יאיר לפידות על המעבר ל-IFRS: "מהלך קיצוני שלא יביא לתוצאות טובות"

יאיר לפידות, כיום מבעלי וממנהלי חברת ילין-לפידות ובעבר מנכ"ל נשיונל קונסלטנטס מקבוצת לאומי, הוא אחד האנליסטים הוותיקים והמוערכים בישראל. לפידות התריע בעבר כנגד חולשותיה של התקינה החשבונאית הישראלית, ומבחינה זו הוא סבור שהתקינה הבינלאומית נותנת מענה לכמה מפגמיה של השיטה הקודמת.



אחד הפגמים הבולטים היה הנטייה של ההצגה החשבונאית להשתלט על המהות הכלכלית ולהכתיב או למנוע מהלכים עסקיים. כך קרה, למשל, בנושא השפעת הפחתת מוניטין (הפער בין המחיר ששולם עבור חברה לבין הונה העצמי) על ההחלטה אם לבצע עסקה. לפידות מקדם בברכה את ההכרה בצורך לבצע מהפכה בחשבונאות, אולם יש לו הסתייגויות מהותיות מהתקינה הבינלאומית ומתוצאות המפגש בין היומרה של התקינה החדשה לבין המציאות. "החשבונאות עוברת מהפכה, לאחר שהבינה שאינה רלוונטית בשל השתלטות ההצגה החשבונאית על המהות הכלכלית. הבעיה היא שהחשבונאות מנסה בבת אחת לעבור לקיצוניות ההפוכה - להיות הכי כלכלית שאפשר - ומגיעה לדברים מוקצנים לגמרי", אומר לפידות.



לדברי לפידות, ההפרשה לפיצויים על פי ה-IFRS היא אחד מהם. החישוב יתבסס על הנחות בדבר שיעור העזיבה של העובדים, עליית השכר של עובדי החברה בעתיד, ושיעור התשואה על הנכסים שאמורים לממן את הפיצויים. "הבעיה היא שמרגע שאתה מכניס סט של הנחות אתה חשוף להמון מניפולציות עליהן - ומי שייקח את זה כאמת הכלכלית, יימצא עם נתון שמבוסס על הנחות שלא בהכרח מקובלות עליו", מסביר לפידות. "אני חושש שאנליסטים ומשקיעים יקבלו מידע חלקי לגבי הנתונים הגולמיים שהיו בבסיס ההערכות, ועל כן לא יהיה להם קל לבצע ניתוח רגישות של העיבוד של אותו מידע גולמי".



לפידות מציג כדוגמה את סעיף הרכוש הקבוע במאזניהן של חברות. "סעיף זה דומה בעיני לסעיף הפרשות לחובות מסופקים בדו"חות הכספיים של הבנקים. מדובר בסעיף שכל כולו תוצאה של החלטת הנהלה שרואה החשבון מתיישר איתה. אפשר להבחין בכך כשמנכ"ל חדש נכנס לתפקידו, וראה איזה פלא, פתאום יש צורך בביצוע הפרשות גדולות לחובות מסופקים".



עניין בעייתי אחר הוא שמאות מקרקעין. לדברי לפידות, כל עוד מדובר בנכס מושכר בתל אביב, יש נתוני השוואה טובים. אבל בהרבה נכסים יש דרגות חופש משמעותיות לשמאים. רכישת נכסים בחו"ל נעשית פעמים רבות בהלוואות ללא זכות חזרה ללווה (נון ריקורס), שמממנות 80% מערך הנכס. "מספיק שששמאי יחליט שערך הנכס ירד ב-20% כדי לאפס את ערך ההשקעה, או שיקבע שערך הנכס עלה ב-20% כדי להכפיל את שווי ההשקעה. דברים מסוג זה עלולים ליצור תמונת שערוכים שאינה תואמת את המציאות", מזהיר לפידות. "ייתכן שבשוק הנדל"ן האנגלי אפשר לקבל אינדיקציות לסבירות השערוכים, אבל במקומות אחרים יייתכנו פערים משמעותיים בין הערכות השמאי לבין המחיר שתצליח לקבל עבור הנכס כשתרצה לממש אותו".



לפידות מוסיף כי "זה עוד מבלי לדבר על האינטרס של חברות להציג הערכות שמאי גבוהות לשווי הנכסים שבידיהן. השערוכים של נדל"ן ורכוש קבוע אחר יוצרים כר אדיר להחלטות סובייקטיוויות של ההנהלה. אם יש משהו שאני מוטרד ממנו במיוחד הוא שערוכים בחברות נדל"ן ישראליות, ולא הייתי ממליץ לקנות נכסים על בסיס המחירים שייקבעו בשערוכים אלו".



"חשבונאות לא יכולה לדבר עד הסוף בשפה כלכלית"



לפידות מודה כי "למנהלים ולחברות יש אחריות ומחויבות לדיני ניירות ערך". עם זאת, הוא מציע להיזכר בסטטיסטיקה שמראה כי "יותר חברות מציגות הרעה בתוצאות הכספיות לאחר ההנפקה מאשר חברות שמציגות שיפור בביצועים לאחר ההנפקה. זאת, בגלל המוטיווציה להנפיק ומשום שהתשקיף הוא תוצאה של החלטות חשבונאיות רבות".



לפידות, לדבריו, לא מאמין כי "יהיה פירוט על השינוי בערך הנכסים בדו"חות הכספיים הרבעוניים", ומוסיף כי "לא נראה לי שיהיה פירוט על כל אחד מנכסי החברה. לכן אני מאוד מוטרד, משום שדי בשערוך גבוה יותר של הנכסים כדי לשפר את היחסים הפיננסיים ולעמוד באמות המידה הפיננסיות שנקבעו בהסכמי המימון עם הבנקים".



