כשהחשב הכללי ירון זליכה היה בן שבע, נהג אביו, מנהל סניף בנק לאומי ברחובות, לקחת אותו בחופשות לעבודה. "הפקידים בבנק היו נותנים לי להזין את השטרות בכספומט, ואבי היה אומר לי: 'אנחנו נותנים בך אמון, שחס וחלילה לא תטעה'. הוא לא התכוון שאקח לכיסי, אלא שלא אטעה, וששטר, שהוא כסף של הלקוחות, יאבד. ואני בחרדת קודש הייתי מכניס שטר-שטר, שחס וחלילה לא ייכנסו שניים יחד". בזמן האחרון זיכרון הילדות הזה צף שוב בתודעה של זליכה. אחרי מרסל פרוסט רדף כל חייו טעמן המופלא של עוגיות המדלן שנגס בילדותו. אחרי זליכה רודף ריח השטרות. "השמירה על כספם של אחרים טבועה בי מילדות", הוא אומר.
השמירה על כספם של אחרים, הפכה את זליכה, הגזבר של המדינה, לאימתם של שני ראשי הממשלה האחרונים ושל אנשי ההון החזקים במשק. בשבועות האחרונים הגיע זליכה כמה פעמים ליחידה הארצית לחקירות הונאה בבת ים, שם גולל בפני החוקרים את חשדותיו לגבי הניסיונות של ראש הממשלה ושר האוצר הקודם אהוד אולמרט לסייע לקבוצת איל הקניונים האוסטרלי פרנק לואי לזכות במכרז לרכישת גרעין השליטה בבנק לאומי. לפי מידע שאספו אנשי מבקר המדינה ונמצא כעת בחקירת המשטרה פעל אולמרט במרץ להתאים את תנאי המכרז לדרישותיה של קבוצת לואי, ידידו הוותיק. זליכה ואנשיו טענו מנגד כי הכנסת השינויים תבריח רבים מהמשתתפים האחרים במכרז, ועלולה לגרום להפסד של מאות מיליוני שקלים מקופת המדינה.
בנובמבר 2005, ימים לפני קו הסיום של המכרז, התקיימה ישיבה דרמטית בראשות אולמרט ובהשתתפות צמרת משרד האוצר, שקיומה נחשף לראשונה ב"ידיעות אחרונות" על ידי מרדכי גילת. זליכה מסרב לדבר על פרשת בל"ל, מכיוון שהיא נמצאת בחקירת משטרה, אבל בשלב מסוים, כך תיארו השבוע ל"הארץ" משתתפים בפגישה, ביקש זליכה את רשות הדיבור. הוא פנה לאולמרט, הישיר אליו את מבטו והאשים אותו כי הוא פועל למצב שבו יימכר גרעין השליטה מתחת לשוויו הריאלי. "אתה פועל למען פתרון שיתאים לקבוצה ספציפית מאוד", האשים. "זה דבר שאין לו תקדים בהיסטוריה של מדינת ישראל".
אחרי הדברים הקשים האלה ביקש אולמרט מהנוכחים להתפזר ולהשאיר אותו ביחידות עם מנכ"ל משרד האוצר, יוסי בכר. כשחזרו הנוכחים לחדר הורה אולמרט לבכר וזליכה להגיע להסכם ביניהם על גובה ההנחה, שלבסוף היתה נמוכה בהרבה מהשיעור שאליו חתר אולמרט. ימים ספורים לאחר הדיון הודיעה קבוצת לואי על פרישתה מהמכרז. הדברים החריפים שהטיח זליכה, כך הסבירו במשרד האוצר השבוע, עצרו למעשה את המשך ניסיונותיו של אולמרט להתערב במכרז.
כעבור חודשיים אושפז ראש הממשלה אריאל שרון, ואולמרט עזב את משרד האוצר ועבר למלא את מקומו. בטקס הפרידה המטיר שר האוצר היוצא מחמאות על כל צמרת המשרד שישבה בשורת כיסאות מולו. על זליכה הוא דילג. הוא לא שכח לו כנראה את הישיבה ההיא. גם זליכה לא שכח. לפני למעלה משנה הגיע החשב הכללי למשרד מבקר המדינה ומסר עדות מקיפה על ניסיונות התערבותו של אולמרט במכרז.
לפני כמה חודשים, סיפר אולמרט במסיבת העיתונאים השנתית של ועדת העורכים, כי כשכיהן כשר אוצר ביקש להדיח את זליכה מהתפקיד עקב "פעילות חתרנית ובלתי ראויה כלפי חבריו". אולמרט רמז כי התלונה של זליכה נגדו בפרשת בל"ל, היתה נקמה על כך. אלא שסדר האירועים היה הפוך: קודם זליכה התלונן על אולמרט, ורק שבועות לאחר מכן ביקש אולמרט להדיחו. "אלה היו החודשים הכי קשים בחיי", אומר היום זליכה על החודשים הספורים שבהם כיהן תחת אולמרט במשרד האוצר.
למה אתה מתכוון?
"אין ספק שלהיות נתון לאיומים של טרוריסטים מבית זה לא תענוג גדול, ואני לא מפיק שום הנאה מהעובדה שהוצמדה לי ולמשפחתי שמירה כל שעות היממה. עם זאת בכניסתי לתפקיד החשב הכללי הבנתי שיש שתי אפשרויות בלבד: או לשחות עם הזרם וליהנות ממנעמי השלטון או לא. הבחירה שלי ברורה לי ואני עומד מאחוריה".
אולמרט אמר עליך דברים קשים. הוא כינה אותך חתרן.
"חיי וחיי אנשיי בתקופה האחרונה אינם קלים. 'גיבורי' הפרשיות שנחשפו לאחרונה פתחו נגדנו במסע השמצה ודה-לגיטימציה אלים ודורסני, מרעישים עולמות ומוציאים את דיבתנו רעה. אנו נתונים תחת מתקפה. אם היינו נוחים להם, אולי אפילו היינו מקבלים מחמאות בעיתונות: בחורים טובים, מביני עניין, היו אומרים, אולי גם חברים טובים. אבל אז היינו יודעים בסתר לבנו כי מעלנו בתפקידנו ובאמון שניתן בנו".
בשבועות האחרונים מוצבת שמירה על זליכה. המדינה המערבית היחידה שבה מסתובב פקיד ממשלתי עם אבטחה היא איטליה, שם מלווה שרשרת של מאבטחים שופטים-חוקרים שמעיזים לצאת למאבק נגד המאפיה. גם על בני משפחתו של זליכה משקיפות עיניהם הפקוחות של המאבטחים. הכול התחיל לפני חודש וחצי, בהודעה למכשיר הטלפון שקיבלה אשתו אורלי מאלמוני, שאיים עליה כי אם בעלה לא יפרוש מתפקידו לאלתר "נתחיל בירון ואחר כך נחסל אותך ונשבור לך את הרגליים. אם ירון לא יעזוב את ירושלים, נפגע בו ובבני משפחתך".
השיחה הזאת אינה האיום היחיד שקיבל זליכה, וגם לא החמור שבהם. כשתיק בל"ל ייפתח לעיני הציבור יתברר כי זליכה ספג מסרים מאיימים, ישירים יותר ומצמררים יותר, ולא מאלמונים. כשאיומים אלו ייחשפו אף אחד לא יחשוב שזליכה ראה "צל הרים כהרים", כשאמר שרודפים אחריו.
