חשדות לשחיתות ואי סדרים בקונגרס היהודי העולמי

לקראת סוף 2006 קיבלו יהודים רבים בעולם מכתב בדואר האלקטרוני מאדגר ברונפמן, נשיא הקונגרס היהודי העולמי. "ידיד יקר", כתב ברונפמן במכתב, "אני כותב אליך מפאריס, לאחר שסיימתי סיור של 13 ימים, שבמהלכו פגשתי את ראש ממשלת סין, נשיא גרמניה, נשיא צרפת וראש ממשלתה, ועשרות פקידי ממשל ואנשי צבא, כדי לדון בביטחונה של מדינת ישראל והקהילות היהודיות בעולם". לאחר שהפליג בתיאורי פגישותיו ומעשיו הרבים למען העם היהודי, חזר ברונפמן בסיום המכתב לנימה אישית: ברונפמן בן 77, שהונו האישי נאמד ביותר מ-2 מיליארד דולר, ביקש "תרומה דחופה ומיוחדת" בסכום של 35 דולר ויותר, "כדי לסייע לקונגרס העולמי לפעול לטובת העם היהודי".



אחרי כמעט שלושים שנה בתפקיד אמור ברונפמן לפרוש בקרוב ממשרת נשיא הקונגרס. ואולם, בקונגרס מספרים שכבר שנים רבות מכריז ברונפמן שהוא עומד לעזוב, אך בסופו של דבר תמיד קורה משהו שגורם לו להחליט להישאר עוד קצת.



אפשר להבין אותו. נשיא הקונגרס היהודי העולמי הוא עדיין התפקיד הנחשק והיוקרתי בעולם הארגונים היהודיים. כמעט שאין בעולם פוליטיקאי, מנהיג דתי או אישיות בעלת השפעה, שלא מוכן לפתוח את דלתו בפני מי שנחשב למנהיג הבכיר ביותר של העם היהודי. הקונגרס, שנוסד ב-1936 בשווייץ, הוא אולי הגוף היחיד המתיימר לייצג את כלל היהודים בעולם: בעצרת הכללית של הארגון חברים נציגי קהילות מ-80 מדינות.



מערכת היחסים בין ברונפמן לקונגרס שירתה לכאורה את שני הצדדים: הקונגרס העניק לברונפמן כבוד, ובתמורה זכה ממנו לגב פיננסי איתן ולמימון נדיב. ואולם, ממסמכים שהגיעו ל"הארץ" עולה כי בפועל שילם ברונפמן בעבור הכבוד הרב שנפל בחלקו סכומי כסף קטנים בהרבה מכפי שסברו עד כה רבים. המממנים העיקריים של הקונגרס הם מאות אלפי יהודים בעולם שתרמו לארגון סכומי כסף קטנים במשך שנים. המסמכים מגלים פרטים חדשים על התנהלותו הכספית של הקונגרס, ועל הדרך שבה הוא מנצל את הכסף שמגיע ברובו מתורמים אלמונים.



בשנים האחרונות השתנה משהו בקונגרס. הארגון שהטיל אימה על קורט ולדהיים בשנות השמונים, על הבנקים השווייציים בשנות התשעים ועל ממשלות רבות בעולם שנתפשו כעוינות לאינטרס היהודי, התקשה למצוא לעצמו מטרה ראויה להילחם בעבורה.



במקביל נקשר שמו לאי-סדרים כספיים, שחיתויות ומאבקי כוח בלתי פוסקים. בתחילת 2006 פירסם התובע הכללי של מדינת ניו יורק, אליוט ספיצר, את ממצאיה של בדיקה מקיפה שערך בקונגרס במשך שנתיים. הבדיקה נפתחה בעקבות שרשרת העברות מסתורית של 1.2 מיליון דולר מחשבון סודי של הקונגרס בשווייץ (ראה מסגרת).