"הרצון לעבור לחשבונאות שמשקפת את המהות הכלכלית בצורה הטובה ביותר בעייתי מאוד", מצהיר לפידות וממהר להסביר: "בעיני, החשבונאות היא שפה להעברת מידע ונתונים פיננסיים. היא אינה יכולה לחשוב עד הסוף במונחים כלכליים באמצעות עיבודים מרחיקי לכת על הנתונים האלה. לכן, אני חושש שהמהלך הקיצוני - גם אם יש לו כוונות טובות - לא יביא לתוצאות טובות".



לפידות טוען כי "הבעיה של החשבונאות, בעיקר בעידן הטכנולוגי, היא חוסר הרלוונטיות שלה, כשכל הצד המאזני של הדו"חות הכספיים נראה בלתי רלוונטי. זה יצר הרבה ביקורת פנימית ורצון של רואי חשבון צעירים להחזיר את הרלוונטיות לחשבונאות, בכך שהחשבונאות תדבר בשפה הכלכלית המימונית של השוק הפיננסי". עם זאת, לפידות סבור כי "הניסיון להפוך דברים סטטיסטיים לתיאורים של המהות הכלכלית באמצעות שפה אחידה מכניס את החשבונאות לשדה מוקשים. בגלל רוחב היריעה הטוטאלי, אני לא בטוח שהמהפכה תצליח".



לפידות חושש שהדגש הרב של החשבונאות הבינלאומית על המאזן עלול ליצור תנודות שלא יובנו בדו"ח רווח והפסד. "תנודות בשערוכים של סעיפים מאזניים, שמשקפות שינויים באומדנים ובשערי הריבית ולא שינויים מתמשכים ברווחיות, עלולות ללכלך את דו"ח הרווח וההפסד ולבלבל חלק מהמשקיעים", אומר לפידות.



בהתייחס לפגיעה האפשרית ביכולתם של אנליסטים להשוות בין חברות על פי יחסי רווחיות ויחסים מאזניים (בנצ'מרקינג), לפידות מעריך שעוצמת הפגיעה בהשוואתיות היא פונקציה של שקיפות וזמינות הנתונים והמידע שהחברות יספקו. לדבריו, "ההתמודדות עם נרמול תנודות ברווח המדווח, כתוצאה מתנודות בשערוכים של סעיפים מאזניים, תחייב את האנליסטים להיכרות לא פחות טובה מבעבר עם כללי חשבונאות ספציפיים. מצד שני, כשאנליסט רואה הערכת שמאי, השאלה היחידה היא אם הוא מאמין לאותו שמאי".



כר פורה למניפולציות



יובל בן זאב, אנליסט בכלל פיננסים בטוחה, מסכים עם ההערכה כי קהילת האנליסטים עומדת בפני תקופה לא פשוטה - בין השאר, בשל הגמישות הרבה שניתנת להנהלה בדיווחיה. משום כך, יינתן משקל משמעותי לרקורד של ההנהלה בנושא דיווחים ולהערכה שיש לאנליסט כלפי ההנהלה. בן זאב סבור שעבודתם של האנליסטים עומדת להשתנות מהותית: "נצטרך לעשות עבודה על הנתונים ולהפעיל שיקול דעת גדול יותר, ופחות להתבסס על כללי אצבע".



בן זאב מעריך שחשיבותו של דו"ח רווח והפסד וערכו ההשוואתי של מכפיל הרווח יאבדו בתקופת הביניים של הסתגלות לשיטה החדשה. לעומתם, דו"ח תזרים מזומנים - שמנטרל את ההשפעות של שערוך הנדל"ן, למשל, על דו"ח רווח והפסד - יהיה משמעותי יותר מבעבר. ההשוואה בין חברות תיעשה להערכתו על בסיס מכפילים תזרימים כמו מכפיל רווח תפעולי, מכפיל רווח תפעולי תזרימי (EBITDA) ומכפיל הון עצמי, שיהיה משמעותי יותר מפני שייתן ביטוי להערכת ההנהלה את שווי נכסיה של החברה. דו"ח רווח והפסד, לעומת זאת, יהיה משמעותי פחות.



בן זאב שותף לדעה שהתקינה הבינלאומית החדשה יוצרת כר פורה למניפולציה של ניתוח והצגת הנתונים שבסיס המאזן ודו"ח הרווח וההפסד. "היות שלדעתי הערכות הנהלה והרקורד שלה הופכים למשמעותיים, ברור שיש כר פורה להערכות הנהלה שמוטות על ידי פונקציית המטרה של ההנהלה", הוא אומר.



אחת מנקודות התורפה של המעבר לתקינה הבינלאומית הוא פרק הזמן שחולף מהרגע שהחברות מתחילות לאמוד את ההשפעות האיכותיות והכמותיות שיהיו למעבר לתקינה הבינלאומית על נתוני המאזן ודו"ח הרווח וההפסד של החברה, ועד לרגע שבו הן מחויבות לדווח לציבור על כך.



פער הזמנים הזה מעורר חשש שהמסחר בניירות הערך במהלך 2007 יושפע ממידע פנים - שיהיה נחלת מעטים, ועלול להפוך את המלצות הקנייה ומחירי היעד שקבעו האנליסטים לבלתי רלוונטיים.



"תהיה לי שנה קשה שאני לא יודע איך אתמודד איתה", אומר בן זאב. "השינוי לא יהיה מהותי בחברות כמו אורמת וגזית גלוב, שנשענות על נתונים תזרימיים. אבל יש חברות רבות שהדו"חות הכספיים שלהן מתבססים על מידע חשבונאי פחות שלם, וכשטורפים פתאום את הקלפים, אולי דעתי עליהן תשתנה".