ארליך: "מצב הביוטכנולוגיה היום דומה למצב ענף ה-IT בשנות ה-70"

יגאל ארליך, המדען הראשי לשעבר ומייסד קרן יוזמה, האמא של קרנות ההון סיכון הישראליות, אומר שהוא לא נהנה לומר את הדברים הקשים בנוגע להשקעות בחברות ביוטכנולוגיה בענף מדעי החיים - אבל מישהו חייב לעשות זאת.



העובדות הן שלמרות כמה הצלחות בשנה החולפת בדמות אקזיטים של חברות תרופות (פרדיקס וקולבר למשל), המדינה נכשלה בטיפוח תעשייה זו, והמרחק בינה לבין תעשיית ההיי-טק הישראלית - רב. "המצב כיום בביוטכנולוגיה דומה למצב ענף ה-IT בשנות ה-70", הוא אומר בעצב. "אתה מסתכל על ההשקעות שנעשות כאן בענף מדעי החיים ורואה ש-70% מהן הן בחברות מכשור רפואי והשאר בחברות ביוטכנולוגיה. בארה"ב היחס הפוך. אנחנו יכולים לומר שהסיבה לכך שאין השקעות בביוטכנולוגיה היא שאין לנו מספיק פטנטים. אבל לנו דווקא יש מחקר ופטנטים בשפע, אבל אנחנו לא מצליחים למסחר את הטכנולוגיות שמפותחות. בסינגפור לדוגמה מוכנים להשקיע הון רק כדי שיגיעו אליהם חוקרים וירשמו פטנטים בתחום".



מנתונים שפירסמה לאחרונה חברת המחקר IVC עולה כי חברות מדעי החיים הגיעו למקום השני בהיקף הגיוסים השנה, עם 88 חברות, שגייסו 369 מיליון דולר, 23% מסך ההון שגויס, בהשוואה ל-21% ב-2005. מנהלי המחקר ציינו לטובה את הגידול בסקטור מדעי החיים, אך לא ברור כמה מתוך אלו שגייסו הן חברות מכשור רפואי וכמה חברות הן מענף הביוטכנולוגיה. סביר להניח שהיחס (70% מההשקעות בחברות מכשור רפואי והשאר בחברות ביוטכנולוגיה), כפי שנמדד בסקר MoneyTree של פירמת PWC ב-2005 תקף גם השנה.



ארליך אומר כי למרות ההשקעה הרבה של מדינת ישראל במו"פ באוניברסיטאות - מו"פ שרובו מתבסס על פיתוחים וטכנולוגיות דווקא מענף הביוטכנולוגיה והתרופות - עדיין מעט מאוד חברות סטארט-אפ נוצרות והופכות לבשלות. חלק מהאשמה, לטענת ארליך, מוטל על המדינה שמזרימה כספים רבים למחקר אקדמי, מבלי לכוון את הכספים לתחומים בהם עשויים לנבוט טכנולוגיות מסחריות מצליחות. "למדינה אין שכל לומר לאוניברסיטאות להשקיע את הכסף היכן שהן מצליחות. להשקיע את הכסף בפיתוחים טכנולוגיים שהפכו לביצי זהב". ארליך סבור שקרנות ההון סיכון הישראליות עומדות בפני מכשול כשהן מבקשות להשקיע בחברות ביוטכנולוגיה ישראליות.



"החברות זוכות לסיוע ראשוני מחממות או מוסדות, אבל נתקעות לאחר מכן. לקרנות ההון סיכון יש יכולת להביא את המוצר עד לשלב I בניסויים קליניים או לניסויים פרה קליניים. להשקיע עד 10-15 מיליון דולר. אבל מה קורה לאחר מכן כשצריך ללכת לשלב הבא בניסויים לניסויים בבני אדם? אז כבר העלויות יקרות ויש צורך במשקיעים כבדים. אם אתה קרן הון סיכון, בשלב זה אתה מכניס משקיעים חדשים ומתחיל להידלל. בסוף הדרך אתה מגיע למצב שכשאתה יוצא לאקזיט היזם או הקרן מוצאים את עצמם עם אחוזים בודדים. לכן קרנות הון סיכון נמנעות מלהשקיע בחברות ביוטכנולוגיה. הן מעדיפות להשקיע בחברות מכשור רפואי המתנהגות כמו תחומים טכנולוגיים אחרים, למשל תחום התקשורת, במקום להידלל".



