וולבו XC90, ניסאן מוראנו או סובארו טרייבקה - במי כדאי לבחור

נתונים טכניים - טבלת השוואות



האיש שלנו שקוע בבוץ. השמש מנמיכה, הצללים מתארכים והוא שקוע בבוץ ומקלל. מקלל את עצמו, מקלל את השלולית בפרדס, את הג'יפ שעלה לו חצי מיליון שקל. 3,200 סמ"ק, 240 כ"ס ומדבקה גדולה "4x4". אבל עכשיו כל הסוסים האלה דוהרים על המקום, מסובבים את הגלגלים במהירות ומתיזים בוץ.



אז למי להתקשר קודם - לאשה שתפתח פה גדול או לגרריסט שידפוק מחיר מטורף. זה לא משנה. אין קליטה. פרדס באזור השרון ואין קליטה סלולרית. השמש שוקעת. האיש שלנו יושב על כורסת העור החשמלית והמחוממת ודופק את הראש בהגה. אחר כך מדליק סיגריה, יוצא החוצה, מקיף את הרכב בצעדים כושלים. מה לעשות? הוא דוחף את שטיחוני הרגליים המהודרים מתחת לגלגלים, נכנס לרכב, נותן גז וכלום. הבהמה המטאלית תקועה עמוק.



האיש שוקל לברוח משם בריצה, להודיע לביטוח שגנבו לו את האוטו, הוא שוקל להצית את האוטו, אולי להצית את עצמו. בסוף הוא מחליט להישאר שם עד שייגמר החורף והבוץ ייקרש. איך זה קרה לו? האיש שלנו לא מבין בג'יפים ובנהיגת שטח, הוא האמין לאנשי המכירות, הוא רצה לחזור לילדות. אבל כביש-שטח-פאר בחצי מיליון שקל - גם אם הוא נראה כמו ג'יפ, גבוה כמו ג'יפ, עם מנגנון 4x4 דמוי ג'יפ - הוא אינו ג'יפ.



כביש-שטח-פאר הוא זן של מכוניות שנולד לאספלט. אלו הן מכוניות פאר, עם כל הליטוש, הפינוק והשכלולים, באריזה של רכב שטח. אז למה לטרוח? למה לקנות וולבו XC90, ניסאן מוראנו, לקסוס RX ב-400-500 אלף שקל ולא כביש-שטח של ממש, כמו טויוטה לנדקרוזר, ב-300 אלף שקל? כי לכולם יש לנדקרוזר. כי לנדקרוזר הוא רכב שטח לא מעודן. כמעט טרקטור, יגידו אניני נהיגה. האיש עשיר ורוצה פינוק. לא מוכן להתפשר על נוחות מושלמת בכביש, אבל חולם על שעשועים ילדותיים בבוץ. חלומות מתגשמים?



בדקנו שלושה דגמים של כביש-שטח-פאר: ניסאן מוראנו, וולבו XC90 וסובארו טרייבקה. הוספנו קבוצת ביקורת - ב-מ-וו X5 - כביש-שטח-פאר מוצלח אבל מוחלף בקרוב בדגם חדש. הנה המסקנות:



וולבו XC90: מכונית חמימה, מהוגנת, לא מתחנפת, לא מתחכמת. וולבו קלאסית אבל על עקבים. זה מה שהאמריקאים ביקשו. ואמריקאים לא יוצאים ב-XC שלהם כדי לחקור את מרקם הבוץ בפרדס ליד הבית. XC90 היא מכונית מרווחת ונוחה. סלון סקנדינווי, לא סכין מושחזת. כביש-שטח-פאר למשפחה. XC90 נמכרת בגרסת חמישה מושבים ושבעה מושבים. הדגם הנבחן הכיל מנוע בנזין (משובח) בנפח 3.2 ליטרים ומחירו 514 אלף שקל.



ניסאן מוראנו: כביש-שטח-פאר ואפשר להוסיף עוד מלה אחת - ספורט. מוראנו הוא יצור כלאיים, שלא יודע להחליט מה הוא רוצה להיות. ואולי טוב שכך. למוראנו עיצוב אופנתי, על גבול המהמם. בפנים, שמשה קדמית מוטה בזווית, רחוקה מהנהג. את הרווח שנוצר בין לוח המחוונים לשמשה מכסה משטח פלסטיק ענקי. אפשר לשחק עליו כדורגל או לפחות לחתל תאומים. הקונצפט נוצץ, הביצוע קצת פחות. פלסטיקים קצת רופפים, מערכת מתלים לא הדוקה. מוראנו מעדיף כבישים חלקים ושטוחים, כמו באמריקה. ניסאן מוראנו הוא הבחירה הנועזת.



סובארו טרייבקה: החדשה בחבורה. טרייבקה מבקשת שתשכחו כל מה שאתם יודעים על סובארו. היא לא זולה, היא לא קופסת פח דק, ואין לה מנוע חלוש עם הנעה קדמית בלבד. טרייבקה היא דור חדש של סובארו: יותר חצוף, יותר שחצן, הרבה יותר גבוה. קחו סובארו אאוטבק מופנמת, הגביהו אותה בכמה עשרות סנטימטרים, הלבישו אותה בשמלה עמוקת מחשוף - קיבלתם טרייבקה.



