כצפוי, אישרה אסיפת בעלי המניות של הכשרת הישוב את חזרתו של עופר נמרודי לתפקיד ביצועי בקבוצה. נמרודי יכהן כעוזר מיוחד ליו"ר הדירקטוריון, אביו יעקב נמרודי, וישתכר שכר סימלי של דולר בשנה. נמרודי נאלץ לוותר על שכר בעלות שנתית של כמיליון שקל, בעקבות התנגדות שגילו הגופים המוסדיים המחזיקים במניות הכשרת הישוב, וקבוצת גבור ספורט של רועי גיל ואיתן אלדר.
הגופים המוסדיים שמחזיקים במניות הכשרת הישוב, בעיקר קופות וקרנות של בנק הפועלים , לא נטו לתמוך בתחילה בחזרתו של נמרודי לעבודה בהכשרת הישוב בשכר כה גבוה, כפי שדרש.
הטענה הרווחת היתה כי משפחת נמרודי כבר מושכת שכר בעלות של מיליונים מהכשרת הישוב, הן באמצעות יו"ר הדירקטוריון, והן באמצעות אחיותיו של עופר נמרודי, ומנכ"ל הכשרת הישוב רוני ויסברג, לשעבר גיסו של עופר נמרודי. בסופו של דבר, תיקנה הכשרת הישוב את הסכם ההעסקה עם נמרודי, הוציאה את סעיפי השכר, וכללה בו בעיקר סעיפי הוצאות שונים.
אבל למרות הניצחון שהשיג נמרודי, הרי שהסיפור האמיתי בהכשרת הישוב היום הוא הסכסוך הגלוי שפרץ בין משפחת נמרודי, בעלת השליטה בחברה, לבין גבור ספורט המחזיקה באמצעות החברה הבת ירדן ב-24% ממניות הכשרת הישוב.
אין זה סוד שההשקעה בהכשרת הישוב תקועה היום לגבור כמו עצם בגרון. מצד אחד, בגבור ספורט מתנחמים בכך שההשקעה לא בוצעה במחירי שיא של מניות הכשרת הישוב, ומרבית הנחות העבודה שהנחו אותם בעת שנכנסו להשקעה הכבדה עדיין תקפות. מצד שני, הם מעורבים בהשקעה בהיקף של 300 מיליון שקל, כשהשבחת הערך בחברה נראית רחוקה מתמיד.
זו בדיוק הבעיה של גבור ספורט. גיל ואלדר רוצים לשדרג את עצמם להשקעה גדולה באמת, כזו שתכניס אותם לליגת העל של אנשי העסקים בישראל. בשביל להיכנס להשקעה בסדר גודל של מאות מיליוני שקלים, חייבת גבור ספורט קודם כל להתנקות מההשקעה בהכשרת הישוב, שתפנה יתרות נזילות להשקעה החדשה הגדולה.
לא רק גיל ואלדר תרים אחרי השקעה גדולה. גם קבוצת שרם פודים קלנר מעוניינת לשדרג את עצמה, ובהקשר זה כבר עלו רעיונות להיכנס כשותף בכיר לקונצרן כור המתפורר, או אפילו להשתלב בגרעין השליטה באי.די.בי. אלא שבניגוד לגבור ספורט, קבוצת שפ"ק לא מסובכת בהשקעה כבדה שמקשה עליה לתמרן בקלילות.
הצפת ערך אפשרית עבור גיל ואלדר היתה יכולה להיות באמצעות כניסה של משקיע גדול לחברה הבת של הכשרת הישוב, מעריב . אולם, ככל הנראה משפחת נמרודי דחתה באופן סופי את ההצעות המפתות שהופנו אליה מכיוונו של חיים סבן, שביקש לרכוש את מעריב לפי שווי של כ-390 מיליון דולר.
משפחת נמרודי לחוצה על מזומנים הרבה פחות מגבור ספורט, ולכן גם דחתה את ההצעה של סבן. הניצחון שהשיג עופר נמרודי היום (גם אם חלקי) באסיפת בעלי המניות של הכשרת הישוב מוכיח כי משפחת נמרודי יכולה להסתדר גם בלי התמיכה של גבור ספורט.
אם נכונות ההערכות, ששאול אלוביץ (או חברת יורוקום שבשליטתו) מחזיק בכ-4.5% ממניות הכשרת הישוב, הרי שמצבה של גבור ספורט גרוע אף יותר. נמרודי יוכל תמיד בעת צרה לפנות לקבלת גב משני הגופים הגדולים שמושקעים בהכשרת הישוב, אלוביץ/יורוקום, וקרנות בנק הפועלים.
חדי העין יבחינו בקשר, גם אם עקיף, בין יורוקום/אלוביץ לבנק הפועלים. אצל שניהם מופיעה משפחת אריסון בגרעין השליטה. במלים אחרות, ייתכן כי המאבק של גיל ואלדר בהכשרת הישוב יעבור בין היתר גם במשרדי ההנהלה הראשית של הבנק הגדול במדינה.
אבל חשוב לשים לב שגיל ואלדר לא לבד. אם אכן תצא אל הפועל תוכנית החלפת המניות בין חברת סגיאל לחברה הבת שלה, גבור ספורט, יחזיק איש העסקים מיכאל שטראוס, בעל השליטה בקבוצת שטראוס-עלית, ב-25% מהון המניות של הקבוצה.
המשמעות היא פשוטה: הבעיה של גיל ואלדר כבר מזמן הפכה להיות גם הבעיה של שטראוס.
משפחת נמרודי מסתדרת טוב גם בלי גבור ספורט
שלומי גולובינסקי
22.8.2001 / 16:39