משאבי החול בישראל הולכים ונעלמים בשנים האחרונות, ומשרדי הממשלה היו אמורים לבקר בקפדנות את השימוש הנעשה בהם ולוודא כי הם מנוצלים לכרייה עבור ענף הבנייה רק במקומות שהותרו לכך. גם החוק החדש לשמירת הסביבה החופית היה אמור להבטיח שגם בעתיד יהיה החול חלק חשוב מחופי ישראל.
מה שהתרחש עד לאחרונה בשטחי בריכות הדגים של המושב דור מוכיח שהגופים הממשלתיים יודעים היטב לאשר כריית חול ולוודא ששולמו להם התמלוגים הנדרשים. רק דבר אחד הם לא טרחו לבדוק ביסודיות: עד כמה יש הצדקה מקצועית ותכנונית לכריית החול.
הליך האישורים היה פגום
על פי אישורים של כל הגורמים הממשלתיים, הפך המושב דור שטח גדול למכרה חול המפיק רווחים. כל זאת במסגרת עבודות שנועדו לפנות את החול לצורך העמקת בריכות דגים. עתה מודה משרד החקלאות, אחד הגורמים שאישרו את העמקת הבריכות, שהליך האישורים היה פגום, ועמד בסתירה לנהלים שהוא עצמו הכין.
העמדה החדשה של משרד החקלאות הועברה לפני שבועיים למפקח על המכרות במשרד התשתיות הלאומיות, ד"ר יעקב מימרן. בעקבותיה פנה מנהל מחוז חיפה במינהל מקרקעי ישראל, ערן ראובני, אל מזכיר מושב דור, איציק כהן. הוא דרש ממנו להפסיק לאלתר את העבודות בשטח עד להמצאת אישור מעודכן ממשרד החקלאות. עד שהגיע מכתב זה כבר הוצאו מהשטח למכירה כמויות גדולות של חול.
כאשר החל מושב דור בעבודות לפני כשנתיים וחצי, עורר הדבר תמיהה במשרד להגנת הסביבה וגם בקרב פעילים למען הסביבה באזור חוף הכרמל. גורמים אלו לא הבינו כיצד התפתחו עבודות שגרתיות להעמקת בריכות, להפעלת מכרה חול לכל דבר שאליו הגיעו מדי יום משאיות ואף הוצב בו מתקן לשקילת החול לפני מכירתו.
אחת הטענות של הגורמים הסביבתיים היתה שמדובר במשאב ציבורי, ואם אכן יש צורך לפנותו כדי להעמיק בריכות, יש להשתמש בו כדי לשקם חופים שנפגעו בעבר מכרייה בלתי חוקית, ולא למכור אותו. על פי מסמך מדיניות לשימור חולות החוף שהכינו הגופים הירוקים והמשרד להגנת הסביבה לפני שלוש שנים וחצי, אזור חולות דור עשיר במיני צומח וחי, ויש לשמר אותו כעורף לשמורות טבע ימיות באזור.
בתגובה לפניות של הגורמים הסביבתיים ושל TheMarker, טען מינהל מקרקעי ישראל: "בדור לא מתנהלת כריית חול אלא טיפול בבריכות דגים שנסתמו כתוצאה מסחף ויש צורך להעמיקן. משרד החקלאות והמינהל נתנו למושב אישור לשווק את מה שנחפר תמורת תמלוגים המועברים למינהל".
לפחות גורם מקצועי אחד בתחום בריכות הדגים טען שמה שמתבצע בדור אינו העמקת בריכות אלא פעולות לכריית חול, אולם הוא סירב לפרסם על כך חוות דעת גלויה. מזכיר המושב דור, איציק כהן, טען שמדובר בסך הכל במכירת חול למילוי מאגרי מים. אולם בדיקה שנערכה עם כמה חברות בנייה העלתה שהחול נמכר להן בכמה הזדמנויות. גם מינהל מקרקעי ישראל אישר שמדובר בחול לענף הבנייה ולא ראה בכך כל בעיה.
העבודות באזור דור נעשו על בסיס החלטה מספר 992 של מינהל מקרקעי ישראל המאפשרת לממן עבודות להכשרת שטחים לצרכים חקלאיים באמצעות מכירת עודפי עפר. אלא שעל פי החלטה זו, נקבע שעודפי העפר לא יעלו על 25 אלף מטרים מעוקבים (מ"ק). במקרה של דור הודה המינהל שהוא הסכים לשיווק כמות חול של 150 אלף מ"ק. לאחר פנייה נוספת של TheMarker בעניין שב המינהל וטען: "מפיקוח הדוק בשטח עולה כי העמקת הבריכות נעשית על פי המתוכנן, מבלי לחרוג מהאישור שניתן על ידי המינהל".
כסות של הכשרת קרקע
לפני כמה שבועות החליט המתכנן גידי ברסלר, מאגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה, לפנות פעם נוספת בעניין החול בדור אל משרד החקלאות. ברסלר ביקש לדעת על סמך מה ניתנו האישורים להעמקת הבריכות והאם העבודות המתבצעות בשטח תואמות מטרות אלו.
את תגובת משרד החקלאות בעניין מסרה רותי פרום-אריכא, סגנית בכירה למנהל רשות התכנון במשרד החקלאות. בראשית תגובתה היא ציינה שעל פי נוהלי עבודה של המשרד שהוכנו ב-2004, חוות דעת לגבי תוכניות להכשרה חקלאית של הקרקע ניתנות על ידי מנהל מחוז במשרד, על בסיס חוות דעת מקצועיות.