דו"ח ספיצר הציג את הארגון כגוף שהשחיתות פשתה בו בשנים האחרונות. מיליוני דולרים מכספי התרומות שאסף הקונגרס הוצאו בדרכים בלתי כשרות, או ששימשו למימון תנאי שכר מפליגים לבכירים. עם זאת, הדו"ח לא מצא חשדות למעשים פליליים, וציין כי מאז סוף 2004 נקט הקונגרס פעולות רבות כדי להבטיח ניהול כספים תקין.



בדו"ח ספיצר נקבע שעד אוגוסט 2004 התנהל הקונגרס "ללא פיקוח כלשהו על ענייניו הכספיים". שנה לאחר פרסום הדו"ח מתברר כי ספיצר בחר לא לפרט כמה מהממצאים החמורים ביותר לאי-סדרים שהגיעו לידיו. כך למשל פורסמו באחרונה בתקשורת ממצאי בדיקה מקיפה של חשבונות הקונגרס בשווייץ בשנים 1995-2004, שנכללה בחומר שהוגש לספיצר.



הבדיקה, שנערכה על ידי חברת רואי החשבון הבינלאומית פרייס-ווטרהאוס-קופרס (PWC), העלתה כי במשך השנים "נעלמו" מחשבונות הבנק 3.8 מיליון דולר. בדו"ח ספיצר צוין כי "סכומים גדולים הוצאו במזומן ללא מתן אסמכתאות כנדרש", מבלי שצוינו הסכומים. בעקבות הגילויים האחרונים פנה לברונפמן נשיא הקהילה היהודית בשווייץ, אלפרד דונאט, ודרש ממנו הסברים.



היכן היה ברונפמן כל אותן שנים? ברונפמן נבחר לראשונה לנשיא הקונגרס ב-1980. את הניהול היום-יומי של הארגון הפקיד בידי נאמנו, הרב ישראל זינגר, שהצטרף לקונגרס ב-1972. מעמדו בקונגרס סייע לזינגר לצבור משרות בארגונים יהודיים אחרים, כמו נשיא ועידת התביעות, ארגון-הגג המייצג את העם היהודי במו"מ עם גרמניה ואוסטריה; ויו"ר הנהלת איל"ר, הארגון היהודי העולמי להשבת רכוש, שבו שותפה גם ממשלת ישראל.



מבחינה תקציבית, הקונגרס הוא ארגון קטן יחסית לארגונים היהודיים הגדולים בארה"ב. תקציב "הליגה נגד השמצה", למשל, הוא כ-60 מיליון דולר בשנה - גבוה פי שישה מתקציב הקונגרס. תקציב הוועד היהודי האמריקאי גבוה פי ארבעה.



תרומתו של ברונפמן להכנסות הקונגרס היה עד כה סוד שמור ביותר, שגם ספיצר נמנע מלחשוף. אנשיו של ברונפמן טיפחו עם השנים את הרושם שתקציב הארגון מגיע רובו ככולו מכיסו הפרטי. הרושם המוטעה שנוצר סייע לברונפמן בדרכים רבות: ראשית, הוא האדיר את שמו בעולם הפילנתרופיה היהודית. שנית, הוא הרתיע לא מעט נדבנים יהודים מלהתמודד על התפקיד, מחשש שלא יוכלו לשאת במעמסה הכלכלית הכבדה. ושלישית, כשפורסמו החשדות לאי-סדרים כספיים חמורים בארגון, סירבו רבים בעולם היהודי להתרגש מכך מכיוון שסברו בטעות ש"בסך הכל מדובר בכסף של ברונפמן".



אבל למעשה הגיע רק חלק קטן מאוד מהתקציב מכיסו של ברונפמן. ל"הארץ" נודע כי ב-2004, למשל, הוא תרם 1.5 מיליון דולר. בשנים אחרות הגיעה תרומתו ל-2 מיליון דולר. ב-2006 הגיעו רק 1.3 מיליון דולר מתקציב הקונגרס מ"תורמים גדולים", שברונפמן נמנה עמם, ועוד 1.5 מיליון מ"קרנות ומענקים", שחלקן קרנות שקשורות למשפחת ברונפמן (לפי דיווח מ-31 בדצמבר 2006). לא מדובר ב"כסף קטן", אבל בהחלט לא בתרומה יוצאת דופן בגודלה בעבור מיליארדר כמו ברונפמן.



