עו"ד משה שקל: "במקרה של גאידמק - שני הצדדים 'קנו סיכון'"

הפשרות שעושה רשות המסים עם "הנישומים הכבדים" גורמות לא פעם לסערות ומחלוקות בציבור, ומתקבל הרושם שרשות המיסים מוותרת לנישומים על מיליונים רבים. כך לדוגמה, "עסקת סלקום" שעשתה אי.די.בי עוררה סערה כאשר רשויות המס הסכימו לוותר על דרישה של 50% מהשומה המקורית. באחרונה פורסמה "פשרה" עם "נישום כבד" - ארקדי גאידמק. לפי הפרסומים, ב-2003 נערך הסכם בין רשות המסים לגאידמק, לפיו התחייב המיליארדר שהכנסתו ממתן שירותי ניהול לחברות בחו"ל לא תפחת מ-20 מליון שקל לשנה, ועל הכנסה זו יוטל מס בשיעור 50%, כלומר לא פחות מ-10 מיליון שקל בשנה. עוד פורסם ש"כספיו של גאידמק מפעילות בחו"ל מנוהלים מחוץ למדינה באמצעות נאמנויות".



הסכם שומה שמעלה שאלות



לדברי עו"ד משה שקל, כדי לקבוע אם הסדר הוא "טוב או רע", יש לבחון מהו "מחיר" כל עניין שמוסדר בשומה וכרוך בקניית הסיכון - כמה היית מוכן לשלם תמורת ויתור על הסיכון שבפנייה לביהמ"ש. לדברי שקל, במקרה של גאידמק, ובהתבסס על הנתונים שפורסמו בלבד, שני הצדדים "קנו סיכון" ועשו ויתורים שונים.



ההסדר מעורר שאלות רבות: השאלה הראשונה היא, לכמה זמן תקף ההסדר בין גאידמק לרשויות המס. שקל מציין כי לעולים חדשים כמו גאידמק ולתושבים חוזרים ניתן פטור על סוגים מסוימים של הכנסות שמקורן בחו"ל, אך זהו פטור קצוב בזמן. ככל שהסדר המס חל במהלך תקופות הפטור, תועלה השאלה מדוע גאידמק הסכים לוותר על פטורים שלהם הוא זכאי על פי דין. אם ההסדר חל מעבר לתקופות הפטור, השאלה היא מדוע המדינה הסכימה לוותר על הטענה שהוא כבר לא זכאי לפטור.



בשאלת מיסוי הנאמנויות, שעליהן הצהיר גאידמק, נדמה שחלה המהפכה הגדולה ביותר מאז 2003, שבה נעשה ההסכם. "אם בעבר עניין מיסוי הנאמנויות היה פרוץ, הרי שמאז 2006 הוא הוסדר בסעיף מיוחד בפקודת מס הכנסה", מסביר שקל. "סעיף זה נותן לרשויות כלים מרחיקי לכת לחייב במס נאמנויות שיש להן זיקה לישראל, בעיקר כשהיוצר נהיה לתושב ישראל. על כן יש לשאול האם חקיקה זו שינתה או הביאה לביטול ההסדר?".



בנוסף, שקל אומר שלפי ההסדר, בבעלות גאידמק חברות זרות, שאמורות לשלם דמי ניהול לו או לחברות ישראליות שלו. בהקשר זה, לרשות המיסים יכולות להיות שתי טענות מרכזיות כלפי החברות הזרות: האחת, שהשליטה עליהן וניהולן מופעלים בישראל. במקרה כזה - דין החברה הזרה כדין חברה ישראלית לכל דבר. והשנייה - שחברה שרוב מניותיה מוחזקות בידי ישראלים ורוב הכנסותיה אינן מפעילות עסקית - גם אם השליטה והניהול על עסקיה מופעלים בחו"ל, ההכנסות שאינן מפעילות עסקית יהיו חייבות במס בידי בעלי המניות הישראלים, אף בטרם חולקו בפועל לבעלי המניות.