זו הפעם הראשונה בתולדות המדינה שחשב כללי, פקיד שרוב האזרחים לא היו מודעים בכלל לקיומו ולזהותו, מלווה על ידי אבטחה צמודה. זו הפעם הראשונה שבה מבקשים ראש ממשלה ושר אוצר החשודים במעשים פליליים להדיח חשב כללי במהלך כהונתו. זו גם הפעם הראשונה שפקיד ממשלתי מעורר כל כך הרבה יצרים ומצליח לאגד נגדו קואליציה רבת כוח מצד אחד, ומהצד האחר יש לו קבוצת מעריצים הרואה בו אות ומופת לניקיון כפיים ולאומץ לב ציבורי. זליכה, מצדו, מודע לכל הרעש, שומע את האיומים, מתייחס להשמצות האישיות, מבין את הרמזים. מבין, ולא מתכוון למצמץ ראשון.
זבל על השולחן
במארס 2003 בבוקר יום שבת, שעות ספורות לאחר שמונה לתפקיד שר האוצר, הרים בנימין נתניהו טלפון לירון זליכה. "הוא אמר לי: 'אתה הטלפון הראשון שאני עושה. נתתי לך חופשה של שש שנים, נגמרה לך החופשה. אני רוצה שתבוא לעבוד אתי'. אמרתי לו: 'אתה יכול לשכוח מזה'. הוא אמר לי 'תשמע, המצב מאוד קשה, אנחנו צריכים להשיק תוכנית כלכלית חדשה ומיד. אין זמן, אני מבקש שתעבוד על העיקרים המאקרו-כלכליים ותבוא אלי מחר. נדבר על מאקרו ואחרי זה נדבר עליך'. אמרתי לו: 'נדבר על מאקרו כמה שאתה רוצה, עלי אין הרבה מה לדבר'".
זליכה היה אז בן 33 בלבד. את נתניהו הכיר לראשונה ב-96' כשמונה לגמרי במקרה לשמש ראש התחום הכלכלי במשרד ראש הממשלה. ב-98' הוא פרש מהשירות הציבורי ועד לפגישה המחודשת עם נתניהו הספיק לסיים דוקטורט במאקרו כלכלה, ולשמש כסמנכ"ל הכספים ומנהל הפיתוח העסקי של חברת "דרך ארץ", שסללה את כביש חוצה ישראל. לפני כן שימש כראש האגף לתכנון ולאסטרטגיה בחברת פרטנר וכסמנכ"ל כספים ופיתוח עסקי בחברת תבל. בין לבין הספיק לקרוא את כל ספרי טולסטוי ולצפות בסרטי ויסקונטי, חלקם מתארים את הברית המושחתת בין האריסטוקרטיה האיטלקית לשלטון. הוא גם שיחק כדורסל פעם בשבוע, למרות שקשה לדמיין אותו מוציא את החולצה מחוץ למכנסיים.
בלילה שלאחר השיחה עם נתניהו עבד זליכה על העקרונות הכלכליים שלדעתו צריך המשק הישראלי ליישם בדחיפות כדי לא להגיע לפשיטת רגל. למחרת הגיע למשרד האוצר מצויד בניירות עבודה: "חיכיתי בלובי, אחרי כמה דקות נתניהו צעד חזרה מהטקס, הציג את עצמו לבנות הלשכה ואמר: 'אפשר לקבל כמה תפוחים? אנחנו צריכים לעבוד'. הוא פתח את הדלת, נכנסתי אחריו. חושך. מתברר שזו היתה הכניסה הראשונה שלו לחדר של שר האוצר. חיפשנו ביחד את המתג של האור. הוא היה חבוי מאחור. היה מלא זבל על השולחן. כל מיני גאדג'טים שנותרו. הוא אמר: 'תראה, השאירו לי זבל על השולחן'. אמרתי לו: 'תרתי משמע'".
נתניהו וזליכה היו מוטרדים מאותו דבר. הם התיישבו לגבש את עקרונות המהפכה הכלכלית שתאפיין בשלוש השנים הבאות את כהונתו של נתניהו. המסקנה של שניהם היתה זהה: דרוש קיצוץ אכזרי בתקציב המדינה. באוצר שלטה אז התיאוריה שלפיה בטווח הקצר ניתן להניע את הפעילות במשק באמצעות הגדלה תקציבית, בפרט אם היא תתועל למטרות כמו השקעה בתשתית. אחר הצהריים זימן נתניהו את ראשי האוצר ללשכתו על מנת להציג בפניהם את התוכנית. כל צמרת האוצר, מלווה בויקטור מדינה הנצחי, שהיה במשך שנים מנכ"ל האוצר, הגיעה ללשכת השר החדש, שם גילתה להפתעתה את הנער הממושקף.
"נתניהו הציג את העקרונות שעליהם סיכמנו כאשר המסקנה שהוצגה היתה שאין מנוס מקיצוץ של עשרה מיליארד שקלים בתקציב", משחזר זליכה. "זה קיצוץ אדיר, שווה גודל אך ורק לתוכנית הקיצוץ של 1985 שהאמריקאים כפו עלינו. חשוב להבין: אם טעינו, הצעד הזה היה ממוטט את המשק. התגובה של המשתתפים היתה: 'אתם פשוט חבורה של חולי נפש מטורפים. אסור לכם לקצץ את ההוצאה'. חלק מהאנשים אמרו להעלות מסים כדי להקטין את הגירעון, מה שהיה מחריף את הבעיה. חלק מהאנשים אמרו להוריד מסים, ואף להגדיל את הגירעון. זו מדיניות שמתאימה ברוב המקרים למה שלומדים בתואר ראשון בכלכלה. אבל היא ממש לא מתאימה למקרה שלנו.
"הזעם הופנה אלי. תקפו אותי שם במלים מאוד קשות. אני זוכר שחלק מהאנשים אמרו לנתניהו: 'שר האוצר, מאיפה הבאת את הילד הזה? מיהו בכלל, מה ההשכלה שלו בכלל?' דברים שמאוד הופתעתי מהם בסך הכול. עם כל הכבוד, הדוקטורט שלי הוא במאקרו כלכלה. לא בשום דבר אחר, ולא זכרתי שהיו שם בחדר אנשים עם השכלה מאקרו-כלכלית רחבה. בכל זאת, קצת תרבות דיון. ויקטור מדינה אמר: 'מה זה, הבאת איזה פקיד שעבר אצלך פעם?' נתניהו אמר לו: 'סליחה, זה לא בושה להיות פקיד, גם אני הייתי פקיד'".
אחרי דיון של למעלה משעתיים סיכם נתניהו על קיצוץ דרסטי בתקציב.
התוכנית הכלכלית הזאת, שנתניהו ואתה כל כך גאים בה, גבתה בסופו של דבר מחיר כלכלי וחברתי עצום: ירידה דרסטית בקצבאות הילדים והגמלאים, פגיעה בחוליות הכי חלשות של החברה.
"אין ספק. ידענו זאת מראש, אבל להגנתנו יאמר שלא היתה לנו ברירה. המצב היה כל כך חמור. זכורה לי ישיבה מראשית מארס 2003, שבה שר האוצר שואל את החשב הכללי ניר גלעד מה הגירעון החזוי לאותה שנה. ניר גלעד ענה שקשה לו להשיב, בין שמונה לעשרה אחוז מהתוצר הלאומי. במלים אחרות 45-55 מיליארד שקל. אני לא זוכר מדינה מערבית עם גירעון כזה".
