חמישית ממי השתייה בישראל בסכנת זיהום; חצי מקידוחי המים בתל אביב נסגרו

שלושה מקורות מרכזיים מספקים את מי השתייה בישראל: אקוויפר החוף, אגם הכנרת ואקוויפר ההר, כשלצידם מקורות נוספים כגון אקוויפרים מקומיים קטנים. כל מקורות מי התהום חשופים לזיהומים מסוגים שונים כגון שפכים לא-מטוהרים, המלחה בעקבות חדירת מי ים, דישון חקלאי וזיהום תעשייתי האחראי לחדירת מתכות רעילות וחומרים אורגניים מסרטנים.



רוב מוקדי הזיהום התעשייתי אינם פעילים יותר, אך החומרים ששפכו מוסיפים לזהם את הקרקע ואת מי התהום. "יש חומרים המגיעים למי התהום בתוך זמן קצר ויש כאלה שמגיעים אחרי עשרות שנים", ציין אתמול פרופ' דני רונן מרשות המים. בשנים האחרונות התברר כי גם תחנות דלק הן מקור משמעותי לזיהום מי תהום: "באחרונה מצאנו ליד תחנת דלק באזור תל אביב שכבת דלק בעובי ארבעה מטרים במי התהום", סיפר ברוך ובר, מנהל מחוז תל אביב במשרד להגנת הסביבה.



בעיה נוספת, שגם היא תוצאת לוואי של הזיהום התעשייתי, היא התפשטות חומרים רעילים - כמו גזים הנעים ממי התהום אל הקרקע ואף לסביבה החיצונית. פרופ' רונן, שהציג את הממצאים הלגבי זיהום קרקע, ציין שמדובר בבעיה שקשה להתחקות אחריה עקב משתנים סביבתיים רבים המשפיעים על תנועת הגזים. "ריכוזי גזים אלו משתנים כל הזמן ואפשר לא למצוא באותו מקום זיהום, ולמחרת למצוא בו זיהום כבד".



זיהום מסוג זה התגלה לפני כחמש שנים במתחם שבו היה קיים מפעל תע"ש על גבול תל אביב וגבעתיים, שם קיים חשש לחדירת גזים מסרטנים בריכוזים גבוהים במרתפים וחניונים סמוכים. אתמול (חמישי) דיווח אורי שלהב מהמשרד להגנת הסביבה, על כך שגם בחניון של קרית הממשלה בתל אביב, המקום שבו התקיים הדיון, התגלו רמות גבוהות של זיהום. מוקד זיהום משמעותי נוסף הוא תוואי הקטע התת-קרקעי של הרכבת הקלה בתל אביב.