סיטואציה שעורכי דין רבים נתקלים בה לא אחת: לקוח פונה לעורך דין עם תיק לטיפול, לאחר שעורך דין אחר הפסיק את הטיפול בתיק באמצע. עורך הדין השני מקבל את התיק ומסכם עם הלקוח על גובה שכר הטרחה שישולם לו. זה נראה פשוט לכאורה, אך עורכי דין רבים מגלים שהמצב טומן בחובו קשיים לא מעטים בנוגע לחישוב שכר הטרחה המגיע לכל אחד מהשניים.
במקרה אחד כזה, שהגיע באחרונה לפתחו של בית המשפט העליון, תבע לקוח את עו"ד אליעזר ברק מחיפה, שייצג אותו בתביעה נזיקית, לאחר שהלקוח עצמו נתבע על ידי עורך הדין הקודם שייצג אותו בתיק. התוצאה הסופית מבחינתו של עו"ד ברק היתה עגומה: בית המשפט המחוזי בחיפה חייב אותו להשיב לעורך הדין הראשון, עו"ד אליהו שמואלי, 38 אלף שקל מתוך שכר טרחה של כ-61 אלף שקל שגבה מהלקוח.
השופט שלמה לבנוני מבית משפט השלום בחיפה קיבל את תביעת הלקוח וקבע ששכר הטרחה הראוי בתיק הוא 20% מהסכום שנפסק ללקוח בתביעה ושמתוכו עורך הדין הראשון זכאי ל-60% ועו"ד ברק זכאי ל-40%.
לבנוני קיבל את עמדת הלקוח, שטען שבהסכם שנערך בינו לבין עו"ד ברק, עוגנה דרישתו לכך שלא ישלם שכר טרחה כפול. לדעת לבנוני, האפשרות שלקוח ישלם שכר כפול "נחזית להיות חריגה", וככל שתיתכן, יש לתת לה ביטוי חוזי מובהק.
בית המשפט המחוזי בחיפה, אליו ערערו הן הלקוח והן עו"ד ברק, אימץ את עמדת השלום לפיה הלקוח לא היה צריך לשלם יותר משכר טרחה אחד.
עו"ד ברק הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, וטען בה כי כאשר לקוח נעזר ביותר מעורך דין אחד, כל עורך דין זכאי לשכר טרחתו הראוי ללא קשר לשכרו של עורך הדין האחר, אך השופטת עדנה ארבל דחתה את הבקשה, בנימוק שהמקרה אינו מעורר שאלות עקרוניות המצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".
דחיית הבקשה לא מנעה מארבל לנסות ללמד את עורכי הדין שיעור בהלכות הסכמי שכר טרחה, והיא קבעה כי מקרים כגון זה מלמדים כי בעריכת הסכם שכר טרחה בין עורך דין ללקוח, חשוב להקפיד, בין היתר, על שניים: ראשית, על כך שבהסכם ייכללו הוראות שיסדרו את דרך קביעת שכרו של עורך הדין למקרה שבו, מטעם כלשהו, יופסק טיפולו לפני סיום. ושנית, ככל שמדובר בהסכם בין לקוח לעורך דין המחליף עורך דין קודם שייצג את הלקוח באותו הליך, מוטב להקפיד על כך שתיכלל בהסכם התייחסות ברורה לשאלת חלוקת השכר בין עורך הדין הראשון לעורך הדין השני.
לדברי ארבל, הקפדה על סעיפים אלה תצמצם את הסיכוי שהצדדים ייחשפו בהמשך לתביעות בנושאים אלה ובעקיפין תתרום להבטחת חופש העיסוק של עורך הדין מחד גיסא, ואוטונומיית הרצון הפרטי של הלקוח, מאידך גיסא.
מסתבר שבסוגייה הרגישה של שכר הטרחה ביחסי עורך דין-לקוח, לכל עורך דין יש דעה ונוהג משלו, שלאו דווקא תואמים את פסק דינה של השופטת ארבל.
עו"ד יובל צלטנר, שותף במשרד צלטנר-הלפרין-פיצ'ון, סבור ש"פסק הדין הזה הוא שערוריה. השופטת ארבל אומרת שנדירים המקרים שלקוח שמחליף עורך דין ישלם כפל שכר טרחה, וזה פשוט לא נכון. בכלל לא נדיר שלקוח שמחליף עורך דין ישלם כפל שכר טרחה, זה קורה ברוב המקרים. אם הלקוח עזב עורך דין, הוא צריך לשלם יותר כי שני אנשים צריכים ללמוד את התיק, הושקעה יותר עבודה וברור שצריך לשלם יותר".
צלטנר, המתמחה בתחום הנזיקין, מוסיף כי "אצלי למשל, בהסכם שכר טרחה כתוב שלקוח שעוזב באמצע ישלם 50% משכר הטרחה שיפסק לו בסוף, או אחוזים נמוכים יותר אם עדיין לא הגשתי כתב תביעה. אם אני מקבל לקוח ממישהו אחר אני מחתים אותו שאני מקבל את מלוא שכר הטרחה ומה שהוא חייב לעורך דין הקודם זה העסק שלו".