"עצם זה שהחברות הזרות התחייבו, לפי ההסכם, לשלם דמי ניהול לתושב ישראל, עשוי להצביע על כך שיש לראותן כתושבות ישראל לצורכי מס, על פי מבחן השליטה והניהול. אם כך הדבר, מדוע רשות המיסים לא המשיכה באותו קו וטענה להיות אותן חברות זרות תושבות ישראל לצורכי מס"?



אלה הן רק מקצת השאלות שמעורר הסכם שומה אחד מתוך מגוון שומות שמוסכמות בין נישומים לפקידי השומה. פקודת מס הכנסה עצמה מעניקה לרשות המס סמכות נרחבת ויוצאת דופן לקבוע שומות לפי "מיטב השפיטה" ולהגיע לפשרות עם נישומים. היבט ייחודי בפשרות שבסמכות רשות המסים להגיע אליהן, הוא שהפשרה יכולה להסדיר שומה על סמך נתונים עובדתיים גם מכאן והלאה.



עם זאת, רוב האנשים אינם מגיעים להסדר מקיף וכולל עם רשויות המסים, אלא מגלים בוקר אחד שרשות המס לא קיבלה את השומה שעליה הצהירו, והוציאה להם "שומה לפי מיטב השפיטה" - כלומר, הרשות קבעה את השומה בעצמה תוך הפעלת שיקול דעת לגבי גובהה ומרכיביה, לאחר שלא קיבלה את הצהרת הנישום.



עו"ד אודי ברזילי מציין כי שומה לפי מיטב שפיטה לא יכולה להיות מנותקת מנתונים עובדתיים או להיות מנופחת, ויש לבסס אותה. עם זאת, פעמים רבות השומה אינה תואמת את המציאות העסקית של הנישום הספציפי, ואז מתחיל תהליך של התדיינות עם רשויות המס בעניין.



ניהול משא ומתן עם פקיד השומה



בערב עיון שערכה בתחילת השבוע לשכת רואי החשבון בנושא "ניהול דיון לסגירת שומות עם רשויות המס", נתן עו"ד יוסי דולן דגשים לניהול דיון לסגירת שומה מול רשויות המס, הן בשלב א' - בטרם נקבעה השומה לפי מיטב השפיטה - והן בשלב ב' - בשלב ההשגה על השומה. דולן ציין כי בדיונים יש להציג את כל המסמכים שדורשות רשויות המס לשם קביעת השומה, משום שאם לא יוצגו, עלול בית המשפט שלא להתיר את הצגתן במקרה שדיוני השומה לא יסתיימו בפשרה.



לעומת זאת, חוות דעת משפטית דווקא כדאי שלא להציג מיד. הצגתה בשלב כה מוקדם תחשוף בפני הרשויות את הטיעונים המשפטיים שעליהם מתבסס הנישום.



לכן, מציין דולן, אם מפקח המס מבקש את חוות הדעת המשפטית שלכם, תנו לו רק את השורה התחתונה, או שתבקשו לראות את חוות הדעת המשפטית שעליה הוא מסתמך, כולל הנימוקים, אם יש כזאת.



דולן הוסיף כי גם טענות סף משפטיות רלוונטיות יש להעלות במועד הדיונים מול רשויות המס, על מנת שיהיה ניתן להעלותן מאוחר יותר בפני בתי המשפט, לדוגמה - התיישנות. עוד אמר כי אם מתנהל במקביל הליך פלילי, והנישום לא מעוניין להביא מסמכים לדיוני השומה בהליך האזרחי, כדי שלא לפגוע בסיכוייו בהליך הפלילי, עליו לקחת בחשבון שלא יוכל להשתמש בהם מאוחר יותר.



בעיה שהמייצגים נתקלים בה לעיתים היא שבמהלך הדיון הם מעוניינים להעלות טענה מסוימת, אך מפקח המס אינו מוכן להקשיב לה. הדבר נפוץ בעיקר במקרים שבהם מתגלים הפרשי הון בין שתי הצהרות הון, והנישום טוען כי בני משפחה נתנו לו את הכסף ששימש לרכישת ההון. במקרה כזה, וכדי שיהיה ניתן להעלות את הטענות גם בפני בית המשפט, מייעץ דולן לבקש ממפקח המס לרשום את הטענה בתרשומת שהוא מנהל, או בפרוטוקול הדיון אם יש כזה, ואם הטענה לא נרשמת, אף לשלוח אותה בדואר רשום לרשויות המס.