בתום אותה ישיבה, כשזליכה עזב את לשכת נתניהו, הנחית עליו השר החדש פצצה: "הוא אמר לי 'אני רוצה שתבוא להיות החשב הכללי', ואני השבתי שאיני מעוניין לחזור לסקטור הציבורי. אשתי לא הסכימה בשום פנים ואופן. היא הבינה את המחיר וכשהתחתנו היא דרשה ממני רק התחייבות אחת: לא לחזור לשירות הציבורי. ואני התחייבתי. מפה התחוללה סאגה שלמה".
איזו סאגה?
"אחרי כמה חודשים, כשניר גלעד עמד לפרוש, מר נתניהו התקשר אלי כדי להודיע לי שהוא מגיש את ההחלטה על המינוי שלי לממשלה. הודעתי לו חד משמעית שאיני מעוניין. מפה התחוללה בינינו שיחה מאוד קשה. חד פעמית ממש. נתניהו בן אדם שלא מרים את הקול והוא פשוט שטף אותי אולי 20 דקות שלא יכולתי להכניס מלה".
מה הוא אמר לך?
"שאני אגואיסט, ילדותי, חושב על עצמי ועל ההכנסות שלי במגזר העסקי ושאני לא מבין, שהמדינה במצב קשה. הוא אמר שזה דבר שהוא בלתי נסבל ובלתי נסלח. שזו ממש בגידה ברמה הלאומית, בגידה אישית בו, ושאם הוא היה אגואיסט כמוני, אז הוא לא היה לוקח לעולם את התפקיד הזה, שיש בו סיכונים גדולים מאוד, שהמצב קטסטרופלי, שכמעט אי אפשר להצליח בו, ושהוא פשוט המום מההתנהגות שלי. הוא פשוט שטף אותי אבל לא נשברתי. אלה היו ממש צרחות. הוא פגע בי עד עמקי נשמתי".
אתה שתקת כל הזמן הזה?
"ניסיתי להגיב אבל הוא לא נתן לי להכניס מלה. בסוף טרק לי את הטלפון בפרצוף. הוא אמר שהוא לא מקבל את התשובה שלי, ושיש לי שלושה ימים עד שהוא יעלה את שמי לממשלה. מפה התחיל מסע לחצים אגרסיווי מאוד. במשך שלושה חודשים הוא ישב לי על העורק הראשי. ביקשתי ממנו: 'עזוב אותי, רד לי מהחיים'. והוא אמר לי: 'אתה פשוט לא מבין, אני לא אמנה מועמד פנימי, אני צריך לנער את הפירות הבאושים מהעץ הזה. אני צריך מישהו חזק ונחוש, לא יתכן שאני אצטרך לרדוף אחריך. זו פשוט שערורייה'. בסוף הסכמתי. אשתי לא סולחת לי עד היום".
עידן עופר מבקש סליחה
המינוי של זליכה תפס את הקהילה העסקית בלתי מוכנה. קודמיו בתפקיד נהנו מיחסי ציבור טובים וכהונתם היתה מקפצה נוחה למשרות עתירות שכר והשפעה. איתן רף הוא כיום יו"ר בנק לאומי; אריה שר היה מנכ"ל דיסקונט ניו יורק; אלי יונס שימש כמנכ"ל בנק הפועלים ושי טלמון הוא משנה למנכ"ל הבנק הגדול במדינה. ניר גלעד שאותו החליף זליכה הוא היום המשנה למנכ"ל החברה לישראל.
זליכה, לעומתם, היה צעיר בן 33, בעל פני נער וחזות קצת מרובעת. הוא לא נראה מאיים, או כמו אחד שיעשה צרות. אמנם כתבו עליו אז כי "הוא לא ניהל מערכות גדולות או מאות עובדים", אך מנגד הזכירו את העובדה שזכה באותה שנה בפרס מנהל הכספים המצטיין על הישגיו בקידום פרויקט כביש חוצה ישראל וכי מדובר בד"ר למאקרו כלכלה שנחשב ל"ילד פלא". אבל איש לא ציפה למהפכה שביקש זליכה לחולל כבר בשבועות הראשונים בתפקיד.
זליכה: "גילינו מדינה על סף פשיטת רגל. פיגורים במיליארדים בתשלומים, אי תשלום מסים כדין, חלוקת תמיכות לא שוויונית, דו"חות כספיים שערוכים לא על פי כללי חשבונאות כלשהם, מרבית נכסי המדינה כלל אינם רשומים באופן מסודר, מערך התמיכות וההשקעות בתשתית ותקציבי השכר וכוח האדם אינם מבוקרים בצורה כלשהי, וכן הלאה וכן הלאה. באותה תקופה הממשלה לא שילמה מיליארדי שקלים לספקיה, ליועציה ולקבלנים שלה, ובפיגורים הולכים וגדלים. אדם שלא משלם חובות בהיקפים מהותיים, פושט רגל. החשב הכללי באותה עת כמעט שלא יכול היה לגייס כסף. הכספים שהוא גייס בשווקים היו במחירים של שוק אפור".
יחד עם השבת הסדר למגזר הציבורי, פתח החשב הצעיר במתקפת ראווה על מכרזי הענק, אזור הדמדומים שבו החיבור בין ההון והשלטון גורם לנזק המרבי למשק. "רצינו להתחיל בכמה מקרים שישמשו תמרור אזהרה. ותמרור אזהרה אינו משמש כזה אם אתה נטפל, במירכאות, לקבלן קטן שמפר. עליך להתחיל עם בעלי העוצמה, הגדולים ביותר. אם תיכשל בטיפול מולם, ממילא המציאות נכשלה, ואם תצליח, אז במכה אחת או שתיים אתה מעביר מסר לכל הקבלנים היותר קטנים מצד אחד ולכל אנשינו בצד השני שהעידן שבו התחייבויות לממשלה הן המלצה לא מחייבת, נגמר".
על שולחנו הונחו שלוש פצצות מתקתקות הקשורות כולן לאחת המשפחות העשירות והמקושרות בישראל: משפחת עופר. פצצה אחת היתה הסכם מעורר מחלוקת שחתם החשב הקודם ניר גלעד, שבו הובטחו לקבוצת עופר, השותפה בבתי הזיקוק (בז"ן), 120 מיליון דולר תמורת הסכמתה לפיצול החברה ויציאתה מבז"ן. ההסכם נתקל בביקורת קשה של מבקר המדינה, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, והיה זקוק לאישרורו של החשב הכללי החדש.
פרשה נוספת היתה תחנות הכוח ברמת חובב ובמישור רותם. חברה בשליטת האחים עופר זכתה במכרז להקמת תחנת כוח ברמת חובב, לאחר שהציעה להקים אותה תמורת 170 מיליון דולר ובתמורה לספק חשמל במשך 25 שנה לחברת החשמל וממנה לאזרחים. הקמת התחנה התעכבה שנים מסיבות ביורוקרטיות שלאחריהן העלתה החברה של האחים עופר טענות ודרישות שתמציתן: "תנו עוד כסף". ערב כניסתו של זליכה עמדה כבר הדרישה על סכום כמעט כפול.
