בית המשפט המחוזי בירושלים הורה על פירוק החברה הממשלתית קרתא לפיתוח פרויקט ממילא בירושלים

בית המשפט המחוזי בירושלים נתן צו לפירוק החברה הממשלתית קרתא, חברה לפיתוח מרכז ירושלים, ומינה את כונס הנכסים הרשמי למפרק החברה. כונס הנכסים יוכל למנות, על פי בקשתו, מנהל מיוחד מטעמו מתוך רשימה שיגבש ויעביר לאישור בית המשפט. הצו ניתן על ידי השופטת חנה בן-עמי, לבקשת חברת . בן-עמי דחתה את עמדות המדינה ועיריית ירושלים, הבעלים של קרתא והנושים העיקריים שלה, שהציעו כי קרתא תמשיך להתקיים בפיקוח בית המשפט, ותממש את נכסיה בעצמה. בן-עמי קבעה כי הסדר מעין זה אינו קיים, אלא אם הוא מושג בהסכמה בין הצדדים, הסכמה שלא היתה במקרה זה.



חברת קרתא היא חברה ממשלתית-עירונית שהוקמה ב-1972 לצורך חידוש מרכז ירושלים על ידי שיקום ופיתוח אזור ממילא בעיר. ב-1989 התקשרה החברה עם חברה בשם לדברוק, כיזמית להקמת הפרויקט. מאוחר יותר צורפה חברת אלרוב, בבעלות הקבלן אלפרד אקירוב, לביצוע עבודות הפיתוח והבנייה. עקב סכסוכים וטענות הדדיות, ניהלו קרתא ואלרוב כמה בוררויות ביניהן, בהן ניצחה אלרוב בסך כולל של 102 מיליון שקל. על אף שפסק הבורר אושרו בבית המשפט והפכו חלוטים, קרתא נמנעה מלשלמם. אי לכך, קרתא הפכה חדלת פירעון, והיתה נגדה עילת פירוק.



בנוסף, על אף שהן גם הבעלים של קרתא, החברה חייבת למדינת ישראל יותר מ-100 מיליון שקל, ולעיריית ירושלים, על פי הנטען, כ-370 מיליון שקל. עם זאת, המדינה והעירייה הצטרפו לבקשת קרתא שלא לתת נגדה צו פירוק. לטענת קרתא, על אף שהיא חדלת פירעון, מצב זה עשוי להשתנות בחודשים הקרובים, כשתסתיים בניית חלקו המסחרי של פרויקט ממילא שצפוי להניב לה הכנסות של קרוב ל-40 מיליון דולר. לטענתה, כניסת החברה לפירוק תגרום לירידת ערך נכסיה, להוצאות גבוהות ולפגיעה בנושים. בכל מקרה, התבקש בית המשפט שלא למנות מפרק מטעם אלרוב, מפעילת הפרויקט, בשל חשש לניגוד עניינים למכירת חלקה של קרתא במחיר נמוך משוויו האמיתי.



בניגוד לעמדות המדינה והעירייה, בן-עמי לא רואה כל מניעה מהותית להורות על פירוק של חברה ממשלתית. השופטת דוחה את הטענה כי האפשרות שהחברה תתאושש בעתיד מהווה נימוק לא להורות על פירוק, כאשר אין לה הון נזיל. מעבר לכך, גם מבחינה מאזנית, ובהנחה שתממש את כל נכסיה במחיר מלא, לא יהיה ביכולתה להחזיר את מלוא חובותיה. אכן נפסק, כי לבית המשפט קיים שיקול דעת שלא להורות על פירוק, אך במקרה זה בן-עמי לא מוצאת הצדקה להמשיך את קיומה של החברה.



בן-עמי מותחת ביקורת קשה על אופן ההתנהלות של קרתא, ומוצאת בה ליקויים "הגובלים לכאורה בפגיעה בטוהר המידות תוך הפרות גסות של כללי המינהל התקין". השופטת קובעת כי החברה לא עשתה במשך שנים ארוכות שימוש בנכסים שהופקעו ממפוני השטח שיועד לפרויקט ממילא בירושלים, ולאחר שמבקר המדינה העיר לקרתא בנדון, הנכסים נמכרו בפחות ממחצית ערכם.



"שיאם של הליקויים האמורים מתבטא בעצם ובאופן ההתקשרות עם חברת לדברוק", אומרת בן-עמי. השופטת מוצאת כי ההתקשרות עם לדברוק היתה לא תקינה, לא נומקה על ידי הדירקטוריון ולא עמדה בתנאי המכרז. "עלות ההתקשרות עם לדברוק היתה גבוהה בכ-100 אלף דולר מהרווחים שהיו צפויים להתקבל מהפרויקט המוגמר, כאשר ההצעה של היזם האחר היתה עשויה להקים לקרתא רווח של 10.2 מיליון דולר", נפסק.



על דברים אלה ואחרים הצביע מבקר המדינה בדו"חותיו, כך שסביר היה שיינקטו פעולות נגד החברה ואורגנים בה. בפועל "לא נעשה דבר בעניין, וקרתא המשיכה להתנהל כרגיל ולצבור חובות על חשבון הקופה הציבורית. בהתייחס לאלו נראה כי דווקא החלטה לעניין פירוקה של קרתא עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי. אין עוד כל נימוק המצדיק, ולו בדוחק, להמשיך את פעילותה.



עו"ד יורי נחושתן, בא כוחה של חברת אלרוב מסר בעקבות פסק הדין כי "פסק הדין התקדימי מהווה ציון דרך. זו הפעם הראשונה שניתן צו פירוק לחברה ממשלתית לבקשת נושה חיצוני. הקביעה כי האינטרס הציבורי איננו מהווה שיקול נגד פירוקה של חברה ממשלתית שהגיעה לחדלות פירעון היא קביעה נורמטיווית חשובה. גם חברה ממשלתית צריכה לתת דין וחשבון לנושיה, ולהתנהל בצורה שקופה ותקינה".



(פשר 3150/06)