המקור העיקרי של הכנסות הקונגרס בשנים האחרונות היו רבבות יהודים שתרמו לקונגרס באמצעות הדואר סכומים קטנים. בשנים טובות הגיע מספר התורמים ליותר מ-200 אלף. ב-2006, למשל, הניב גיוס התרומות באמצעות דיוור ישיר 8.15 מיליון דולר. התרומות גויסו באמצעות חברה מקצועית, שגובה מהקונגרס תשלום שנתי של 3.5 מיליון דולר. התקציב הכולל של הקונגרס באותה שנה היה 9.15 מיליון דולר (גם נתונים אלה הם מ-31 בדצמבר 2006).



לקונגרס יש לא יותר מ-30 עובדים שכירים, ומרביתם משתכרים משכורות צנועות. הבכירים בקונגרס, לעומת זאת, נהנו בשנים האחרונות מהטבות שכר כמעט דמיוניות. ספיצר השתמש כנראה בלשון המעטה, כשקבע שתנאי השכר של הבכירים היו "בלתי סבירים". גם בנושא זה, מתברר, לא פורסמו בדו"ח פרטים רבים ומביכים שנכללו בחומר שהוגש לספיצר ולאנשיו.



מתברר כי לשני בכירים שעזבו את הקונגרס ב-2003 וב-2004 הובטחו מענקי פרישה נדיבים של מיליון דולר, כל אחד. לא רק בכירים בקונגרס זכו לתשלומים גבוהים, אלא גם מקורבים שלא היו עובדי הקונגרס. אחד מהם היה קרטיס הוקסטר, בעליו של משרד יחסי ציבור שסיפק שירותים לקונגרס. ספיצר מציין כי ב-2001 שקלו הוקסטר וזינגר להיכנס לעסקים משותפים, ואולם עמיתיו של זינגר בקונגרס יעצו לו לדחות את ההצעה בנימוק שהיא תעמיד אותו במצב של ניגוד עניינים. ספיצר מציין כי הוקסטר קיבל תשלום בלא לומר כמה, אולם ממסמכים שהגיעו ל"הארץ" עולה, כי רק ב-2003-2001 קיבל הוקסטר מהקונגרס כ-200 אלף דולר בשנה בעבור "ייעוץ בנושא השבת רכוש מאירופה". ספיצר ציין כי הקונגרס לא דיווח על תשלומים אלה למס ההכנסה האמריקאי. הוקסטר אמר ל"הארץ" שלא עשה שום עבודה בעבור הקונגרס באותן שנים ולא קיבל כל תשלום. המסמכים, כאמור, מראים אחרת.



את מרבית האי-סדרים הכספיים שמצא ייחס ספיצר לפעילות המזכ"ל לשעבר, זינגר. בהסכם שצורף לדו"ח ספיצר הצהיר הקונגרס שזינגר התחייב להחזיר 132 אלף דולר שקיבל בעבור ימי חופשה ומחלה שלא הגיעו לו, ולנצל בתוך חמש שנים 450 אלף נקודות זכות שצבר בכרטיס האשראי שלו, שמומן במלואו על ידי הקונגרס. בנוסף, צוין בדו"ח, כי זינגר החזיר לקונגרס 186,163 דולר בעבור הלוואות שלקח שלא כדין, ביטוח חיים לאשתו, וביטוח רפואי לאחד מילדיו, ו-28,330 דולר בעבור הוצאות אישיות באמצעות כרטיס האשראי.



מסמכים שהגיעו ל"הארץ" מוסיפים פרטים רבים על מה שפורסם בדו"ח ספיצר לגבי ההטבות והתשלומים שקיבל זינגר. ב-2002-2004 היה זינגר יו"ר המועצה המנהלת של הקונגרס. למרות שמדובר בתפקיד ללא שכר רשמי, קיבל זינגר "תשלומי מחווה" שנתיים. ספיצר מציין שגובה התשלומים נקבע על ידי זינגר עצמו, יחד עם מנהל החשבונות של הארגון.