כמה שבועות אחרי שהתיישב בכיסא החשב הכללי הזמין את עצמו יו"ר החברה לישראל, עידן עופר, לפגישה אצל זליכה. "הוא ביקש לפתוח את החוזה ברמת חובב ולהעמיד אותו על 315 מיליון דולר במכרז שהחל ב-170 מיליון דולר", אומר זליכה. "מלכתחילה לא היה צריך לצאת עם המכרז הזה בכלל. מכיוון שאת התחנה בסופו של דבר בונות חברות זרות - סימנס או ג'נרל אלקטריק - לכן אין צורך לבחור במכרז מישהו שישכור אותן. שחברת חשמל תשכור אותן ישירות. למה צריך להכניס מתווכים שהם לא פילנתרופים? כשנכנסתי לתפקיד הם ביקשו לפתוח את החוזה פעם נוספת שנייה ולהעמיד את המחיר על 315 מיליון דולר. בדרך אישרו להם כבר, לא בתקופתי, הגדלה ל-235 מיליון דולר, מנימוקים שאני מתקשה להבינם עד היום. זו דוגמה לאיך גופים שונים היו מגישים הצעות נמוכות באופן לא ריאלי, זוכים במכרז ולאחר מכן מוצאים מסילות משונות על מנת להביא לפתיחת החוזים שוב ושוב, ותמיד לטובתם. עכשיו, עזוב יעילות כלכלית, שכח מיעילות כלכלית, רק תחשוב על שוויוניות. מה באותו יום חושב אותו אדם שהפסיד במכרז אחרי שהגיש הצעה של 200 או 210 מיליון דולר?"
מה הנזק של האזרח הקטן מפתיחת חוזה כזה?
"ההשקעה בפרויקט אינה מספר תיאורטי, אלא משפיעה בצורה ישירה על מחיר החשמל לאזרח. ככל שההשקעה בתחנה גדלה, מיד עולה מחיר החשמל של כלל האזרחים".
באותה פגישה היתה לעידן עופר בקשה נוספת: להכריז על ההצעה שלהם כהצעה הזוכה במכרז להקמת תחנת כוח נוספת במישור רותם, למרות שהיו מתמודדים יחידים באותו מכרז. "הפעם, הפלא ופלא, לא ניגש איש אל המכרז, רק הקבוצה של האחים עופר. ובפגישה הם כבר ביקשו 366 מיליון דולר על תחנה, ששווה מקסימום השקעה של 250 מיליון דולר. סירבתי להכריז עליהם כזוכה ברותם, סירבתי לפתוח את המכרז ברמת חובב וגם סירבתי לחתום על הסדר בז"ן ודרשתי ללכת לבית המשפט להכרעה. אם הם צודקים, אין שום סיבה שאנחנו נכריח אותם למכור לנו את חלקם בבתי הזיקוק, תמורת מחיר שהם לא שבעי רצון ממנו. מצד שני, אם אנחנו צודקים, כפי שאני משוכנע עד היום, שהנכסים כולם בבעלותנו, אזי אין מקום לשלם ולו דולר אחד".
בדצמבר 2003, חודשיים אחרי כניסתו של זליכה לתפקיד, יצא עידן עופר בהתקפה חסרת תקדים נגד החשב הכללי וכינה אותו "שקרן שאינו מכבד רציפות שלטונית". ביום ההתקפה על זליכה אמורה היתה להתקיים פגישה בין נתניהו לבין סמי עופר, ראש קבוצת האחים עופר ואביו של עידן. זליכה: "מר סמי עופר טס במיוחד מלונדון לירושלים על מנת לפגוש את שר האוצר. בבוקר שבו קרא נתניהו על ההתקפה החריפה של עידן עופר, הוא ביטל את הפגישה והודיע להם שהוא לא מוכן לפגוש אותם. ואז יצר אתי קשר יוסי רוזן, מנכ"ל החברה לישראל, וביקש לקבוע אתי פגישה לאותו יום על מנת שעידן עופר יבוא למשרדי ויתנצל. סירבתי, אמרתי שאני מקבל את ההתנצלות ואין צורך שהוא יבוא. לא חשבתי שראוי. גם לא ראיתי צורך. התנצל, אוקיי, מבחינתי הפרשה סגורה. אבל הוא עמד על כך שעופר יבוא ואני עמדתי על כך שאין לי זמן. אחרי שתיים-שלוש שיחות הם נאלצו לומר לי שנתניהו מסרב לפגוש אותם, אלא אם כן עידן עופר יבוא בכבודו ובעצמו למשרדי, ויתנצל. ראיתי שזה המצב אז הסכמתי. הוא הגיע והתנצל וסגרנו את הפרשה.
"נכנסנו לשר האוצר לפגישה. בפגישה נכחו סמי עופר, עידן עופר וגם עו"ד רם כספי שהציג את עמדותיו בצורה מאוד ציורית, אך שאינה תואמת את העובדות כפי שאני מכיר אותן, ולכן התפרצתי לדבריו על מנת להעמיד אותו על טעותו. התגובה של נתניהו הפתיעה אותי. הוא הניח את ידו על ברכי והשתיק אותי. השתתקתי, והצגת הדברים על ידי רמי כספי ועידן עופר נמשכה. בסיום הדברים שאל אותם נתניהו: 'סיימתם את דבריכם?' חשבתי שהוא ייתן לי עכשיו להגיב, אך הוא לא נתן לי, ובמקום זה השיב להם שישראל היא מדינה מסודרת, ולכן עליהם להתנהל אל מול החשב הכללי ולא אל מול שר ופוליטיקאי. החשב הכללי הוא ירון זליכה ויש לו גיבוי מוחלט ממנו. הוא מאוד מודה להם על שבאו ושלח אותם לדרכם".
הם החווירו?
"אני החוורתי. הייתי מאוד מופתע כי זה היה מאוד בוטה. כשהם יצאו, אני גם יצאתי. הוא זרק אותי מהחדר. חזרתי אחורה וניסיתי לשאול אותו למה הוא הגיב ככה, כל כך חד משמעית. אז הוא אמר לי: 'יכול להיות שכרגע הם הפכו להיות התורמים הכי גדולים של כל מי שיתמודד מולי, אבל אני לא אוהב את זה. מכרזים זה מכרזים, אסור להתערב בהם. ועכשיו תצא מהחדר, ביזבזת לי מספיק זמן'".
אתה מתאר נתניהו שרבים בציבור לא מכירים. נתניהו נתפס לא פעם כאדם שלא עומד בלחצים ומחובר להון.
"אני סיפרתי על ביבי שאני מכיר".
סוף דבר: האחים עופר התעקשו לקבל עוד עשרות מיליונים מעל להצעתם המקורית במכרז להקמת תחנת הכוח ברמת חובב. החשב הכללי קבע שהם הפרו למעשה את ההסכם עם המדינה, והורה לחברת החשמל לבטל את ההתקשרות אתם ולחלט את הערבות שנתנו האחים עופר בסך מיליון דולר ("גם כן ערבות נמוכה, דבר תמוה כשלעצמו, אבל זה היה המצב"). מאותה סיבה גם ביטל את זכייתם במכרז להקמת תחנת כוח במישור רותם.
בעניין בז"ן נכשלת. משפחת עופר קיבלה את הכסף ושופטי בג"ץ, שאישרו את ההסכם, מתחו על המדינה ביקורת קשה. השופט חשין אמר: "קשה להשתחרר מהתחושה שההסכם עם החברה לישראל פגום ביותר".
