כספי גאידמק מזיקים לספורט

מלחמות אגו וכבוד העלו את מחירי הספורטאים, ניפחו את שווי השחקנים ועירערו את שיווי המשקל העדין שעליו נסמך הספורט בישראל

יאיר גלילי

הנכד של המיליארדר ג'ון דוידסון רוקפלר התרברב פעם וטען בלהט שסבו היה המחוקק הגדול ביותר שידעה ארה"ב מעולם. הכיצד, שאלו אותו: סבך אולי עשיר מופלג היה, אך מעולם לא ישב על כס המשפט, לא למד משפטים או אפילו ביקר בבית המחוקקים. שטויות, השיב הנכד, כל דבר שסבי עשה מיד חוקקו חוק נגד זה.

הסיפור הזה מזכיר לי את פועלו של אחר, ארקדי גאידמק, בתחום הספורט בישראל. גאידמק תומך באופן פעיל בקבוצות הכדורגל של בית"ר ירושלים ואיחוד בני סכנין וכן בקבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים. זכייתה של האחרונה בגביע המדינה וזכייתם הכמעט ודאית של בית"ר וסכנין באליפות ליגת העל והמשנה בהתאמה מבשרת על בוא עידן חדש, שלא בטוח שכולם מייחלים לבואו.

סכומי הכסף האדירים שמשקיע גאימדק בקבוצות הספורט מערערים את שיווי המשקל העדין שעליו נסמך הספורט בישראל, כמו ברוב מדינות העולם. לכאורה, בשוק קפיטליסטי פתוח אין סיבה כי מי שהפרוטה מצויה בכיסו לא ירכוש את טובי הספורטאים וידהר עמם לאליפות המיוחלת.

דרוש רגלוטור להון בספורט

ואולם, בשווקים פתוחים כאלה נהפכו קבוצות הספורט לסחורה המועברת מיד ליד. מלחמות אגו וכבוד העלו את מחירי הספורטאים וניפחו את שווי השחקנים מעבר לכל פרופורציה. מנהלי קבוצות שגורלן שפר עליהן פחות(?) לא הצליחו לעמוד בתחרות המחירים המשתוללת ונאלצו להיפרד ממרבית שחקניהם המוכשרים, שהחלו לחבוש את ספסלי קבוצות המיליונרים ומיעטו להציג את מרכולתם.

אין בפי ולו חצי טענה לגאידמק ולחבריו הרוכשים מכל הבא ליד. ראשי הליגות חייבים, לדעתי, לשבת על המדוכה ולהחליט כי ישמשו רגולטור אחראי המגביל את תמיכת אנשי הממון בקבוצות הספורט.

המודל המתבקש הוא הספורט המקצועני בארה"ב. דווקא בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות החליטו ראשי הליגות, ובראשן דיוויד סטרן מנהל ליגת הכדורסל, האנ-בי-איי, כי יש צורך להגביל באופן מלאכותי את מחירי שכר האתלטים המקצוענים וליצור תקרת שכר (Salary Cap), שתמנע מבעלי האמצעים מלרכז את הכישרון במקום אחד ותאלץ אותם להתחרות באותם כלים - פחות או יותר. ליגות נוספות, כמו ליגת הכדורגל האנגלית (פרמיירשיפ), משתמשות בדרך אחרת ומחלקת שווה בשווה את התמלוגים המגיעים מזכויות השידור של הליגה באיים הבריטיים, באירופה ובעולם כולו - למרות הפופולריות הגואה של מספר מצומצם של מועדונים.

מחובת המארגנים לנסות ולהחזיר את אמון הציבור ואת תחושת האי ודאות בתוצאות המשחקים, אשר כה נחוצה בימים כאלה. עד שלא ייעשה כן נדע כי קיים יחס ישר ומדויק בין ההשקעה בדולרים למיקום הקבוצה בטבלת סוף העונה - ולשם כך אין צורך בכר הדשא או בפרקט.

ד"ר גלילי הוא סוציולוג ומרצה במכללה למדעי הספורט והתנועה במכון וינגייט

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully