ההחלטה אתמול של שר התקשורת, אריאל אטיאס, לפתוח את שוק הטלפוניה הנייחת בישראל לתחרות בפני שחקנים חדשים שיפעלו על גבי רשת האינטרנט ויספקו שירותי טלפוניה למגזר הפרטי, היא מהחשובות והאמיצות שקיבל שר תקשורת בישראל.
שרי התקשורת בישראל לדורותיהם העדיפו לברוח מפתיחת שוק הטלפוניה הנייחת לתחרות אמיתית, והשוק התכווץ בהתמדה והפך לפחות ופחות רלוונטי עבור מנויי התקשורת. במשרד התקשורת העדיפו תמיד להתמקד במהלך רגולטורי אחד, ולא מיהרו לקבל בצידו החלטות נוספות. התחרות בתחום הטלפוניה הנייחת הושלכה תמיד הצידה. השר אטיאס הבין כי הפעם זו ההזדמנות האחרונה לפתוח את השוק הכבול הזה לתחרות.
בפתחה של התחרות בשוק הטלפוניה הפנים ארצית ישנן 3 נקודות זכות למשרד התקשורת ולשר העומד בראשו, לצד 3 נקודות חובה, שמצריכות בדיקה עצמית של המשרד.
שלוש נקודות זכות:
1. השר אטיאס הוכיח שהוא לא מתקפל בפני בעלי המניות החזקים של בזק. מי זוכר שרק לפני שנה וחצי נכנס המיליארדר חיים סבן להשקעה בבזק, ואז אמרו כולם שהוא כבר ידאג לפורר את חומת הרגולציה שפוגעת בבזק? מי זוכר שזמן קצר אחר כך מונה לתפקיד יו"ר בזק, דב וייסגלס, בשכר של 3 מיליון שקל בשנה, בעיקר כדי לפתוח דלתות אצל הרגולטור?
לפני שהחברים הנכבדים שמשקיעים היום בבזק נכנסו לחברה כבר יצאו אמירות מצד משרד התקשורת כי הוא לא מתכוון להקל עם בזק, וכי מטרתו המוצהרת היא לפתוח את שוק הטלפוניה הפנים ארצית לתחרות. רבים לא ייחסו לכך חשיבות, וטענו כי המשרד יתכופף בסיכומו של דבר בפני מכבש הלחצים שיופעלו נגדו. הדבר לא קרה, ובעלי המניות בבזק לא יכולים לומר היום שהם מופתעים.
2. שוק הטלפוניה הפנים ארצית כבול לבזק - וזו עובדה. החברה מחזיקה ב-95% מהשוק, וגם פתיחת שוק המפ"א (מפעיל פנים ארצי) לאספקת טלפוניה על גבי תשתיות עצמאיות, לא סייעה לתחרות אמיתית בתחום. הכבלים אומנם מתקדמים לקראת 200 אלף מנויים, אך גם להם קשה להסתיר את העובדה שהטלפוניה היא כלי אפקטיווי למכירת חבילת שירות מלאה, המכילה את מוצר הליבה של הטלוויזיה הרב ערוצית. הכבלים כלל לא רצו להיכנס לתחום, והרגולטור הוא שכפה עליהם לבצע השקעות ולפעול בו.
חברות אחרות הפועלות בתחום פנו למגזר העסקי בלבד, והשוק הענק של הצרכניים הביתיים נותר ללא מענה. החתירה של משרד התקשורת למצב שבו חברה פרטית לא תשלוט כמונופול בשוק התקשורת היא מבורכת ונכונה. פתיחת השוק כעת באמצעות אספקת שירותי טלפוניה על גבי תשתיות בזק והכבלים, ובהתאם למדיניות החדשה של משרד התקשורת שאוסרת על קבוצת בזק להיכנס לתחום ומעניקה דמי קישור גומלין מקסימליים לשחקנים החדשים - מעניקה סיכוי אופטימלי לתחרות אמיתית.
3. מחירי הטלפוניה הפנים ארצית יירדו, ובהתאמה ישפיעו על כ-20% מחשבונות התקשורת שכל אחד מאיתנו משלם. מחירי השיחות בבזק מפוקחים והם מהמחירים הנמוכים בעולם, אך דמי השימוש הקבועים מהווים כמחצית מחשבון הטלפון החודשי, ונמצאים במגמת עלייה. הכניסה של שחקנים שלא יגבו עוד בעבור דמי שימוש קבועים, לא יגבו עוד בעבור שירותי פרימיום בטלפוניה, ויתחרו במחירי דקת שיחה של בזק - היא רווח משמעותי עבור משתמשי הקו הנייח ובשורה צרכנית של ממש.
שלוש נקודות חובה:
1. ההחלטה לפתוח את שוק הטלפוניה למתחרים חדשים, אך למנוע מכל קבוצת בזק את הגישה לשירות - הופכת את ההפרדה המבנית בבזק, ואולי בשוק התקשורת כולו, לפלסתר. משרד התקשורת לא יכול לחייב את קבוצת בזק בהפרדה מבנית נוקשה ובמניעת כל שיתוף פעולה בתוך הקבוצה, ובאותה נשימה להגביל את ידי החברות הבנות מלהתחרות בשווקים העצמאיים שלהן. המשרד טוען, ובצדק, כי הוא לא יכול להתעלם מהפעילות המשפחתית, וכי למעשה פתיחת שוק הטלפוניה לתחרות תוך מתן אפשרות לחברות הבנות של בזק לפעול בו תעביר הכנסות מכיס אחד של בזק לכיס האחר, ולא תיצור תחרות של ממש.
בבחינת מקרו של שוק התקשורת, אכן צודק המשרד, אך ייתכן שצרכני התקשורת היו נהנים מהנחות גבוהות עוד יותר אם היה מתאפשר ולו לחברה אחת מבין החברות הבנות של בזק לפעול בתחום. נדמה שבזק מערערת לבג"ץ על החלטת משרד התקשורת כיוון שהיא יודעת שבעניין זה הצדק איתה, ולא ניתן להחזיק את המקל הזה בשני קצותיו. הפנייה לבג"ץ נועדה בעיקר כדי שזה יוציא אמירה ביקורתית נגד המשרד בכל הקשור לקיומה של ההפרדה המבנית בעידן שוק התקשורת החדש - ובזק תוכל אז להתנפל על המשרד כדי להשיג את ביטולה המדורג של ההפרדה המבנית.
2. "תקופת ההגנה", אותו מונח חדש שלמדנו להכיר החל מאתמול, ושמשמעותו היא שהאיסור על פעילות קבוצת בזק בתחום הטלפוניה באינטרנט יישמר עד אשר בזק תאבד 15% מנתח השוק שלה בתחום הטלפוניה הנייחת - אינה מהווה חסם אמיתי. נכון שהיא תפגע בבזק, אך כל מי שמכיר רפורמות בשוק התקשורת יודע שהן מצריכות זמן רב. כשהחווייה האחרונה שמנויי הטלפוניה הקווית מכירים וזוכרים היא התקלות הרשתיות של מתחרי בזק דהיום, הם ייזהרו שבעתיים לפני שיעברו להסתמך על רשת האינטרנט כפלטפורמה לשירותי טלפוניה קוויים.
במצב שכזה, לא מן הנמנע כי לאחר תקופת ההגנה תוכל קבוצת בזק לחזור ולהשתלט על התחום. זו גם הסיבה שמדיניות רגולטורית שהולכת רק את חצי הדרך, יכולה למצוא עצמה בסיכומו של יום כמי שלא הרוויחה דבר. כמו כן, העובדה שהמשרד החליט לפתוח את רשתות בזק והכבלים למתחרים חדשים, עדיין לא הובילה אותו לאמץ החלטה אמיצה פי כמה בקביעת כללים ברורים באשר לפתיחת רשתות הסלולר לתחרות נוספת. נקווה שהבריחה מההחלטה בעניין זה היא זמנית בלבד.
3. עד כמה שקל לחפש את בזק ולהתנכל לה על היותה מונופול, צריך לומר באומץ כי בעידן התקשורת החדש לא נכון עוד להגביל מתחרים בשוק משימוש בטכנולוגיות חדשות. רגולטור לא יכול להגביל מתחרה משימוש בטכנולוגיה חדשה שבה עושה שימוש המתחרה שלו. לאורך זמן לא נכון לנהל מדיניות של "עונשים", כזו שמתעסקת כגננת בהענשת שחקן אחד ואחר כך באיזון בהענשת השחקן השני. כבר כתבתי פה לא פעם שהרגולציה חייבת לאמץ כללים חדשים, בעיקר בכל הקשור להשפעה הישירה שקיימת כיום בין השוק הנייח והנייד.
לא ניתן להתעלם עוד מהשינוי בהרגלי השימוש של צרכן התקשורת בישראל ומנטישת קווי בזק לטובת החברות הסלולריות. אם הרפורמה החדשה תציל את התחום הנייח, ניתן יהיה אולי להמשיך ולראות בשווקים כנפרדים, אך אם גם רפורמה זו תיכשל ועיקר זליגת דקות השיחה מבזק יופנה לחברות הסלולר - תהיה חובה לבטל את הכרזת המונופול מעל בזק. הרפורמה של אטיאס בתחום הנייח הקדימה אומנם את הדיונים של ועדת גרונאו לבחינת השוק, אך מחובתה לעסוק בעיקר בשאלה זו.