"נכשלתי בלשכנע את כל גורמי המדינה, שהיו בקואליציה אחת נגד עמדתי, להעביר את המחלוקת בעניין בז"ן לבית המשפט. אני מקווה שהאמירה ההיסטורית של השופט חשין בפסק הדין לא מהדהדת רק בראשי. פעלתי כדי שלא תיווצר סיטואציה נוספת כזו, שבעוד 10 שנים ייאלץ שופט עליון להטיח בנו את שבטו".
עימות נוסף התחולל בין זליכה לבין איל הון אחר המקושר היטב לצמרת, אליעזר פישמן. זליכה ביקש מחברות הכבלים לפרוע חוב של מיליוני שקלים למדינה. חברת הכבלים התנגדה ופישמן, מלווה בפמליה, הגיע לפגישה עם זליכה. "עמדנו על התשלום והוא לקח את זה בצורה מאוד קשה. הוא טען שההסכם שבגינו הוא משלם תמלוגים נסחט ממנו, הופעלו עליו לחצים קשים והוא לא היה הסכם הוגן וכן הלאה. השבתי לו שאם יש לו טענות נגד ההסכם, בית המשפט זה המקום. ואם הוא צודק, מן הסתם בית המשפט יחייב אותנו להחזיר לו את כספו, ואני מבטיח לו שנחזיר לו את זה מיד. אבל כל עוד יש הסכם, הוא צריך לקיים אותו. אי אפשר לתת הטבה שהיא לא שוויונית במהותה, כי מדוע אני נותן לו ולא לגברת כהן בדימונה?"
הוא הגיב קשה?
"הוא אמר לי בחדר מלא אנשים ובמפורש: 'בגלל אנשים כמוך אני מעביר את כל עסקיי לחו"ל'. השבתי שאני מאוד מכבד אותו, אבל אני לא משרד הקליטה, וגם לא מרכז השקעות, ולכן אין לי עניין, לא חיובי ולא שלילי, בכך שהוא יישאר בארץ, או יעזוב את הארץ. זו זכותו. אך את הכספים שהוא חייב למדינה, הוא ישלם, ולא, ניאלץ לחלט את הערבויות ולתבוע. מי שיצר את הנורמה הזאת, שבה לגיטימי להפר התחייבויות לממשלה, זו הממשלה ולא אף אחד אחר. ולכן אני לא מאשים לא את האחים עופר, לא את פישמן ולא אף אחד אחר. אין לי עליהם ביקורת. לכן גם לא הגבתי כשהם תקפו אותי".
לא חששת לצאת לעימותים חזיתיים עם אדם כמו פישמן, בעל אמצעי תקשורת, לא כל שכן עם האחים עופר?
"ראשית, חששתי. מי אמר לך שאני לא חושש? רק טיפש לא חושש. אבל כפי שאני מחנך את הבת שלי הגדולה, שהיא כבר מספיק בוגרת בשביל להבין: האמיץ הוא זה שמתגבר על פחדיו. הטיפש הוא זה שלא פוחד. אני רואה את תפקידי כאילו האזרח הקטן הוא החשב הכללי. מישהו אמר לי לאחרונה: פעם ראשונה שהאזרח הקטן יושב במוקד כוח. כך אני רואה את עצמי".
שרון הקשיב וחייך
חודשיים אחרי שזליכה נכנס לתפקיד החלו להישמע הקריאות הגלויות להדחתו. מולו ניצבה רשת צפופה ומסוכנת של יריבים ומבקרים שפקיד רגיל בונה בשנות דור, אם בכלל. קואליציה שכללה אנשי הון, בכירים במשרד ראש הממשלה ופקידים באוצר. על רשימת האנשים שאתם רב זליכה בחודשיים הראשונים נמנו מנכ"ל המשרד יוסי בכר, יו"ר דירקטוריון חברת החשמל אלי לנדאו, מנכ"ל משרד ראש הממשלה אביגדור יצחקי, שר התשתיות דאז יוסף פריצקי, ראש אגף תקציבים, אורי יוגב ואחרים. האשימו אותו שהוא "תוקע מקל בגלגלי המשק", שהוא מתנשא, שהוא מנהל פרשיית אהבים סוערת עם עצמו. במשרד ראש הממשלה תוכננו כבר אז צעדים כדי להוציא ממנו סמכויות באמצעות הקמת ועדת מכרזים לטיפול בפרויקטים לאומיים, שתפעל מחוץ למשרד האוצר.
זליכה: "אני חושב שאני החשב הכללי הראשון שמהיום שהוא נכנס לתפקידו, רוצים לפטר אותו. סליחה, למה מהיום? עוד לפני שנכנסתי לתפקידי. איזה מסע היה לנתניהו כדי לא למנות אותי".
מנגד, התגבשה לצדו של זליכה קבוצת תמיכה שכללה כלכלנים, עיתונאים ופוליטיקאים שראו בו פקיד ישר ששומר על הקופה הציבורית במסירות התאבדותית השמורה לאדם שנאבק בפורצים חמושים שנכנסים באישון ליל לרוקן לו את הכספת. "גאון שרוט", הגדיר אותו השבוע שר לשעבר שהתעמת עמו בעבר, "הוא תופס עניין מורכב מאוד בשנייה וחצי. יצירתי מאוד אך עקשן כמו פרד. אם הוא מחליט משהו, אלוהים לא יזיז אותו". שר אחר שניהל גם הוא מאבקים עם זליכה אמר השבוע: "אני מעדיף את זליכה בתוך השירות הציבורי מאשר בחוץ. בזה אין ספק".
בראש החץ לסילוקו של זליכה מהתפקיד עמד אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה ויו"ר הקואליציה היום אביגדור יצחקי. זליכה: "הופעלו לחצים כבדים מאוד בעניין האחים עופר ואז הודיעו לי שאביגדור יצחקי דורש ממני לאשר את תחנות הכוח, ולא, הוא יגבש רוב לפטר אותי. ידוע לי שהוא גיבש רוב בממשלה להדחתי. תשובתי ליצחקי היתה: שיפטרו אותי. ניפגש בבג"ץ".
ומה היתה תגובת נתניהו לדרישה של מנכ"ל משרד ראש הממשלה?
"הוא אמר ליצחקי: על גופתי המתה".
ההתבצרות העקשנית של זליכה גרמה גם לעימות חזיתי בינו לבין הבוס של יצחקי, ראש הממשלה אריאל שרון. זליכה: "יום אחד לקח אותי השר מאיר שטרית לישיבה אצל ראש הממשלה. בתחילת הישיבה נזף בי ראש הממשלה במלים קשות. הוא הטיח בי שאני גורם לנזקים גדולים לתשתיות ובגללי, בגלל המדיניות שלי, לא יהיו מתקני תשתית וכן הלאה. השר שטרית ניסה להיחלץ לעזרתי ולהגן עלי, אך זה לא עזר.
"ואני ניסיתי להפיג את האווירה הקשה והשבתי לו בנימוס שהמדיניות של אכיפת התחייבויות היא המדיניות היחידה שיכולה להביא לקידום התשתיות, שהרי המדיניות הקודמת נחלה כישלון חרוץ. 'פרויקט הגז הטבעי כשל, הרכבת הקלה בירושלים עמדה להתמוטט, פרויקט מנהרות הכרמל אבד, פרויקט בתי הספר אבד, מתקני התפלה עומדים לפשוט את הרגל - אין תשתיות. הפרח היחיד בגינה הזאת שלא נבל, זה הפרח של דרך ארץ, ועל הפרח הזה, אתה, אדוני ראש הממשלה, הענקת לי במו ידיך את פרס מנהל הכספים המצטיין בישראל, כשנימוקי השופטים מבוססים על תרומתי הרבה לקידום התשתיות במדינה. ולכן, אדוני ראש הממשלה, המדיניות הזאת שלי, אני מקווה, אם תצליח, תביא לכך שאתה תשקול להעניק לי פעם נוספת את הפרס'. לזכותו של מר שרון ייאמר שהוא שמע אותי בקשב רב וחייך לעברי, אולי מתוך קבלה והבנה".