ארליך סבור שכל עוד יש קושי לעודד השקעות בחברות ביוטכנולוגיה בכניסה לשלב II של ניסויים קליניים (ניסויים בבני אדם), התעשייה תמשיך לדשדש וההשקעות ימשיכו לזרום לטובת חברות מכשור רפואי. "אם חברות רואות שהן לא מצליחות להגיב לשלב II של ניסויים קליניים בשל היעדר מימון הן גם לא ינסו להגיע לשלב I. תבחן את כל קרנות ההון סיכון הישראליות, מדיקה, ויטהלייף ואחרות, הן מעדיפות להשקיע בחברות מכשור רפואי, שם התשואה וההחזרים טובים יותר, ולא בחברות תרופות".



אז אולי עדיף לנטוש את ענף הביוטכנולוגיה ולהשקיע בתחומים טכנולוגיים שבהם סיכויי ההצלחה גדולים יותר?



ארליך: "צריך להוציא מסר ברור: אם זה לא תחום שמועדף עלינו - אז שלמישהו יהיו ביצים לומר את זה. אבל בינתיים חוקרים באוניברסיטאות ממשיכים לעסוק בפיתוח טכנולוגיות בתחום. אם צריך לרדת מכל העסק הזה, אז שמכון וייצמן, האוניברסיטה העברית ושאר האוניברסיטאות ימשיכו לממן את המחקרים האלו בעצמם, מבלי שיקבלו סיוע מהמדינה. אני דווקא חושב שכן צריך לעודד את ההשקעה בתחום. זהו ענף עם פוטנציאל עתידי במקום ה-IT שמתקרב לקצה גבול ההייפ. התשתית באוניברסיטאות והון אנושי כבר קיימים".



מי לדעתך צריך להשמיע את קולו בעניין זה?



"למשל המועצה הלאומית למחקר ופיתוח. היא אמורה להשמיע את דעתה בעניינים אלו, אבל היא לא גוף חזק".



ארליך: "העובדה שיש כאן רק את טבע ואין חברות תרופות רציניות אחרות היא בעוכרינו. טבע מבצעת השקעות בחברות סטארט-אפ ובתחום התרופות, אבל העובדה שהיא לבד לא בריאה. מדינת ישראל צריכה לשאוף להביא לכאן חברות תרופות גדולות נוספות. כפי שהבאנו את אינטל בשנות ה-70".



לארליך שני פתרונות: "על הממשלה להקים קרן להשקעות בביוטכנולוגיה ותרופות. למשל קרן בהיקף של 300 מיליון דולר. פתרון אחר הוא שהמדען יכריז שהוא מגדיל את התקציבים לכל חברה שעומדת להיכנס לשלב II של ניסויים קליניים. אם אני הייתי המדען הראשי הייתי בוחר בפתרון השני ומנסה ליישמו. אם תקציב המדען מצומצם, הייתי מנסה לעבוד על הקמת קרן גדולה להשקעות בביוטכנולוגיה שתארגן הממשלה".



אז בסופו של דבר הביקורת שלך מופנית למדינת ישראל שלא מתכננת כראוי את מדיניות המו"פ?



"צריך גוף שירכז את כל הדיונים בנושא מו"פ. בפינלנד יש גוף שקרוי סיטרה שמבצע עבודה עבור הממשלה הפינית. למשל, מה צריך לעשות בכל הנוגע ליזמות וקרנות הון סיכון על מנת שישמרו על מעמדן התחרותי בעשור הקרוב. אצלנו המועצה הלאומית למו"פ מקבלת חצי מיליון שקל בשנה. זו בדיחה עצובה. המדען הראשי הוא גוף מצוין ומאורגן שיודע לתת כסף, אבל אין כאן חשיבה אסטרטגית".