היום הכרעה במשפטו של חיים רמון: ידרוש את תיק המשפטים גם אם יזוכה מחמת הספק

רמון הואשם ב-23 באוגוסט בביצוע מעשה מגונה בלא הסכמה כשנישק את הקצינה ה' בלשכת ראש הממשלה בקריה בת"א, שם שירתה. מאז התקרית השתחררה ה' משירותה הצבאי. המקרה אירע ביום פרוץ המלחמה בלבנון, ב-12 ביולי. בכתב האישום נגד רמון נכתב: "המתלוננת שיחררה אחיזתה בנאשם ופנתה לצאת מהחדר. הנאשם המשיך לחבק את גופה בידו האחת וקרב אותה אליו.



באצבעות ידו האחרת אחז בלחייה, קירב את פניו אליה והצמיד את שפתיו לשפתיה, תוך שהוא מחדיר את לשונו לתוך פיה, והכל ללא הסכמתה". במהלך המשפט נשמעו עדותיהם של עובדי הלשכה, ביניהם המזכיר הצבאי, תת-אלוף גדי שמני ומנהלת לשכת ראש הממשלה, שולה זקן וכן עדים נוספים שהיו במקום.



רמון ופרקליטיו הודו עם פתיחת המשפט שאכן היתה נשיקה בין השניים, אולם טענו שקדם לכך פלרטוט ארוך מצד ה'. עוד טענו כי הנשיקה היתה יוזמה הדדית ולא נכפתה עליה. הפרקליטות טענה מנגד כי ההיכרות בין השניים היתה אפסית ולא היה בה כדי לרמוז לרמון כי ה' חפצה להתנשק אתו. עוד טענה הפרקליטות כי מבחינה נורמטיווית מדובר בהתנהגות חריגה, שכן מדובר בקצינה צעירה ובשר משפטים בן 56 ובנסיבות דרמטיות, דקות לפני שהממשלה עומדת להכריז על יציאה למלחמה.



הסוגיה החשובה ביותר שעומדת לפתחם של השופטים היא תפישתו הסובייקטיווית של רמון את הסיטואציה - האם הוא יכול היה לדעת כי ה' אינה מעוניינת בנשיקה. לטענת התביעה, רמון לא שאל את עצמו כלל לגבי רצונה של ה'. ההגנה טוענת, שהשיחה שקדמה לצילום והחיבוק ש-ה' חיבקה את רמון בזמן הצילום גרמו לו לחשוב שהיא מעוניינת בנשיקה, ולכן הוא לא ביצע מעשה פלילי.



עניין נוסף עמו יתמודדו השופטים בפסק הדין הוא טענת ההגנה מן הצדק, שהועלתה על ידי רמון ופרקליטיו. לטענתם, כל פעולות החקירה, ההחלטה להעמידו לדין וניהול המשפט נעשו שלא בתום לב והוא הופלה ביחס לנאשמים אחרים ואף נרדף. חיזוק לטענה זו מוצא רמון בפרשת האזנות הסתר, השיחות שהוקלטו על ידי המשטרה בימים שלאחר האירוע, מתוך מטרה לבדוק חשד לשיבוש הליכי משפט, ולא הועברו לידי הסנגורים עד לשלב מתקדם במשפט.