אנשים כמו רם כספי, אביגדור יצחקי ואנשי הון רבים טוענים שאתה מגלם את שלטון הפקידים. שהשרים הם בעצם מריונטות שלכם. כספי טען שדבריך הם "סיסמאות ריקות".
"ההתקפות האלה הם ניסיון לצייר את הנורמות שאני מבקש להנחיל בצורה קריקטורית. עו"ד רם כספי מייצג בעיני תופעה שאיני נמנה על חסידיה. תופעת ההון ושלטון. אני בין הטוענים שהברכה בקשרים האלה היא למברך בלבד".
זליכה מספר שאינטרסנטים וגם סתם ידידים נהגו לבוא ללחוש על אוזנו עצות שיועילו לו כדי לשרוד בתפקיד: "באים ואומרים לך: זה לא טוב לך, חבל, אתה הורס את הקריירה שלך. אתה מוציא לעצמך שם רע, של אדם לא גמיש, שלא מבין עניין. מי ירצה לעבוד עם אדם שהוא לא גמיש ולא מבין עניין? או שאומרים לי: ראשך בסכנה, אתה לא תמצא עבודה כל ימי חייך. אני חושב שבהתחלה התגובה היתה: מה זה הילד הזה? מה הוא חושב לעצמו?"
אנחנו נעלה לשר ונכופף אותו.
"נכון. אני זוכר שמכר סיפר לי שכשיעיפו אותי, יהיו הרבה אנשים שיעשו מסיבה גדולה מאוד. השבתי לו שזה לגיטימי לעשות מסיבה, רק בכספם שלהם".
לא היה שלב שאמרת לעצמך, לא כדאי לריב עם כולם בבת אחת, אלא אולי כדאי לנהל חזיתות באופן יותר פוליטי, יותר מחוכם?
"במהלך השנה הראשונה רבים אמרו לי את זה, אך השבתי תמיד שאני אחראי על 3,000 איש שמסתכלים עלי ולוקחים ממני דוגמה אישית. אם אני אעצום עיניים במקרה אחד או שניים, הם ייקחו את הדוגמה האישית הזאת ויעצמו עיניים בעשרים המקרים הבאים. מי שהוא נאמן ציבור, שיש לו אחריות על נכסי המדינה ועל אנשים, לא יכול לעצום עיניים. אסור לעצום עיניים, ואם הוא אינו חזק מספיק, שיתפטר".
בכירים באוצר צוטטו כמי שאומרים שאי אפשר לעבוד אתך, שהיה נתק ממושך בינך לבינם.
"מעולם לא חל נתק ביני לבין עמיתיי באוצר, ההיפך הוא הנכון. ברבות מאוד מהרפורמות שהובלתי, קיבלתי סיוע מעמיתיי באוצר. ובכלל, לא פעם בעבר קראתי לאותם גיבורי חיל אנונימיים לתקוף אותי בפומבי ובגלוי ולא כגנבים בלילה. אני חושב שהיתה לי הזכות לעבוד עם כמה אנשים משכמם ומעלה, ובראשם אורי יוגב, שהיתה לו תרומה משמעותית מאוד להצלחת התוכנית הכלכלית של מארס 2003, ובשנתיים האחרונות עם ידידי, קובי הבר (ראש אגף התקציבים שהחליף את יוגב). בתקופה האחרונה גם נכנס מנכ"ל חדש למשרד האוצר, ירום אריאב, ששיפר מאוד את עבודת המטה והצוות".
צולר הוא שובב
ניסיון ההדחה הבא הגיע מכיוון משפחת שרון. במהלך 2004 יזם משרד ראש הממשלה הסכם להארכת זיכיון, במסגרתו בנק אוצר השלטון המקומי, הנשלט על ידי הבנק הצרפתי דקסיה, יוסיף לתת אשראי לרשויות מקומיות, כנגד ביטחונות מלאים שתיתן הממשלה לבנק, וזאת בלי מכרז. זליכה עמד על הרגליים האחוריות וסירב לחתום.
זליכה: "ההיתר חסר כל היגיון כלכלי, והוא מהווה הטבה לבנק בהיקף גדול מאוד. מדובר בהטבה לא ראויה, ראשית מכיוון שהיא לא ממוכרזת. שנית, מכיוון שהיא נשענת על הסדר לא תקין שנתן בלעדיות לבנק אוצר השלטון המקומי באופן שדוחק את המתחרים גם בכל מכרז עתידי. זה פשוט הסדר מיותר ושמעתי לאחרונה שהוא אפילו נלמד באוניברסיטאות כדוגמה ומופת לדרך שבה עוקפים את חוק חובת המכרזים באמצעות חתימה על הסדרים מיותרים ומלאכותיים. מה גם שאין זה תפקידו של משרד ראש הממשלה, שהוא משרד שקובע מדיניות, לנהל משאים ומתנים על רקימת חוזים. בעניין דקסיה עמדתי בלחצים מאוד כבדים, לרבות איומים לפטר אותי, לרבות איומים שילכו על הראש שלי".
בשנת 2005, בשיאו של העימות, התקשר לזליכה יועצו הפוליטי של נתניהו, אלי כהן, היום הממונה על השכר, בשעת לילה מאוחרת. זליכה: "הוא טען שהוא עומד לספר לי דבר מאוד מפחיד, שהוא נבהל מאוד כששמע אותו. לקח לו שעתיים להירגע, להתאושש ולהבין שיש מה לעשות בעניין. הוא אמר שאני אבהל מאוד כשאני אשמע זאת ולכן הוא מבקש שאני אשב. ואז הוא מספר לי שעמרי שרון יצר עמו קשר וביקש שיעביר לי את המסר המאיים שאם לא ארד מעניין דקסיה, הוא ואביו ילכו על הראש שלי. צריך לזכור שאני חשב כללי שמאיימים לפטר אותו מיום כניסתו לתפקיד, זה לא איום מבחינתי כבר. לא מתרגש מזה. אז שאלתי אותו למה הכוונה? אמר לי, לא יודע. והתחושה שלי באמת היתה של חרדה. כי לא ירדתי לסוף דעתו, לא יכולתי לפסול את האפשרות שהם לא מתכוונים רק לפטר אותי. לא יכולתי לפטור זאת לאור ההצגה המלודרמטית שקדמה לכך. ולאור התשובה שהוא לא יודע. מיהרתי להתקשר לעורך הדין שלי".
אחרי התייעצות החליט זליכה לפנות למבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, שבדק את הפרשה באופן ראשוני, והעביר אותה לטיפולו של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, כדי שיחליט האם לפתוח בחקירה פלילית לבדיקת החשדות. מזוז החליט לא לפתוח בחקירה. זליכה מצדו עמד בסירובו לחתום על הסכם דקסיה.
