בית המשפט קבע: עו"ד שרגא בירן ישלם לעו"ד צדקיהו הרמולין 60 אלף דולר

בית המשפט המחוזי בתל אביב הורה לעו"ד שרגא בירן לשלם לעו"ד צדקיהו הרמולין 60 אלף דולר. השופט מגן אלטוביה קבע כי סכום זה הוא בבחינת תשלום מקדמה, עד להכרעה בתובענה לגופה, והוא מהווה 12 משיכות חודשיות בסך 5,000 דולר, אותן ביקש הרמולין לבצע.



"הואיל ואין מחלוקת כי הצדדים פעלו במשך שנים ארוכות במסגרת המשרד, ההגינות אם יורשה לי כמו גם דיני תום הלב, לרבות התנהלות מקובלת וסבירה בנסיבות העניין, מובילים למסקנה כי יש לאפשר למבקש לקבל מקדמה זו לפרק הזמן שנקבע, מבלי להכריע במעמדו. סכום זה (ולרבות תשלומי המס בגינו ככל שאילו ישולמו על ידי המשרד) יהווה חלק מהסכום אשר ייפסק, ככל שייפסק, לזכותו של המבקש בתובענה העיקרית", קבע בית המשפט.



במסגרת הסכסוך בין בירן לבין הרמולין הגיש האחרון שתי בקשות. אחת עסקה במשיכות החודשיות; האחרת הוגשה לאחר ששמו של המבקש נמחק מנייר הפירמה, והוא לא הורשה להיכנס למשרדים בהם מנהל משרד בירן את עסקיו. לפיכך, פנה הרמולין לבית המשפט בבקשה כי יחזיר את המצב לקדמותו - טרם מועד פירוק השותפות הנטענת על ידו - כלומר יורה על השבת שמו של המבקש לנייר הפירמה ויורה כי תינתן לו אפשרות להיכנס למשרדים ולהמשיך בעבודתו כשותף, במסגרת משרד בירן.



הרמולין טוען כי היה שותף במשרד בירן במשך עשרות שנים, והוא זכאי לכספים רבים שהתקבלו ושיתקבלו בגין שותפותו ותרומתו למשרד. לדבריו, השאלה העיקרית לצורך ההכרעה האם ליתן לו את הסעדים המבוקשים על ידו הינה - האם הוכחה לכאורה טענתו בדבר היותו שותף במשרד בירן. הרמולין טוען כי הוכיח את דבר היותו שותף במשרד בירן. זאת, ברמת הוכחה גבוהה יותר מהרמה הלכאורית הנדרשת לצורך קבלת סעד ארעי - ועל כן יש להיענות לבקשותיו. כן נטען, כי על פי סעיף 35 לפקודת השותפויות, לא ניתן להרחיקו ממשרד בירן, הואיל והוא שותף במשרד.



מנגד, טוענים המשיבים - עו"ד שרגא בירן, עו"ד בעז בירן ועו"ד דיוויד אמיר - כי ההתקשרות בין הצדדים וניהול משרד בירן באופן בלעדי על ידי שרגא בירן, מצביעים על כך כי היחסים בין הצדדים אינם עונים על הגדרת המונח שותפות כמשמעותו בפקודה; ולפיכך, הרמולין אינו זכאי לכספים להם הוא טוען.



המשיבים טוענים כי המבקש הודיע על פרישתו ממשרד בירן ומהעבודה המשותפת החל מיום 15 במארס 2005. לפיכך, הסעדים הזמניים אותם הוא מבקש מנוגדים לסעד העיקרי המבוקש על ידי הרמולין. לדבריהם, בסעדים הזמניים הוא מבקש להורות על המשך קיום השותפות בעוד שבתובענה העיקרית הוא מבקש להורות על פירוקה.



לדברי המשיבים, הרמולין הוא שהודיע על פירוק השותפות הנטענת, על אף שלטענתם לא יכול היה המבקש לעשות צעד זה הואיל ואינו שותף במשרד בירן. לשיטתם, התנהלות המבקש מצביעה על כך כי הוא מנוע מלבקש תשלום חודשי ממשרד בירן ומנוע מלבקש לעבוד ממשרדי משרד בירן ולהופיע על נייר הפירמה, לאור הודעתו.



