השופט בדימוס איתמר פלפל, רו"ח גד סומך העומד בראש משרד רואי החשבון סומך-חייקין ומנחם נויביץ', בתפקידם כמפרקי חברת הצלחת יחזקאל יקבלו שכר טרחה בסך 20 מיליון שקל לכל הפחות - כך עולה מהחלטה שנתנה לאחרונה סגנית ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, ורדה אלשיך.
אלשיך דנה בבקשה שהגישו השלושה לפסוק להם את שכר טרחה זה, ובנוסף ביקשו תוספת כפי שימצא לנכון בית המשפט. לפי המפורט בהחלטה, הסכום מהווה 6% מתוך הערך נטו של הנכסים שחולקו לנושים במהלך פירוקה מרצון של החברה (כ-333 מיליון שקל).
השופטת אישרה את הבקשה לתשלום 20 מיליון שקל, ובאשר לתוספת קבעה כי זו תידון בפני ועדת הפירוק. היא ציינה כי כמה מחברי הוועדה ביקשו להגביל את התוספת לשיעור מקסימלי של 2% נוספים כלומר כ-6.7 מיליון שקל.
שכר הטרחה אותו ביקשו לקבל המפרקים עומד על כמעט 300% ממה שהיו מקבלים לו חושב שכרם לפני תקנות שכר הטרחה הרגילות.
אלשיך הגדירה את עובדה זו כ"בעיה המרכזית" עימה ניסתה בקשתם להתמודד, אך כאמור החליטה לאשרה.
על פי ההחלטה, במסגרת הבקשה שהגישו פרשו המפרקים בהרחבה את הפעלות שביצעו במשך הליכי הפירוק שנמשכו כ-10 שנים, כולל פעולות אשר לטענתם חרגו מהמסגרת המוסכמת של תפקידם והביאו תועלת רבה לבעלי המניות.
לדברי המפרקים, לתקנות הרגילות אין תחולה בנסיבות המקרה, מכיוון שלטענתם עסקינן בהליך של פירוק מרצון, השונה בתכלית מהליכים טיפוסיים של חדלות פירעון. לגרסתם, לאור הפעולות הנוספות בהן הם נקטו הרי שהוצאות הפירוק והתשלומים הנלווים הרבים שנאלצה החברה לשאת במהלך השבחת הנכסים לא באו על חשבון נכסי החברה המתחלקים בין בעלי מניותיה, אלא מומנה מהכנסות שיצרו המפרקים תוך שימוש בחלק מנכסי החברה כ"נכסים מניבים".
מנגד הוגשה התנגדות לשכר הטרחה המבוקש על ידי קבוצה של בעלי מניות מיעוט, המייצגים לטענתם כ-20% מבעלי המניות בחברה. לדבריהם, פעולת המפרקים, חיובית ככל שתהיה, רחוקה היתה מלגלות יעילות מיטבית, וניתן היה לפעול באורח טוב יותר.
כמו כן טוענים המשיבים כי יש להתחשב בהוצאות הביניים הרבות שהוצאו מקופת החברה. כן טענו המשיבים כי במקום בו תקנות שכר הטרחה אינן חלות יש להתחשב בהן מכוח היקש.
השופטת הכריעה לטובת המפרקים. היא קבעה כי בנסיבות המקרה צודקים המפרקים בכך כי אין עסקינן כלל ועיקר בהליך "רגיל" של חדלות פירעון על המוסכמות, האיזונים והבלמים המאפיינים אותו, "והדבר משליך במישרין על הבקשה שפני".
אלשיך מסבירה כי הטעם המרכזי העומד בבסיס קביעת מנגנון קוגנטי ונוקשה יחסית של שכר טרחה נובע במישרין ממהות ההליכים הקולקטיוויים של חדלות פירעון.
אלשיך ציינה כי החלטתה של ועדת הפירוק לשלם למפרקים שכר טרחה בסך 6% מערך הנטו של הנכסים שחולקו לבעלי המניות ניתנה ב-97', וכל בעלי המניות "ידעו או למצער צריכים היו לדעת עליה סמוך לאותו מועד". כן נקבע כי העילה "יכול היה לעשות את עבודתו טוב יותר" אינה מצדיקה אי תשלום השכר החוזי שנקבע בין הצדדים. אלשיך קבעה כי מן הדין לאשר את שכר הטרחה כמבוקש.
באשר לתוספת השכר העירה אלשיך כי "ספק גדול אם בית המשפט של פירוק, דווקא הוא הגוף המתאים לקביעת תוספת שכזו". לדבריה, דווקא לאור טענות המפרקים השוללים את תחולת תקנות הפירוק, ספק גדול אם ניתן וראוי להפעיל מנגנונים הכרוכים בהן בקשר הדוק כגון תוספת מאמץ מיוחד. אלשיך הגדירה התנהלות זו כ"ניסיון להחזיק את המקל משני קצותיו". על כן החליטה השופטת לא לקבוע דבר בשאלת תוספת שכר הטרחה ולהחזיר עניין זה לקביעתה של ועדת הפירוק.
מנחם נויוביץ', אחד המפרקים ששימש דירקטור של החברה לפני שנכנסה להליכי פירוק, אמר כי "הפירוק הזה הוא יחיד במינו במדינת ישראל. צריך לדעת מה נעשה פה כדי להעריך ולהוקיר את זה. היתה פה פעולה מאוד אינטנסיווית של יותר מ-10 שנים. אני לא בן אדם שמתרגש, אני מרוצה ושמח. יש תחושה של הישג ושל סיפוק, שנובע מכך שהמערכת הכירה בעבודה שלנו".
את המפרקים יצג עו"ד ירון טיקוצקי ואילו את המשיבים יצג עו"ד הרצל כספי. (בש"א (32492/06)
כמעט כמו בקלאבמרקט: בית המשפט אישר שכר טירחה דמיוני של 20 מיליון שקל למפרקי חברת הצלחת יחזקאל
כרמל בן צור
27.2.2007 / 8:29