הסירוב לא עזר. לפני כמה חודשים מונה אברהם הירשזון, נאמנו של אולמרט, לתפקיד שר האוצר. כבר תקופה ארוכה משדרים הירשזון ואולמרט לזליכה שהם רוצים לראות אותו בחוץ. הירשזון מידר את זליכה מדיונים קריטיים בנושא התקציב. הוא גם החרים את הכנס השנתי של החשב הכללי. צעד ממשי בכיוון ההדחה נעשה כאשר הירשזון נטל את סמכותו של זליכה לפני כמה שבועות, וחתם במקומו על האישור שיאפשר לבנק אוצר השלטון המקומי להעביר 200 מיליון שקל לרשויות במשבר. אם הירשזון היה יכול, הוא לא היה מסתפק בהצרת סמכויות. זליכה: "זו הפעם היחידה בהיסטוריה של מדינת ישראל שבה נשללו סמכויותיו של החשב הכללי".
טענו נגדך בעניין דקסיה שהעיכוב שגרמת מנע תשלום משכורות שהולנו במשך חודשים לעובדי העיריות.
"זו דמגוגיה כפולה ומכופלת. ראשית, מבין 20 הרשויות שהסכם מתן האשראי מתייחס אליהן, רק שתיים או שלוש רלוונטיות לעניין קבלת המשכורות. מעבר לכך, היו לטעמי אלטרנטיבות זולות ומהירות יותר לפתרון בעיית המשכורות".
ראש הממשלה ושר האוצר לא רוצים אותך בתפקיד. למה אתה לא הולך הביתה?
"החשב הכללי אינו משרת אמון, אלא השומר של הקופה הציבורית, וכל עוד הוא פועל על פי החוק וכללי המינהל התקינים, אין כל מקום להתקפות אישיות עליו. אין ספק שהתחושה לא נעימה והייתי מעדיף לעבוד בהרמוניה עם שר האוצר ועם ראש הממשלה. עם זאת, חובתי להעדיף את האינטרס הציבורי על פני הנוחות האישית שלי".
אולמרט והירשזון הם היריבים הגדולים של זליכה היום. יו"ר בנק יהב, מיקי צולר, הוא חברו הקרוב של הירשזון. במשך שנים נהנה בנק יהב ללא מכרז ממתן שירותים בנקאיים לעובדי המדינה. לפני למעלה משנה דרש זליכה לבטל את ההסדר ולצאת למכרז חדש. זליכה: "מכרז כזה לכל הדעות יכול לחסוך 30-40 מיליון שקל בשנה למדינה. כבר למעלה מעשר שנים חשבים כלליים מנסים לצאת למכרז והדבר נמנע מהם ע"י לחצים פסולים".
לחצים פוליטיים?
"בוודאי. מבקר המדינה גולדברג מתח ביקורת חריפה מאוד על העובדה שלא יצא מכרז".
לפני יותר משנה, ישב זליכה בפגישה עם מכר, כשלמקום הגיע לפתע צולר. זליכה העיד בתצהיר לבג"ץ שבאותו מפגש איים עליו צולר שאם הוא יעיז להוציא מכרז, ההסתדרות תשבית את המשק, והדבר יהווה עילה לשר האוצר דאז, אולמרט, להביא לפיטוריו. "כשהתלוננתי בפני אולמרט על ההתנהלות הפסולה, הוא חייך ואמר ש'צולר הוא שובב'. לזכותו יאמר, שצולר הפסיק לאיים. זו ההתנהלות שהצליחה לגרום לחשבים כלליים קודמים לא להוציא מכרזים".
זליכה פנה לאחרונה למבקר המדינה שיבדוק את ההתנהלות בפרשת יהב.
הפנית תלונות רבות למבקר המדינה וליועץ המשפטי לממשלה, לא פעם נגד הממונים עליך. זה מעורר תחושה לא נעימה אצל אנשים שעובדים אתך.
"אני מאמין ששיתוף הפעולה בין שומרי הסף בממשל הוא הערובה האיתנה ביותר לשמירת טוהר המידות ברשות המבצעת. שומרי הסף לא אמורים לפעול לבדם. הבדידות אינה מזהרת. כאשר אנו בודדים, אנו גם חשופים לבד בצריח. שיתוף הפעולה בין שומרי הסף הראשיים הוא תנאי הכרחי וחיוני לשמירה על טוהר המידות".
בית דין לפוליטיקאים
בלהט המאבק על טוהר המידות הציבורי, לאחרונה סיים זליכה לחבר תוכנית למלחמה בשחיתות, שאותה הוא מתכוון להגיש לשר האוצר אברהם הירשזון. "פעם ישראלים היו נעלבים כשהשוו אותנו לדרום אמריקה", הוא אומר. "היום הדרום-אמריקאים הם שנעלבים". אחד מעיקרי התוכנית שלו הוא להגדיל את תקציב המשטרה, הפרקליטות ומערכת בתי המשפט במאות אחוזים. רעיונות נוספים הם לחשוף לעיני הציבור את הסדרי ניגודי העניינים של נבחרי ציבור ועובדי ציבור, לחזק את מעמדם של שומרי הסף במשרדים ממשלתיים, להנהיג חובת רוטציה, להרחיב את תקופת הצינון ולהחיל דרישות סף גם למנכ"לים של משרדים ממשלתיים. "זה בלתי מוסרי והרסני שעסקן פוליטי שנדחק מחוץ לרשימת מפלגתו בכנסת יזכה לפיצוי בדמות משרת מנכ"ל משרד ממשלתי".
כמו כן מציע זליכה להקים בית דין למשמעת שישפוט פוליטיקאים שעברו עבירות. "החברה שלנו נסמכת יותר מדי על אכיפה פלילית ופחות מדי על אכיפה נורמטיווית. תופעה שבה אנשים עושים מעשים בזויים מבלי שהם נדרשים לשלם מחיר ציבורי מאחר שברמה הפלילית הם לא עברו עבירה. נדהמתי לראות לאחרונה אדם (אריה דרעי) מורשע בפלילים תוקף אותי בתקשורת, וכביכול טוען שהוא מכיר אותי מלפני עשר שנים. הוא יושב בפורום מכובד, טלוויזיוני, לפני האומה כולה. הוא מתח עלי ביקורת, טען שהוא מכיר אותי כבר שנים רבות. עכשיו, הוא לא מכיר אותי, פגש אותי רק לאחרונה פעם אחת בכל חייו שלא בטובתי, שלא רציתי לפוגשו. ניגש אלי באירוע, והזדרזתי לומר לו שלום ולא להתראות. וזהו. אנשים שהורשעו בפלילים לא צריכים להיות מטיפים בשער".
אתה באמת מאמין שראש ממשלה ושר אוצר החשודים בפלילים יאמצו תוכנית למיגור השחיתות?
"אני עובד ציבור ואסור לי להתייחס ברמה הפרסונלית, בוודאי שלא לגורמים הממונים עלי. אין לי ספק שמשרד האוצר יקיים דיון בתוכנית שהצעתי, ויקבל את ההחלטות הראויות".
אתה רואה קשר בין השחיתות לפער החברתי?
"הקשר ישיר, חד משמעי ומוכח במחקרים רבים. ככל שרמת השחיתות במדינה גבוהה יותר, רמת החיים של אזרחיה נמוכה יותר. דומה שבישראל נקבע שיא חדש. רמת החיים מהנמוכות במערב ומנגד רמות הפערים, אי השוויון והשחיתות הגבוהים ביותר. אין דרך לסגור את הפערים ברמת החיים וברמת אי השוויון ללא שיפור דרמטי בטיפול ברמת השחיתות. ואני משוכנע שהשיפור הזה הוא בהישג ידינו".