טרייבקה היא כביש-שטח-פאר לגיטימית. אמנם פחות מרווחת מוולבו - בשורה השלישית אפשר להסיע מקסימום בובות ברבי. אמנם פחות יפה מוולבו וניסאן - החרטום מזכיר אלפא רומיאו 147 על ג'ק. אבל טרייבקה זולה מהשאר ב-70 אלף שקל לפחות. ויש לה יכולת. מערכת המתלים מוצלחת, שליטת הגוף נהדרת, חבל שההגה מעורפל ותיבת ההילוכים עצלה. חבל גם שהפלסטיקה הפנימית לא איכותית, למעשה פחות איכותית מזו של סובארו B4 הזולה.



קצת צניעות



יצאנו לשטח. היה קצת בוץ, היו כמה אבנים, השמש שקעה והנהגים רטנו. וולבו הגיחה ראשונה מהבוץ. ל-XC90 יש יכולת השטח הטובה ביותר מבין השלוש (יחסית, יחסית). טרייבקה - בסדר, אבל האף שלה ארוך ונמוך ומשתפשף בקלות. קוראים לזה "זווית גישה בעייתית". ומוראנו? כמעט השארנו אותו שם עד בוא הקיץ. מוראנו אלרגי לאדמה ואבק, מהלך המתלה שלו קצר, מרווח הגחון מגוחך.



אז את מי לקנות? מי שרוצה לטייל בשקט בנגב ומוכן להתפשר על גינוני כביש, שיקנה לנדקרוזר או ניסאן פאתפיינדר או מיצובישי פאג'רו (דגם חדש כבר הוצג בחו"ל), או את אחת האופציות התואמות מקוריאה. מי שמחפש רכב משפחתי כמעט מושלם - וולבו XC90. ולרווק שרוצה לדפוק כניסה - ניסאן מוראנו.



סובארו טרייבקה היא מין פשרה הגיונית - זולה ב-70 אלף שקל ממוראנו, ב-160 אלף שקל מ-XC90, היא טובה בכביש וסבירה בשטח. נותרה פתוחה רק שאלת המותג - יש מי שלא יעלה על דעתו לשפוך 350 אלף שקל על סובארו. אחרים יראו בזה יתרון, סוג של צניעות.



יש אלטרנטיווה



לא מוכרחים וולבו XC90, ניסאן מוראנו ואפילו לא סובארו טרייבקה. למה להוציא הון על כביש-שטח-פאר אם אפשר לשים יד על כביש-שטח-רך בתצורה של שבעה מושבים? הראשון הוא יונדאי סנטה פה - מכונית סימפטית, איכותית ונוחה. המחיר - 230 אלף שקל לגרסת הבנזין (שש בוכנות, 2.7 ליטרים, 170 כ"ס), 244 אלף שקל לגרסת הדיזל (2.2 ליטרים, 150 כ"ס).



אופציה אחרת, מקבילה, היא שברולט קפטיבה. המכונית טרם נבחנה אצלנו ואפשר לדווח רק על המחירים: 3.2 ליטרים בנזין (230 כ"ס) ב-240 אלף שקל ו-2.0 ליטרים דיזל (150 כ"ס) ב-225 אלף שקל.



המתחרים הנוספים



במבחן הזה לגמו המכוניות בנזין יקר בקצב אש: ליטר שלם בכל 5.5 ק"מ. ורק ב-מ-וו X5, שהצטרפה לחבורה בדיוק באותו מסלול מבחן, הסתפקה בליטר לכל 7.7 ק"מ - חיסכון של כמעט 50%. מדוע? בזכות הדיזל.



ב-מ-וו שנבחנה מצוידת במנוע דיזל בנפח 3.0 ליטרים (231 כ"ס) - חזק, חלק וחסכוני. X5 גם מצוידת בהגה הטוב ביותר בחבורה. היא מצטיינת בכביש ומפגינה יכולת לא רעה גם בשטח.



X5 לא היתה שותפה מן המניין למבחן מהסיבה הפשוטה - מחליפתה כבר הוצגה בחו"ל ואמורה להגיע לארץ ממאי הקרוב. המחירים לא נקבעו. הדור החדש אכן חדש לגמרי ומכיל שבעה מושבים. המחירים עוד לא נקבעו. גם פולקסווגן טוארג, להיט במונחי הקטגוריה הזאת, יושק בקרוב בארץ בגרסה מעודכנת.



מתחרים נוספים בקטגוריה המורחבת הם מרצדס ML (החל ב-480 אלף שקל), אאודי Q7 (החל ב-520 אלף שקל), ג'יפ גרנד צ'רוקי (380 אלף שקל), לנדרובר דיסקברי (החל ב-384 אלף שקל), ריינג'רובר (870 אלף שקל), לקסוס RX350 (450 אלף שקל), פורשה קאיין (החל ב-481 אלף שקל), פורד אקספלורר (280 אלף שקל) ושברולט טריילבלייזר (החל ב-250 אלף שקל).