חברת דנאל מלונאות תובעת את חברת כ.א והבנים ב-10 מיליון שקל

חברת דנאל מלונאות ובניין הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה על סך 10 מיליון שקל נגד חברת כ.א והבנים חברה לבניין. על פי התביעה, לדנאל שטח של כ-10 אלף מ"ר בתחום המועצה המקומית אבן יהודה, אשר תוכנית בין ערים החלה עליו מאפשרת לבנות עליו בין היתר דיון מוגן למפגרים קלים. חברת כ.א היא חברה יזמית וקבלנית, הפועלת למעלה מ-30 שנה בענף הנדל"ן.



בתביעה, שהוגשה באמצעות עוה"ד יהודה לנדא ודפנה לנג, נטען כי בשנת 2002 נחתם הסכם מכר מסוג הסכם קומבינציה בין התובעת לנתבעת בקשר לבנייה על המגרש. ההסכם קבע כי חלק מן המגרש יימכר בתמורה לחלק מן הבנייה. בתמורה התחייבה הנתבעת בין היתר לבנות על המגרש פרויקט לדיור מוגן למפגרים קלים שבו 240 יחידות וכן שטחים ציבוריים עבור הדיורים.



בהתאם להסכם, כך נטען, התחייבה הנתבעת להתחיל בבניית שלב א' (הקמת 30 יחידות) תוך 21 יום מיום הוצאת היתר הבנייה, ולהשלים את הבנייה תוך 36 חודשים מיום תחילת הבנייה. כן נקבע כי התובעת תהא זכאית לבחירתה ל-35% מכל תמורה שתקבל הנתבעת בגין מכירת כל יחידת דיור בפרויקט, או את "יחידות הבעלים", כלומר 35% לפחות מכלל הדירות בפרויקט. כן נקבע כי התובעת תהיה זכאית לתמורה נוספת בשיעור של 50% מעבר לסכום של 100 אלף דולר לכל יחידה. בהתאם לשמאות הוערך מחיר הדירה בפרויקט בגבולות של 130 אלף דולר כולל מע"מ.



התובעת טוענת עוד כי הנתבעת התחייבה בהסכם המכר לבנות גם את השטחים הציבוריים שישמשו כמרכז ציבורי לרוכשי הדירות, אשר יימכרו לעמותה שתוקם על ידי רוכשי הדירות או בני משפחתם באופן שתמורת המכירה של המרכז הציבורי תתחלק בין הנתבעת והתובעת לפי יחס שנקבע בחוזה. עוד נטען כי במועד חתימת ההסכם היתה רשומה על הנכס משכנתא לטובת בנק לאומי בגין הלוואה שערכה באותו מועד הגיע ל-3.6 מיליון דולר. נקבע כי פדיון המכירות הראשונות בפרויקט יהיה מיועד לכיסוי המשכנתא, ורק לאחר שהמוכר יקבל אישור מהבנק כי אינו חב דבר לבנק בגין המשכנתא או החוב יהיו הצדדים רשאים להתחלק בתמורות המכירה. לפי התביעה, משמעות הדבר הינה כי הנתבעת התחייבה להגדיל תחילה את התמורות לתובעת שכנגד ב-3.6 מיליון דולר מעבר לאחוז הקומבינציה בהסכם.



בנוסף, נטען, בין הצדדים הוסכם כי הנתבעת תשלם לתובעת מקדמה בסך 2.4 מיליון דולר. לבסוף, כך נטען, הנתבעת לא העבירה את המקדמה במלואה אלא מקדמה בסך 1.2 מיליון דולר בלבד, ואילו את היתרה התחייבה להעביר מכספי הליווי הבנקאי שתקבל לפרויקט. יתרה זו, לדברי התובעת, לא הועברה לתובעת שכנגד מעולם.



על פי התביעה, חרף קיומו של היתר בנייה כדין, הנתבעת לא פעלה כמתחייב ממנה על פי ההסכם ולא החלה בבניית הפרויקט; למעשה, נטען, פרט ליציקת כלונסאות לבניין, וגם זאת "באיחור רב", לא עשתה הנתבעת דבר לקידום הבנייה והשלמתו.



"התובעת נתנה לנתבעת אין ספור ארכות להתחלת הבנייה, וזאת בהסתמך על מצגיה של הנתבעת כי היא פועלת כל העת על מנת לקדם את הפרויקט. ואולם בנקוף הזמן, התחוור לתובעת כי הנתבעת סובבה אותה בכחש וכי אין בכוונתה להקים את הפרויקט ולקיים את התחייבויותיה בהסכם", נכתב בתביעה.



לטענת התובעת, כתוצאה מכך היא מצאה את עצמה ניצבת מול שוקת שבורה, באשר מחד המקרקעין שעל פי ההסכם היו אמורים להניב לה רווחים של עשרות מיליוני שקלים נותרו - "כתוצאה ממעשיה ומחדליה של הנתבעת העולים כדי הפרות בוטות של ההסכם" - כאבן שאין לה הופכין, ומאידך - רשויות מיסוי מקרקעין דרשו ממנה לשלם מס שבע (על יסוד הרווחים שאמורים היו לצמוח לה מהעסקה) בשיעור של כ-19 מיליון שקל.



לדברי דנאל, עומדים להיגרם לה נזקים נוספים בעקבות התראות של בנק לאומי בדבר כוונתו לממש את המשכנתא הרשומה לטובתו על המקרקעין, וזאת בנוסף לנזקים בשיעור של עשרות מיליוני שקלים אם לא למעלה מכך, שנגרמו לה כתוצאה מהפרותיה של הנתבעת את ההסכם, ובגין כתב תביעה שהוגש לאחרונה על ידי בנק לאומי כנגדה.



(א 07\1142)