חדשות רעות: זה יכול לקחת גם 6 שנים

לינשופים החכמים של עולם השקעות ההון סיכון יש הודעה מעציבה: ההתאוששות אינה נראית באופק, תתחילו לחפש דרכים יצירתיות לשרוד.

קליף היגרסון, 61, שותף בקרן קומוונצ'רס, רוקם מזימות בעודו שותה את ספל הקפה במשרדו. בהסתמך על נסיונו העשיר הוא צופה כי לפי מחזורי ההון סיכון בעמק הסיליקון, לא צפויה להירשם התאוששות לפני 2006, לכל המוקדם. אז הוא ממליץ על דרך חדשה להשקיע: לחפש אוצרות בלומים.

לן בייקר, מנהל קרן הון סיכון מזה 28 שנה, יושב במשרדו במרחק של פחות מ-2 קילומטר ומהרהר על נושאים דומים. הוא למד את התיאוריה הכלכלית, ולכן טוען כי חוקי הביקוש וההיצע מצביעים על כך שההתאוששות בתחום הסטארט אפ לא תגיע אלא רק עוד "4, 5 או 6 שנים".

זוהי אותה מחזוריות אשר בייקר ראה בשנות השישים והשמונים. התפתחויות טכנולוגיות הניבו תשואות גדולות למשקיעים, אשר בתגובה השקיעו עוד בהון סיכון. אך כתוצאה מכך התעשייה התמלאה במשקיעים, המחזוריות נכנסה לתקופת שפל ובכך גרמה לקרנות ההון סיכון לאבד כסף ולסטארט אפים לאבד מימון. וההתאוששות - איחרה להגיע.

הנבואות מעוררות פחדים בליבותיהם של מנהלי ההון סיכון הצעירים. מאות מהם נכנסו לעמק הסיליקון בשנים האחרונות עם השקעותיהם הראשונות, וכעת הם ממתינים לקבל את התשלום המיוחל.

"הנבואות גורמות לך לפחד", אמר ג'ייסון גרין, 34, שותף בקרן US ונצ'ר פרטנרס. אך הוא מוסיף שהוא אופטימי בנוגע לעתיד.

נכון, לא כל המשקיעים המשופשפים פסימיים כבייקר או היגרסון. אחרים טוענים שכוחה של ההמצאה חזק מדי במחזור הנוכחי, וההתאוששות המיוחלת תגיע בשנה הבאה או בזו שאחריה.

אולם, גם האופטימיים ביותר אינם שוללים את התעכבות ההתאוששות על הסף.

"אני מסכים לדחות את ההתאוששות ב-6 חודשים", אמר וו-פו צ'ן, שותף בקרן קרימזון ונצ'רס, אשר משקיעה בסטארט אפים מזה 20 שנה. הוא משייך את עצמו למחנה האופטימיים - הוא מאמין להבטחות האינטרנט להוזיל ולייעל את התקשורת, וחושב כי העתיד טומן בחובו הזדמנויות עסקיות לטווח הארוך.

אך עדיין, שיטפון המזומנים אשר זרם לעמק הסיליקון מימן יותר מדי חברות, הוא אומר. הרעיונות החדשים במגזר בו הוא מתמחה - שוק מערכות הטלקום - מוצו עד תום, הוא טוען, וכעת הוא ממתין לתקופה של קונסולידציה.

ובינתיים, גם הוא מחפש "מציאות" בין ההריסות. מחפש אחר חברות טלקום בסבבי גיוס מתקדמים. אם הן שרדו את הנפילה - הן ככל הנראה הזדמנות טובה להשקעה, הוא אומר. מכיוון שהשוק קיצץ באגרסיוויות בהערכות השווי של החברות הנ"ל, הוא יכול לרכוש בלוקים גדולים יותר במחיר זול יחסית.

על אף האימרה הנפוצה בעמק הסיליקון שמנהלי הון סיכון מתנהגים כמו הלמינג'ס, רבים טוענים כי כעת הם נוקטים באסטרטגיות שונות על מנת לשרוד את השפל. היגרסון, לדוגמה, אומר שהוא מתכוון בכל תוקף להשתייך ל"מתנגדים".

לפני חודש הוא הפיץ את השמועה כי הוא מעוניין לרכוש מניות באחד מהמגזרים שכוחי האל של התעשייה - ה-CLEC. מגזר זה נפגע קשה במיוחד מהחולשה ורבות מהחברות פשטו את הרגל. הוא רצה את העסק "הביתי" הטוב ביותר, ובשבוע הקודם הוא גם מצא אותו, אמר היגרסון. ספקית שירותי DSL בסיאטל פושטת את הרגל, והוא מעוניין להשקיע בחברה חדשה אשר תרכוש את נכסיה ב-2-3 סנט לדולר.

אחרים, דוגמת בייקר, נאמנים לאסטרטגיית הגיוון שיושמה לפני המפולת. בייקר מתגאה בעסקות שביצע במגזר הבריאות, אשר נפגע פחות ממגזר הטלקום.

אך ההתעסקות היומיומית עם המשקיעים היא הקשה מכל. גארי ריישל, מנהל בכיר בסופטבנק ונצ'ר פרטנרס, הזהיר את משקיעיו בחודש ינואר כי השוק הציבורי לא יתאושש בשנתיים הקרובות. הוא רצה להקטין באגרסיוויות דירוגים של חברות בתיק ההשקעות שלו ולמחוק את הסטארט אפים לגמרי.

"הם מאוד התאכזבו ממני", אמר ריישל. "הם אמרו לי: 'אתה נראה כל כך הרבה יותר גרוע מכל השאר'". זה היה טיפול כואב אך יעיל וכעת העניינים משתפרים. "80% מההחלטות הקשות כבר בוצעו. כעת ב-80% מהזמן אנו מביטים קדימה".

הסביבה הנוכחית מזכירה לבייקר את השיטפון הטכנולוגי אשר הציף את עמק הסיליקון בשנים 1968-1974. בתקופה זו מספר רב של קרנות גידור, בנקי השקעות וחברות נדל"ן נכנסו לעסקי ההון סיכון. המושג "משקיע הון סיכון" נשמע בכל בית, בייקר נזכר.

אך עד 1974 המושג נעלם מהמודעות הציבורית. "זה היה תחביב להפוך למשקיע הון סיכון, אך ב-1974 כולם עזבו את התחום".