המשיבים מוסיפים וטוענים כי הרמולין נכנס לחדרים פרטיים של עורכי דין במשרד בירן, חיטט במסמכים אישיים של עובדים במשרד בירן ואף במסמכים אישיים של שרגא בירן. עוד טוענים המשיבים כי הרמולין מחזיק שלא כדין בכ-2 מיליון שקל, השייכים למשרד בירן. לטענת המשיבים, הרמולין פנה ללקוח וביקש כי זה ירשום את המחאת שכר הטרחה ישירות על שמו של הרמולין.



לטענת בירן, הדבר נעשה מבלי שהיתה להרמולין כל סמכות לעשות כן, ומבלי שהעביר את התשלום למשרד בירן. לדברי המשיבים, להרמולין נכסים רבים ועל כן לא ייגרם לו נזק בלתי הפיך או נזק שאינו ניתן לפיצוי כספי כתוצאה מאי מתן הסעדים, ולכן יש לדחות את טענותיו.



בתוך כך הגישו המשיבים בקשה למחיקת סיכומי התשובה של הרמולין בשל טענתם כי זה ידע על טענות רבות שיועלו במסגרת סיכומי התשובה של המשיבים, העדיף להתעלם מהן וענה עליהן בסיכומי התשובה. זאת, מתוך כוונה למנוע מן המשיבים את זכותם להגיב על טענותיו.



השופט קבע בהקשר זה כי "בקשת המשיבים בדין היא. המבקש ידע היטב על טענות המשיבים בכל הקשור לטענות בדבר לקיחת כספים שלא כדין על ידי המבקש, השתלטות על חדר במשרד בירן בתל אביב, התחזות לשרגא בירן לצורך שדרוג הטלפון הנייד וכדומה, אולם בחר שלא להעלות טענות בעניינים אלה בסיכומיו, למרות שהדברים הועלו מפורשות ושלא בטובת הצדדים כולם, לרבות במהלך הדיון בעל פה בפני והחקירות". כן נדחתה בקשתו של המבקש, לשוב ולעבוד במשרד בירן כפי שעשה טרם התגלע הסכסוך בין הצדדים.



באשר ליתר דרישותיו של הרמולין, קבע אלטוביה כי "רציונל מתן צו מניעה זמני, לצורך שמירה על הקיים, אינו מתקיים. שכן, במסגרת התובענה העיקרית, מעוניין המבקש עצמו להורות על פירוק השותפות הנטענת, היינו הוא מעוניין בהתנתקות ממשרד בירן. במצב דברים זה, אי מתן הסעד הזמני אין בו בכדי לפגוע ו/או לסכל את אפשרות קיום הסעד העיקרי המבוקש בתובענה".



לדברי השופט, "בחינת מאזן הנוחות הובילה אותי למסקנה כי אין ליתן למבקש צו מניעה מסוג צו עשה, המורה למשיבים להחזיר את שמו לנייר הפירמה של המשרד וליתן לו אפשרות לעבוד ממשרדי משרד בירן, כפי שהיה טרם הודעת המבקש על פירוק השותפות וטרם הגשת תובענה זו. הסעד לו עותר המבקש הינו סעד של פיצוי כספי, אשר מקומו בתובענה העיקרית. אי מתן הצו לא יפגע בקיומו התקין של ההליך, ולא מצאתי לנכון ליתן למבקש סעד אשר הוא מבקש את היפוכו הגמור בתובענה העיקרית".



עם זאת, ציין אלטוביה כי "לא נעלמו מעיניי טענותיו הנוספות של המבקש, בדבר היותו שותף במשרד בירן, וכן טענותיהם של המשיבים בדבר התנהלות המשיב לאחר הגשת התובענה. ברם, שאלות אלה מקומן להתברר במסגרת התובענה העיקרית, ואיני נדרש להן במסגרת הבקשות לסעדים זמניים".



(א 1083/06)