יש אנשים שרדיפת צדק כמו שלך מפחידה אותם.
"אני שומע טענות מחוכמות, בדרך כלל מפי עיתונאי חצר, פרקליטי חצר ויועצי חצר - ידוענים למיניהם - שלפיהן המטיפים נגד השחיתות הם מטורפים או צדקנים, מושחתים בעצמם או ילדותיים, לוקים ביחסי אנוש או רואים הכול בשחור לבן. לדעתי מדובר באנשים חלשי אופי, חלשי דעת וגרוע מכך, כאלה שדעתם הוחלשה ונשמתם נקנתה".
אתה קפיטליסט, ימני בהשקפת העולם שלך מצד אחד, ומצד שני אתה כל הזמן מדבר על שוויון כערך מקודש.
"למה מדבר? גם עושה".
אין כאן סתירה פנימית?
"אני לא קפיטליסט ולא אנטי קפיטליסט. אני ליברל ואנשים ליברלים בדרך כלל מאמינים ששוויון מוביל לרווחה, אך הם גם מאמינים בחופש, ולכן אין פירוש הדבר מחד שננהיג שיטה סוציאליסטית כאילו כולם חיים בקיבוץ, כי אנחנו יודעים שזה לא עובד. מאידך אי אפשר להנהיג שיטה שבה אי השוויון הוא כל כך גבוה".
אחת האשמות החמורות נגדך היא שאתה בעצם שליחו של נתניהו לחיסול הקריירה הפוליטית של אולמרט.
"את מר נתניהו פגשתי במקרה במסגרת תפקידי כמנהל התחום הכלכלי במשרד ראש הממשלה. הוא לא הביא אותי לשם. עד לאותו מועד לא פגשתי אף איש פוליטי מימיי. באוגוסט 98' פרשתי למגזר העסקי, שם עשיתי קריירה מכובדת. בכל אותה תקופה לא היה לי כל קשר עם מר נתניהו למעט שלוש או ארבע שיחות טלפון של מזל טוב כשנולדו בנותיי, ואולי שנה טובה פעם או פעמיים. אין בינינו לא קשר פוליטי ולא קשר אישי, אלא הערכה הדדית עמוקה".
ובכל זאת שמך עלה כאופציה לשר אוצר עתידי, אולי אפילו מספר שתיים של נתניהו בבחירות הבאות.
"אני מודה ומתוודה שאני רואה את הקישור הפוליטי לשמי כהשמצה".
יש סיכוי שבשנים הקרובות תנסה להיבחר לכנסת?
"אין לי שום פרטנזיות פוליטיות ואני לא אתמודד לכנסת. הדברים שאני עושה הם דברים בעלי חשיבות שעומדים בפני עצמם ואין להם משמעות פרסונלית זו או אחרת. הרי גם את התפקיד הזה סירבתי לקחת, וכפי שאתם רואים, ידעתי היטב למה".
אין שום תפקיד ציבורי שהיית לוקח?
"לא. אין תפקיד כזה".
גם לא מבקר המדינה או משהו שקשור לאכיפת החוק?
"זו כבר שאלה אחרת".
לאחרונה היו פרסומים על כך שבכוונתך להישאר עוד שנה בתפקיד.
"בעבר הודעתי שבכוונתי לסיים את כהונתי כחשב הכללי לאחר ארבע שנים, באוקטובר 2007. אם אשנה את החלטתי, אודיע על כך באופן מסודר".*
תגובות
* תגובת משרד ראש הממשלה: "הואיל והעניין נתון כרגע בבדיקת הגורמים המוסמכים, לא יהיה זה ראוי שראש הממשלה יגיב".
* עמרי שרון: "לא היו דברים מעולם והדברים לא ראויים לתגובה".
* עו"ד רם כספי: "הבעתי את דעתי שבמקום שההון יעבוד בחו"ל, עדיף בעיני שהוא יעבוד בישראל. אני רואה בברכה גדולה את עידוד ההון על ידי השלטון, מבלי להניח לרגע את הצורך במאבק בכיסי השחיתות. לא הכול מושחת בישראל".
* אביגדור יצחקי: "מעולם לא ביקשתי מזליכה התערבות בפרויקט מסוים וקשרתי זאת באיום בהדחתו. טענתי כלפיו הסתכמה בדרך שבה ניהל את יחסי העבודה עם עמיתיו. על בסיס זה גיבשתי רוב בממשלה להדחתו. פניתי לנתניהו והוא אמר לי: 'סמוך עלי, יהיה בסדר'".
* האחים עופר: "נלאינו מלהגיב בכל עת שהחשב הכללי משמיע טענות ממוחזרות ושחוקות לעייפה נגד החברה לישראל, ובעיקר בכל הקשור לטענותיו נגד ההסכם בין החברה לישראל לבין המדינה בעניין בז"ן.
העובדה שהחשב הכללי ממשיך לטעון נגד ההסכם אחרי פסיקת בג"ץ מעידה יותר מכול על האובססיוויות שלו בהתנהלותו מול משפחת עופר והחברה לישראל. במדינת ישראל החשב הכללי אינו משמש עדיין כערכאת ערעור על בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ.
"השאלה לגבי מכירת חלקה של החברה לישראל בבז"ן למדינה, ובמיוחד השאלה בקשר לטענה המושמעת על ידי זליכה, נבחנה בבג"ץ על ידי חמישה שופטים ובתוכם הנשיאה הנוכחית דורית ביניש והנשיא הקודם אהרן ברק. ההסכם אושר פה אחד על ידי חמשת השופטים, ובכך הופרכו כל הטענות נגדו. השופטת חיות אמרה בפסק הדין: 'קשה לקבל את הטענה... שלפיה נפל פגם בעצם העובדה שהמדינה בחרה במתווה ההסכמי כדי להתמודד עם המחלוקות בינה לבין בז"ן והחברה לישראל'. זה נראה יותר מתמוה שפקיד, בכיר ככל שיהיה, מביע עמדה המנוגדת לפסיקת בג"ץ".
* יועץ התקשורת של אליעזר פישמן: "בפגישה רבת משתתפים אשר יזם בזמנו שמואל דנקנר, אחד מבעלי המניות של חברות הכבלים, נדונה סוגיית דחיית התמלוגים שהמדינה כפתה על חברות הכבלים. כמו אז, גם היום, סבור איש העסקים, אליעזר פישמן, כי מדובר בפעולת סחיטה לא ראויה ולא הוגנת של מספר פקידי מדינה.
בהקשר זה הוא טען באותה הישיבה בפני ירון זליכה, כי בגלל התנהגותם של פקידים כמוהו הוא פועל לריכוז עסקיו בעיקר בחו"ל. ואכן כך נהג פישמן בשנים האחרונות, כאשר פעל להעברת כובד משקלו העסקי לחו"ל. אם זליכה מוצא בדברים חמורים אלה מקור לגאווה והתרברבות ולא מקור לחשבון נפש מקצועי - שיבושם לו".
* אלי כהן סירב להגיב לדברים.
* מיכאל צולר: "לא היו דברים מעולם".
ירון זליכה: "אליעזר פישמן אמר לי: 'בגלל אנשים כמוך אני מעביר את כל עסקיי לחו"ל'
גידי וייץ
22.2.2007 / 7:37