צלטנר סבור שזהו הנוהג המקובל בשוק ומציע לכל עורך דין שמחליף עורך דין קודם בתיק, לקבוע בהסכם שכר טרחה 'ברחל בתך הקטנה' שהלקוח הוא שאחראי בלעדית לתשלום לעורך הדין הראשון.
בנוסף, צלטנר ממליץ לעורך דין המחליף ליצור קשר עם עורך הדין הראשון, "גם כדי להסביר לו שהלקוח פנה אליו מיוזמתו, להבין ממנו למה הלקוח עזב, ולברר אם היו הצעות פשרה בתיק, וגם כדי לדעת מה סוכם בינו לבין הלקוח לגבי שכר הטרחה. במקרים שבהם סוכם שעורך הדין הראשון יקבל אחוז מסוים מהזכייה, אני פועל בהתאם ומפריש לו מהזכייה את שכר הטרחה, ורק אחר כך אני מעביר את היתרה ללקוח".
גם לעו"ד אהוד שטיין, המתמחה בתביעות רשלנות של עורכי דין, ביקורת על פסק הדין: "לדעתי זה לא בריא לכתוב מראש בהסכם מה יהיה אם יופסק הטיפול, כי ההנחה היא שהטיפול הוא מההתחלה ועד הסוף, ולהכניס הוראה על מקרה שהטיפול מופסק זה להכניס מתחים מיותרים. זה פותח פתח לאפשרויות שבדרך כלל לא קורות, וזה יוצר אווירה לא נעימה".
בנוסף, מקשה שטיין - "איך אפשר לקבוע מראש שכר טרחה למקרה שבו תפסיק את הטיפול באמצע, הרי אתה לא יכול לדעת מראש מה השלב שבו יופסק הטיפול?". לכן, סבור שטיין, שבמקרים הרגילים כאשר עורכים הסכם שכר טרחה סטנדרטי עם הלקוח, זה לא ראוי לקבוע מה קורה אם עורך הדין יעזוב. כך במיוחד בתחום הנזיקין, שבו שכר הטרחה משולם בסוף ההליך, ואין בעיה לגבות את שכר הטרחה מסכום הזכייה.
עו"ד רם אפרתי המתמחה בדיני עבודה ובנדל"ן דווקא מסכים עם עצותיה של ארבל: "לכל לקוח שמגיע אלי אני מסביר איך מפסיקים את הייצוג באמצע, הלקוח יודע בדיוק כמה 'יעלה לו' לברוח באמצע. הלקוח יכול להפסיק את השירות במחיר מאד סביר, וזה למעשה עוזר לי לקבל לקוחות, כי הלקוח מרגיש בטוח שאני לא מחזיק אותו בכוח. זה מסייע ליצירת אמון". אפרתי ממליץ לתת ללקוח תמיד הרגשה שהוא יכול לצאת מההסכם בכל עת ולא במחיר יקר.
עו"ד ברק אמר בתגובה: "פסק הדין מקומם, השופטת ארבל מומחית במשפט פלילי ולא באזרחי ורואים את זה. אני דרשתי מהלקוח שהוא ישחרר לי את התיק מעורך הדין הקודם, לא הסכמתי להסדיר את העניין בעצמי והלקוח הסכים. כשגמרתי את התיק בהצלחה, הלקוח חטף תביעה מאותו עורך דין שנטש אותו באמצע משום שחשב שהסיכויים להצליח בתיק לא טובים. חתמתי ללקוח שאם עורך הדין יתבע אותו אז אני אייצג אותו בתביעה בסכום יותר נמוך ובית המשפט פירש את זה לא נכון - שהתחייבתי שאחזיר לעורך הדין הראשון כספים בגין חלקו בייצוג. גם כך עשיתי הנחה של 15,000 שקל ללקוח וגביתי ממנו 15% ולא 20%".
ברק הוסיף כי "אבסורד כזה עוד לא ראיתי - איך אפשר לצפות מראש איזה תנאים יהיו אם הטיפול יופסק באמצע, האם עורך דין יעזוב או שהלקוח יפטר אותו ובאיזה שלב. אם תכניס להסכם את כל ההוראות האלה לכל מיני תרחישים הלקוח פשוט יעזוב לעורך דין אחר. ההוראות האלה לא מחזיקות מים. אתה הולך לעורך דין - תשלם, איזה שכר כפל זה? אם כל אחד ילך לעשרה עורכי דין, שכל אחד יקדם לו את העניין - אחר כך אומרים שהסכום הראוי יתחלק בין עשרה עורכי דין? זה גובל באבסורד אחד גדול". עו"ד ברק יוצג ע"י עו"ד לירון אברבך ממשרדו. (רע"א 8288/06)
עורך הדין ברח באמצע מהתיק? מחליפו יקבל שכר טרחה נמוך יותר
נורית רוט
11.2.2007 / 9:15