"כשפסק הדין ניתן, השתחרר אצלי בכי שנבע מאושר. נסגר פה מעגל. הצדק יצא לאור". כך אמרה הערב (רביעי) ה', המתלוננת נגד שר המשפטים לשעבר, חיים רמון, שעות ספורות לאחר הכרעת הדין שהרשיעה אותו במעשה מגונה בה. "אני לא אוהבת להשתמש במלה קורבן. אני לא אוהבת את המלה הזו. אף אחד לא יהפוך אותי לקורבן. הוא פגע בי מבחינה נפשית. הוא ריסק לי את הכבוד. הרגשתי שכל מה שבניתי במשך שנה שלמה בלשכת ראש הממשלה התנפץ בשתי שניות בידי אדם שראיתי שלוש פעמים בחיים שלי לפני כן. בית המשפט החזיר לי את הכבוד היום".
בזמן הראיון הטלוויזיה דלוקה וה' מתקשה להסיט את המבט שלה מהדיווחים השוטפים על הכרעת הדין. היא בחורה בוטחת מאוד בעצמה ובעלת הבעה קורנת. הבעה שמתחלפת כשעל מסך הטלויזיה מופיעים פניו של רמון. "מהרגע שהגשתי את התלונה לא עצרתי ושאלתי את עצמי למה. כאב לי, אבל כשאתה הולך על משהו, לפחות אני, אתה הולך עליו בשתי ידיים, ואתה נלחם את המלחמה עד הסוף. ועובדה שבית המשפט קבע היום שאני אמינה ושהוא עשה משהו שהוא לא היה צריך לעשות. שר המשפטים בישראל לא יכול לנשק קצינה ללא הסכמתה בלשכת ראש הממשלה. זה לא יעלה על הדעת".
בשבוע הבא תחגוג יום הולדת 22. כשאני שואל איך תציין את האירוע היא משיבה: "קיבלתי היום מתנה מאוד גדולה ליום ההולדת שלי: את הכבוד, ואת היושר בחזרה. כל מה שהכפישו והרסו במשך שבעה חודשים בית המשפט החזיר לי בפסק דין של 73 עמודים".
את כועסת מאוד על התקשורת. מדוע?
"הרגשתי סלידה מהתקשורת מאז שהחל המשפט. הרגשתי שהתקשורת היתה לא אובייקטיבית ואינטרסנטית. ידעתי שאתמודד עם כוחות גדולים, כי ידעתי שרמון הוא אדם מקושר, אבל ראיתי אחד לאחד את המסע התקשורתי. צפיתי אותו. כמה ימים לפני האירוע עם רמון התפוצצה פרשת קצב. ראיתי את הדמוניזציה כלפי המתלוננת א' וצפיתי את הנולד. התקשורת התגלתה כמי שמגוננת על החזקים ופוגעת בחלשים. אני מקווה שמספר עיתונאים יעשו עם עצמם חשבון נפש לאור מה שקבע בית המשפט".
מה הפריע לך במיוחד?
בנו לי אופי של אדם שבחיים לא הייתי רוצה להיות דומה לו. לא היססו להגיד שאני מפתה גברים. רבקה פאלוך (יועצת במשרד רוה"מ שהעידה במשפט ועדותה נמצאה שקרית - ג"ו) עמדה וכתבה לבית המשפט פתק שבו היא כינתה אותי: זנזונת. עם כל הכבוד לה, אני לא מכירה אותה ולא החלפתי איתה מילה בחיים. העדות של פאלוך היה שיא השיאים מבחינתי".
עשרה ימים חלפו מהרגע בו נשק רמון לה' בניגוד לרצונה לבין הגשת התלונה. בימים הראשונים החליטה לא להתלונן. במכתב שכתבה למפקדת שלה, ערב נסיעתה לקוסטה ריקה, הודיעה ה' כי את הסיפור הזה היא "תקבור בין ארבע קירות." רמון וה' נפגשו אחרי אירוע הנשיקה, פעמיים, לרגעים ספורים בלשכת ראש הממשלה. נדמה היום למי שמכיר את ה', כי אם רמון היה ניגש אליה ומבקש את סליחתה, התלונה נגדו לא היתה באה לעולם. התבצרותו העיקשת בגירסתו והתקפותיו האישיות עליה, הם הדלק שהניעו את ה', למאבק בלתי מתפשר. את אחת הפגישות ביניהם, בעשרת הימים האלה, ה' לא שוכחת גם היום: "הרגשתי בהלה. אני יצאתי מלשכת ראש הממשלה לכיוון הלשכה של המזכיר הצבאי. הוא הניח עלי את היד ואני מהבהלה שהיד שלו נגעה בי רצתי ללשכת המזכיר הצבאי. הרגשתי סלידה נוראית לבן אדם הזה באותם רגעים. סלידה מהולה באיזשהוא זכרון טראומתי מאותו אירוע וכאב מאוד גדול."
הראיון המלא יתפרסם מחר ב"הארץ"
המתלוננת נגד רמון: "הוא ריסק לי את הכבוד, בית המשפט החזיר לי אותו היום"
גידי וייץ
31.1.2007 / 20:30