הכשרת קרקע חקלאית היא פעולה הפטורה מהיתר בנייה. בתגובת משרד החקלאות נכתב שבשנים האחרונות היו כמה מקרים שבהם בוצעו עבודות עפר נרחבות שכללו חפירה, כרייה והוצאת עודפי עפר למטרות מסחריות, וזאת תחת הכסות של הכשרת קרקע חקלאית. בעקבות מקרים אלו הוכן נוהל עבודה הקובע כי משרד החקלאות אינו רשאי לאשר הכשרת קרקע חקלאית הכרוכה בהוצאת חומר מהשטח, וכי עניין זה נתון לסמכות מינהל מקרקעי ישראל ומוסדות התכנון.
העבודות באזור דור קיבלו על פי פרום-אריכא אישור, לפני שהוטמעו נוהלי העבודה לגבי הוצאת חומר מהשטח. "יחד עם זאת, לא יעלה על הדעת שייעשה שימוש באישור כזה שלוש שנים לאחר שהוא ניתן, וזאת כאשר קיים ספק גדול בדבר עמידה בתנאי האישור והתאמת הביצוע למה שהופיע בתוכניות דאז", נכתב בתגובה.
אישור העבודות ניתן על ידי אחד המתכננים של משרד החקלאות, על בסיס חוות דעת של מדריך המדגה באזור. ואולם מהתגובה העכשווית של המשרד עולה שחוות דעת זו אינה מוסמכת, ואינה מהווה אישור לעבודות בהיבט הכולל שלהן. המידע לגבי העבודות מעולם לא נמסר למנהלת המחוז של משרד החקלאות והיא לא התבקשה על ידי היישוב או על ידי מינהל מקרקעי ישראל לאשר את העבודות.
"לפי המידע שקיבלתי בנושא, בבריכות דור בוצעה חפירת יתר שהרסה את תשתית הבריכות ופגעה ביכולתן לתפקד בשל חדירת מי תהום", כותבת פרום-אריכא. "במצב כזה בוודאי שנשמט כל בסיס אפשרי להגדרת העבודות כהכשרת קרקע חקלאית".
על פי משרד החקלאות, אין כיום המלצה או אישור תקף מטעמו לעבודות בבריכות הדגים במושב דור. אם יתבקש פעם נוספת אישור כזה, הוא יותנה בין השאר במילוי דרישות לגבי יציבות סוללות הבריכות, והשלמות של הבריכות עצמן, על מנת שהן יתפקדו למטרת גידול דגים.
תגובתה של פרו-אריכא מעידה כי הליך האישורים שעליו התבססו העבודות היה לקוי, וכי העבודות עצמן לא שירתו את המטרה של העמקת ושיקום הבריכות. ואולם גם תגובה זו לא עשתה רושם על מינהל מקרקעי ישראל, המשוכנע כי נהג כראוי.
בתגובה שפירסם המינהל בשבוע שעבר בעקבות פרסום עמדת משרד החקלאות נכתב בין השאר: "המושב שילם את התשלומים על פי דרישות המינהל, וכן המציא מפת מדידה המציגה את הכמויות שהוצאו. המפה מלמדת כי אין חריגות מהכמות שהותרה. מדו"חות הפיקוח עולה כי המשאיות שנבדקו היו מצוידות בתעודות משלוח ותעודות שקילה, לשביעות רצון המפקחים. למעשה פעל המינהל כדין, בהתאם למסמכים שהוצגו בפניו, ועל פניו, גם מושב דור מילא אחר התחייבויותיו כלפי המינהל".
הפתרון: חול מהנגב
כריית החול בחופי ישראל לצורכי ענף הבנייה היתה אמורה להיות מוסדרת באמצעות תוכנית אב לכרייה שהוכנה לפני כשמונה שנים. תוכנית האב קבעה את השטחים שבהם נותרו עתודות קרקע לכרייה, והיא התבססה בין השאר על ההנחה שחלק מהחול לא ינוצל מסיבות של שימור נוף וטבע.
בשנים האחרונות נוצרו כמה חלופות לחול בחופים. אחת מהן היא חול ממישור רותם בנגב וכיום מגיעה האספקה השנתית של חול מאזור זה ל-2.5 מיליון טונות מתוך 10-12 מיליון טונות שהיא הכמות השנתית הנדרשת בישראל. חלופה נוספת ההולכת ומתרחבת היא חול משרידי גיר ודולומיט, שהם חומרי גלם במחצבות. בעבר הצטברו הררים של חול כזה במחצבות, אבל היום נעשה עיבוד נוסף של החומר כדי שיתאים לענף הבנייה, ויש לו ביקוש הולך וגובר.
הפתרון: חול מהנגב
כריית החול בחופי ישראל לצורכי ענף הבנייה היתה אמורה להיות מוסדרת באמצעות תוכנית אב לכרייה שהוכנה לפני כשמונה שנים. תוכנית האב קבעה את השטחים שבהם נותרו עתודות קרקע לכרייה, והיא התבססה בין השאר על ההנחה שחלק מהחול לא ינוצל מסיבות של שימור נוף וטבע.
בשנים האחרונות נוצרו כמה חלופות לחול בחופים. אחת מהן היא חול ממישור רותם בנגב וכיום מגיעה האספקה השנתית של חול מאזור זה ל-2.5 מיליון טונות מתוך 10-12 מיליון טונות שהיא הכמות השנתית הנדרשת בישראל. חלופה נוספת ההולכת ומתרחבת היא חול משרידי גיר ודולומיט, שהם חומרי גלם במחצבות. בעבר הצטברו הררים של חול כזה במחצבות, אבל היום נעשה עיבוד נוסף של החומר כדי שיתאים לענף הבנייה, ויש לו ביקוש הולך וגובר.
העבודות להעמקת בריכות הדגים של מושב דור נהפכו לעסק מסחרי של כריית חול
צפריר רינת
2.2.2007 / 10:30