ואולם ספיצר לא נקב בגובה הסכומים ולא דרש מזינגר להשיבם. לפי דיווח שמסר עורך הדין של הקונגרס לספיצר, שהעתקו הגיע ל"הארץ", קיבל זינגר כ"קבלן עצמאי" 226,314 דולר ב-2004 וסכומים נמוכים במקצת ב-2003 ו-2002. לעומת זאת, בדו"ח ל-2004 שהגיש הקונגרס למס הכנסה מצוין כי 356,492 דולר שולמו לזינגר כיועץ חיצוני של הארגון. גורמים בקונגרס הסבירו כי הסכום שדווח למס הכנסה ב-2004 גדול יותר משום שהוא מבטא את עלות שכרו של זינגר.



בנוסף לתשלומים המוזכרים בדו"ח ספיצר, קיבל זינגר תשלומים רבים נוספים, כמו ביטוח חיים, ביטוח בריאות והחזר הוצאות עבור אבטחת ביתו. ב-2004 למשל שולמו לזינגר עבור הטבות אלה, שלא הוזכרו בדו"ח ספיצר כלל, 186,948 דולר.



ספיצר ציין כי ברשותו של זינגר היה כרטיס אשראי יוקרתי מסוג אמריקן אקספרס צנטוריון, שהוצאותיו מומנו במלואן על ידי הקונגרס היהודי. לפי חשבונות כרטיס האשראי, שלא פורסמו בדו"ח, הוציא זינגר 261,294 דולר ב-2004 ו-431,129 דולר ב-2003. מרבית הסכומים שולמו בעבור נסיעותיו במסגרת העבודה. ב-2003, למשל, שילם זינגר 34,088 דולר במסעדות, בקניות ובהוצאות שונות של רעייתו, ו-397,041 דולר בעבור הוצאות כמו טיסות ולינות במלונות פאר. לפי רישומי הקונגרס, משך זינגר באותה שנה כ-120 אלף דולר במזומן, שסווגו אף הם "הוצאות נסיעה". סך הכל הוציא הקונגרס בשנה אחת יותר מחצי מיליון דולר רק להוצאות הקשורות בנסיעותיו של זינגר בעולם, בנוסף לשכר ולתשלומים בשווי מאות אלפי דולרים נוספים שקיבל.



בהסכם שצורף לדו"ח ספיצר התחייב הקונגרס שזינגר לא יועסק יותר "בכל תפקיד שיש לו קשר להיבטים כספיים, ניהול כספים או פיקוח על פעילות גיוס הכספים בקונגרס, או בכל גוף הקשור אליו". נכון להיום ממשיך זינגר לכהן בכל התפקידים הציבוריים שמילא לפני פרסום הדו"ח. משרתו של זינגר בקונגרס מאז הפרסום היא יו"ר המועצה למדיניות של הארגון. באתר האינטרנט הרשמי של הקונגרס מופיע שמו מתחת לשמו של ברונפמן ברשימת בעלי התפקידים.



באופן תמוה נמנע התובע הכללי של מדינת ניו יורק מלנקוב בשמו של ברונפמן בדו"ח, למעט אמירה לאקונית במבוא שלפיה ברונפמן "לא היה מעורב בניהולו היום יומי של הקונגרס". אבל שנה אחרי פרסום הדו"ח נותרו השאלות ללא מענה. כיצד איפשר נשיא הקונגרס, איש עסקים בינלאומי מכובד, שהארגון שבראשו עמד יתנהל כך? מדוע לא נשמע ממנו עד היום ביטוי כלשהו של לקיחת אחריות? מדוע לא טרח להביע צער בפני אלפי תורמים שכספם נוצל לרעה?



