, גם תחת משטר באזל 2. מכאן היתרון של המלווים המוסדיים, בין היתר, בזכות אורך מקורות המימון.