בנוסף, דולן ממליץ להקפיד על רישום מסודר של מהלך הדיון מול רשויות המס: "הפרוטוקולים בדיוני השומה אינם מתנהלים באופן מסודר, ואם אין הסכמה על מהלך העניינים בין מפקח המס לנישום, או המייצג שלו, כדאי לנישום לערוך פרוטוקול עצמאי".



דולן מציין שלעתים, תוך כדי דיון שומה, מבקש המפקח נתונים שלאו דווקא קשורים לשומה עצמה - למשל, אם הנישום דיווח על קבלת דיווידנד מחברה זרה, והמפקח מבקש את הדו"חות של אותה החברה. במקרה כזה, לנישום יש בעיה, משום שלא תמיד הוא יכול להשיג את הדו"ח של החברה הזרה, בייחוד במקרה שבו שאר בעלי המניות אינם מסכימים להעברת הדו"ח לידי רשויות המס בישראל. במקרה כזה ממליץ דולן לנישום להביא אישור מרואה החשבון של החברה הזרה על הכנסות החברה, רווחיה, והדיווידנדים שחילקה.



עניין חשוב נוסף הוא כתב ההשגה והמידע שעליו לכלול? לפי דולן, כתב ההשגה הוא מסמך משפטי שיצורף לכלל המסמכים שיוצגו בפני בית המשפט, ושיפורטו בו נימוקי ההשגה בכתב ההשגה. הבעיה מתעוררת כאשר השומה על פי מיטב השפיטה ניתנה ללא נימוקים, ולכן אי אפשר לדעת את הנימוקים להשגה.



דולן מציין שיש לבקש מרשויות המס את נימוקי השומה, ולצרף את הנימוקים לכתב ההשגה במועד מאוחר יותר. לדבריו ייתכן שגם בתי המשפט יסרבו לקבל השגה לא מנומקת. כאשר מגישים השגה על שומה, הוא מציין, חשוב לזכור שפקיד השומה, בכפוף לדיני תום הלב, יכול להעלות סוגיות חדשות שלא עלו בדיוני השומה. למשל, אם ניתנה שומה על פי מיטב השפיטה לעניין דיווידנד, בהשגה יכול פקיד השומה לפתוח את השומה מחדש גם לעניין רווח הון.



מתי קובעים לפי מיטב שפיטה?



לדברי עו"ד ד"ר אמנון רפאל, שומה על פי מיטב השפיטה תיקבע כאשר הנישום לא הגיש דו"ח, לא ניהל את ספריו בצורה נאותה או כאשר התוצאה שיצאה על פי הדו"ח אינה מתקבלת על הדעת מבחינה עסקית. במקרים כאלה, פקיד השומה עורך תחשיב כללי על פי נתונים ראשוניים שברשותו, ועל פי המקובל בעסקים דומים, ומגיש אותה לנישום. לפחות במקרה האחרון, נוהגת רשות המסים לזמן את הנישום לדיוני שומה אצל מפקח ברשות המיסים לפני קביעת השומה. דיונים אלה נקראים בעגה המקצועית דיוני שלב א'.



אם הרשות החליטה שלא לאשר את הצהרת הנישום, תוצא לו שומה חדשה על פי מיטב השפיטה. אם השומה אינה מתאימה למצבו העסקי של הנישום, ביכולתו להגיש עליה השגה. הדיון בהשגה יתקיים בפני פקיד השומה, ובנוכחות הנישום. דיונים אלה נקראים בעגה המקצועית דיוני שלב ב'.



רפאל מציין כי כאשר נישום עומד מול פקיד שומה, עליו לזכור שהוא מכיר את העסק טוב יותר מפקיד השומה, וכל תוצאה עסקית שעליה הצהיר, אם היא נכונה ותואמת את המציאות העסקית, ישנה דרך להסביר אותה.



אבל, מדגיש רפאל, הנישום צריך להתבסס על עובדות ולא לצפות שזה יהיה מקח כמו בשוק, ובשביל זה, מציין רפאל, יש להקפיד על ניהול ספרים תקין.