תגובת הקונגרס היהודי העולמי



התובע הכללי של מדינת ניו יורק ערך חקירה מקיפה בעניינים הנוגעים לשאלותיך, ופירסם דו"ח מפורט, המסכם את מסקנות החקירה בינואר 2006 (לפני יותר משנה). בדו"ח נקבע שבחקירה לא התגלו מעשים פליליים כלשהם; שבחקירה לא נמצאו פעולות כלשהן שפגעו במאמצי הקונגרס להגשמת ייעודו; ושבחקירה לא התגלתה שום פעולה שגרמה לאובדן כספי תרומות. הנושאים האלה לפיכך נסגרו, הצעדים הנדרשים ננקטו ואנו המשכנו הלאה.



חושף השחיתויות ליבלר



בספטמבר 2004 דיווחו כלי תקשורת בשווייץ ובארה"ב שישראל זינגר היה מעורב בהוצאתם בחשאי של 1.2 מיליון דולר מכספי הקונגרס שהיו מופקדים בחשבון בנק סודי בשווייץ, ובהעברתם לחשבון בנק לא ידוע, שהיה בנאמנות בידי העו"ד הישראלי צבי ברק.



הכסף הוחזר בסופו של דבר לקונגרס, אך בעקבות הפרסומים החל התובע הכללי ספיצר בחקירת הפרשה בסוף 2004. ספיצר קבע שזינגר הוציא את הכסף ללא ידיעת ראשי הקונגרס וכי התכוון להשתמש בו כפנסיה לעצמו ולעובד נוסף.



זינגר ומקורביו טענו בזמנו שסגן נשיא הקונגרס, איש העסקים הישראלי ממוצא אוסטרלי איזי ליבלר, עומד מאחורי הדלפת הפרשה לתקשורת. ליבלר היה מסוכסך עם זינגר וברונפמן במישור הפוליטי והאישי עוד קודם. ליבלר דרש מזינגר להחזיר לקונגרס את הכסף זמן קצר לפני פרסום הפרשה. בנוסף, דלף לתקשורת באותה תקופה מזכר פנימי שכתב ליבלר, שבו דרישה לבדוק את האי-סדרים בארגון.



בתוך זמן קצר נהפך ליבלר ממאשים לנאשם: הוא חש מנודה בארגון והחליט לפרוש ממנו בינואר 2005. בתחילת 2006, במקביל לפרסום דו"ח ספיצר, הגיש הקונגרס נגד ליבלר תביעת דיבה בסכום של 6 מיליון דולר בבית משפט בתל אביב. התביעה נגד ליבלר עוררה גל של מחאות בקהילות יהודיות בעולם וביולי האחרון הודיע הקונגרס שהוא מושך את התביעה. בתחילת 2007 הטיל בית המשפט על הקונגרס לשלם לליבלר הוצאות משפט בסכום של 200 אלף שקל בתוספת מע"מ.



קרב הירושה



הבחירות הבאות לנשיאות הקונגרס היהודי העולמי אמורות להתקיים ב-2009. ואולם, לפי פרסומים מוכן ברונפמן בן ה-77 להקדים את פרישתו, אם בנו מתיו, בן ה-45, יירש אותו בתפקיד. מול מועמדותו של ברונפמן הבן התייצב באחרונה המיליארדר היהודי-האמריקאי רונלד לאודר, שהכריז לראשונה בראיון ל"הארץ" כי הוא "מעוניין מאוד" בתפקיד.



לאודר, בן 62, האשים את ברונפמן הבן בחוסר ניסיון והיכרות עם העולם היהודי, וטען כי לא ייתכן שנשיאות הקונגרס תעבור בירושה מאב לבן כאילו מדובר בממלכה או בעסק פרטי. לצד לאודר הוזכרו בתקופה האחרונה שמותיהם של שני מתמודדים אפשריים נוספים. הראשון הוא נשיא הקונגרס היהודי אירופי, פייר בסננו. בסננו, יליד תוניסיה, זוכה באהדה רבה בקהילות היהודיות באירופה. שם נוסף שהוזכר הוא מנדל קפלן הדרום אפריקאי, שכיהן בעבר כיו"ר חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית.