לפי כותרות העיתונים מינואר 1996 זה נראה כמו סופה של קריירה קצרה ומבטיחה בעולם הפיננסים. טדי שגיא, צעיר אנונימי בן 24, הורשע לפי הודאתו בשורה של עבירות מרמה, שוחד ועבירות על חוק ניירות ערך במסגרת פרשה שהתפוצצה שנתיים קודם וקיבלה באותם ימים את הכינוי "פרשת הדיסקונטאים".
השופט אמנון סטרשנוב אמנם התרשם מגילו הצעיר של שגיא ומעברו הנקי, אך לא השתכנע בתמימותו. הוא דחה את טיעוני הסניגור כי מישהו עשה בשגיא שימוש, וקבע כי "נוכח התפשטותן של עבירות שכאלה בקרב העוסקים בשוק ניירות הערך, והאמונים, לכאורה, על טוהר המידות בהיותם נאמנים של הציבור בכל הקשור לשוק איגרות החוב וניירות הערך, יש להטיל בגין עבירות כאלה עונשים כבדים ומרתיעים".
סטרשנוב הטיל על שגיא שנתיים מאסר, מהן תשעה חודשים בפועל. בהחלטה על גזר הדין ציין השופט כי החליט להפחית מהעונש עקב הודאתו של שגיא בעבירות והבעת החרטה שלו בפני בית המשפט - אך באותה נשימה קבע כי אם לא היה מתחשב בנסיבות האישיות היה מטיל עונש מאסר בפועל ממושך יותר.
חודש מאוחר יותר החל שגיא לרצות את עונשו בכלא אייל, שהיה אז שמור בעיקר לעבריינים "מיוחסים". כעבור שלוש שנים כבר היה בין בעליה של חברה שעסקה בטכנולוגיית סליקת תשלומים באתרי פורנו באינטרנט. באותו זמן הקים חברה נוספת בשם פלייטק, שנכנסה לתחום ניהול אתרי הימורים ברשת.
לפני כשנה הנפיק שגיא את החברה בבורסה בלונדון - וגרף מיד כ-300 מיליון דולר. לאחר שדילל קצת את אחזקותיו בחברה, עדיין נותרו לו מניות בשווי של כ-730 מיליון דולר. כיום הוא מחלק את זמנו בין לונדון, ניקוסיה שבקפריסין ותל אביב. תצלומיו מקשטים את העמודים הראשונים של מדורי הכלכלה. הוא נחשב אורח מבוקש בערבי ההתרמה הנוצצים שעורכת הקהילה היהודית בלונדון, וכבר הוכיח שבעבור מטרה ראויה הוא מוכן להשאיר בסוף הערב צ'קים של עשרות אלפי ליש"ט. כמעט איש לא זוכר את ימיו של שגיא מאחורי הסורגים ואת המניפולציות בשוק ההון ששלחו אותם לשם.
סיפור ההשתקמות המופלא הזה וסיפוריהן של דמויות מוכרות בהרבה, שהורשעו בעבירות חמורות לא פחות, עשוי לטעת תקווה בקרב מורשעים טריים כמו שר המשפטים לשעבר, חיים רמון, והחשוד הנשיאותי הנבצר משה קצב - אם בסופו של דבר לא יצליחו להוכיח את חפותם.
גם מורשעים אחרים מהתקופה האחרונה, כמו הח"כים לשעבר, עופר חוגי וסאלח טריף, כבר יכולים לתפור חליפות; וכן המפוטר הטרי מרשות המסים, ג'קי מצא, כבר יכול להתחיל לתכנן קריירה חלופית. אולי זה שטף האירועים המטורף, הזיכרון הציבורי הקצר, או - במקרה הגרוע - צביעות ואמות מידה כפולות שגרמו לרבים מהם לחזור לעסקים ולחיים הציבוריים כאלו לא היה כתם בעברם.
לרגעי ייאוש שבהם נראה שכבר הכל אבוד - הנה כמה דוגמאות לכאלה שכבר נראה היה להם שאיבדו לעולמים את שמם הטוב - ואז גילו שבעצם לאיש לא אכפת מה עשית, העיקר הוא כמה כסף אתה שווה ומי החברים שלך.
עבירה שיש עמה כבוד
המירוץ המחודש של ראש הממשלה לשעבר ואיש העסקים בהווה, אהוד ברק, לראשות מפלגת העבודה חשף כמה מהשמות שהמועמד החדש-ישן בחר לצרף אליו כתגבור. לצד שמות מוכרים מחוג אוהדיו, שהריצו אותו גם בפעם הקודמת, בלט במיוחד שמו של שמעון שבס, שצבר בשנים האחרונות ניסיון רב כמנהל קמפיינים פוליטיים בכמה מדינות במרכז ובמזרח אירופה ומייצג גם תאגידים עסקיים גדולים בחלק מאותן מדינות.
שבס, שהורשע בסוף 2004 בעבירות של מרמה והפרת אמונים על ידי הרכב מורחב של בית המשפט העליון, העביר מכאן בחלוף השנים את עסקיו לרחבי העולם - שם לא הכירו את עברו הבעייתי. יחד עם היועץ האסטרטגי, טל זילברשטיין, הוא ניצל קשרים בישראל ומעבר לים כדי להגיע למקבלי החלטות מרומניה ועד ארה"ב, והשכיל לתרגם זאת לכסף ששולם לו בעבור ייצוג לקוחותיו מול מוסדות הממשל בוואשינגטון ובאיחוד האירופי. כשהעז עיתון בולגרי לפרסם ידיעה שהזכירה את הרשעותיו בישראל, אילץ אותו שבס להתנצל.
שבס העביר את מרכז חייו ללונדון, שם שכר דירה יוקרתית ברובע נייטסברידג' הנחשב. בינתיים הקפיד לא להופיע בתקשורת הישראלית ובאחרונה ניסה להילחם בכל כוחו בפרסום כתבה עליו ב-MarkerWeek. השקט התקשורתי היה מבחינתו המפתח לחזרה שקטה לעמדת השפעה בחיים הציבוריים בישראל, שממנה נותק עם תחילת חקירת החשדות נגדו.
העבירות שבהן הורשע עשויות למנוע ממנו כהונות ציבוריות עקב הקלון שהן נושאות, אבל שבס, שכבר ניהל את המדינה, לא צריך תפקיד רשמי. את ההזדמנות סיפק לו ברק - שבאופן רשמי מקפיד להכחיש זאת. מקורבים הגדירו אותו "יועץ אסטרטגי" ואחרים טענו שמדובר בינתיים רק בגישושים.
ואולם, הגדרה המדויקת לא כל כך חשובה, במקום קלון זכה שבס בתוך פחות משלוש שנים מהיום שבו הורשע, בנתיב מכובד בחזרה למסדרונות הכוח בישראל. אגב, אם שבס יבקש מעמד של תושב קבע בבריטניה הוא עשוי להתקל בסירוב - הבריטים לא מעניקים את המעמד לכאלה שהורשעו בפלילים במדינות אחרות.
המטה של ברק מעניק באחרונה תעסוקה מכובדת לעוד מורשע בעבירות מהתחום הציבורי. באפריל 2004 הורשע השר לשעבר, סאלח טריף, בעבירות של מתן שוחד, מרמה והפרת אמונים בעת שכיהן כח"כ וראש ועדת הכנסת. בסוף 1999 הוא שילם אלפי דולרים לבכיר במשרד הפנים כדי שיסדר תעודת זהות לחברו, איש עסקים פלשתינאי. על טריף נגזרו שישה חודשי עבודות שירות - שאותם סיים לא מכבר לרצות. ואולם, הוא לא נשאר חסר תעסוקה זמן רב מדי - הוא צורף לצוות הקרוב של ברק כיועץ לענייני המגזר הדרוזי, ומנהל בעבורו את גיוס התומכים במגזר.
תעודת הכשר מדורנר
למרות הרייטינג הנמוך יחסית, תפסה התוכנית "מועצת החכמים" המשודרת בערוץ 10 במוצאי שבת עניין ציבורי לא מועט ולאו דווקא בגלל הסוגיות האקטואליות שבהן היא עוסקת. זה קרה לאחר שהמנחה, העיתונאי דן מרגלית, ממובילי קמפיין "איפה הבושה?" של "מעריב" שקרא למיגור השחיתות השלטונית, בחר לצרף לצוות הקבוע של התוכנית את חברו - האסיר המשוחרר אריה דרעי.
דרעי התיישב על כיסא הפרשן הפוליטי לענייני השעה. את הטענות על הבחירה התמוהה במי שהורשע בעבירות של מרמה והפרת אמונים להשמיע את דעותיו בדיונים בתוכנית שעסקו בשחיתות ציבורית, דחה מרגלית בראיון שהעניק באחרונה למוסף "הארץ". "מבחינה עיתונאית חשבתי שזה רעיון טוב והלכתי לדליה דורנר, נשיאת מועצת העיתונות", סיפר מרגלית. שאלתי לדעתה, והיא אמרה שאין שום בעיה אתית עם זה. ואם דורנר אומרת שאין עם זה בעיה אתית והאיש שילם את חובו לחברה, אני לא יכול לחסום אותו".
אבל דרעי לא היה צריך להמתין לחברו מרגלית כדי לקבל הזדמנות שנייה לפתח קריירה. אף שהצהיר לא פעם מאז שחרורו מהכלא שאין לו עניין להיות איש עסקים גדול וכי הוא מעדיף לעסוק בלימודי קודש, הוא פיתח מהר מאוד פעילות עסקית ענפה וב-2003 הקים חברה לייעוץ כלכלי.
תביעה, שהוגשה ב-2005 נגד המשביר החדש לצרכן על ידי חברת לורנצו שדרעי היה אז אחד השותפים בה, גילתה כי האסיר לשעבר פיתח קריירה חלופית כיבואן חליפות יוקרה למגזר החרדי. יחד עם הח"כ לשעבר, יצחק סבן מש"ס, הוא הקים חברה שהתמחתה ביבוא חליפות ארמני שנהפכו לסמל המסחרי הלא-רשמי של אנשי ש"ס. עם זאת, המכירות לא הגשימו את הציפיות ודרעי העביר את מניותיו בחברה ליצרנית צרפתית של פריטי לבוש בעבור בתי כלבו.
משם עבר דרעי לשמש יועץ ואיש שיווק של החברה הציבורית האמריקנית SDS, העוסקת בייצור ובתיכנון מערכים לבדיקות רפואיות עצמיות בתחום הסמים. דרעי מסייע לחברה בשיווק במדינות שמחוץ לארה"ב - ובעיקר ברוסיה, אפריקה ומדינות ערב. במעט הפעמים שהסכים לדבר על עסקיו, סיפר דרעי שאינו מנהל כמעט עסקים בישראל. באחרונה פורסם כי הוא שוקל להמתין עד תום תקופת הקלון ולהתמודד על ראשות העיר ירושלים, בחסות פטרונו הרב עובדיה יוסף.
תיק פלילי במסדרונות הכנסת
יהודה אבידן, מיועציו של דרעי במשרד הפנים, עשה גם הוא בחסות ש"ס את כל הדרך מהרשעה פלילית בחזרה אל לב הלגיטימציה הציבורית. ב-2004 הורשע אבידן בעבירה של הפרת אמונים בפרשה שבה שימש מתווך בין אנשים שרצו לקדם עניינים במשרד הפנים לבין מנהל משרד הפנים בבני ברק.
הוא הורשע לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון ונגזרו עליו שלושה חודשי מאסר על תנאי. היועץ המשפטי לממשלה קבע כי מדובר בעבירה שיש עמה קלון, ואבידן נאלץ להתפטר מחברות בדירקטוריון של חברה ממשלתית שבו כיהן באותה תקופה.
בש"ס לא ויתרו על הניסיון לשקם עבריין שהורשע. מאז שנות ה-90 משמש אבידן נציג המפלגה בוועדת הבחירות המרכזית. עד לבחירות האחרונות הוא הספיק כבר לשמש סגן יו"ר הוועדה. כשמפלגת שינוי ניסתה להביא להדחתו מהוועדה על רקע עברו הפלילי, הוא קיבל גיבוי מקיר לקיר מנציגי הליכוד והעבודה. רק בג"ץ אילץ אותו לפרוש מהתפקיד המכובד.
אלא שהעיסוק בפוליטיקה באופן ישיר היה רק תחביב בעבור אבידן. בשנים האחרונות הוא נראה במסדרונות הכנסת כמה פעמים בשבוע, בעיקר בקומת הוועדות. לעתים אפשר לראות אותו יושב באולמות הדיונים, סמוך על אוזנם של ח"כים ממפלגתו לשעבר.
אבידן לא מגיע לכנסת כדי להעלות זיכרונות, בשבילו זאת פרנסה - הוא נחשב אחד הלוביסטים המשפיעים ביותר על הח"כים הדתיים. בין לקוחותיו אפשר למנות חברות מתחום תעשיית התרופות, בנקים וחברות גדולות אחרות. כולם שמחו להעניק לו הזדמנות שנייה לשקם את עצמו.
בש"ס, אגב, יש עוד כמה דמויות רבות השפעה שבעברן הרשעה בפלילים, או לפחות הסתבכות עם השלטונות. הרב ברוך אבוחצירה מנתיבות, הנחשב מנהיג רוחני בקרב חלק גדול מציבור תומכי ש"ס ומקורב לכמה מראשיה ולאחרים בפולטיקה הישראלית, הורשע בראשית שנות ה-80 בקבלת שוחד בהיותו סגן ראש העיר אשקלון - ונשלח למאסר. גם קרוב משפחתו, הרב אלעזר אבוחצירה, שרשויות המס גילו אצלו אוצר בן חצי מיליארד שקל שלא דיווח עליו, גמר עסקת כופר וממשיך להשפיע.
השר והח"כ לשעבר רפאל פנחסי הורשע ב-1997 בשורה של עבירות מרמה ונידון ל-12 חודשי מאסר על תנאי. במשך כל תקופת חקירתו ומשפטו לא הצליח היועץ המשפטי לממשלה להביא להשעייתו. אחרי ההרשעה המשיך לכהן בתפקידיו, עד לכניסתו של אלי ישי לתפקיד יו"ר המפלגה.
אלא שגם כיום מהווה פנחסי גורם משפיע ביותר בש"ס: הוא משמש מזכיר מועצת חכמי התורה, הגוף הרוחני שבו מתקבלות החלטות המנחות את התנהלות של ש"ס בפוליטיקה. משם הוא יכול להשפיע הרבה יותר מאשר השפיע בימיו במגרש הפוליטי. את ההרשעה איש במועצה אינו מזכיר לו.
מורה ביום, פרשן בלילה
בניגוד לגישה של שמעון שבס ושל איש העסקים טדי שגיא, במקרה של השר לשעבר, איציק מרדכי, דווקא החשיפה התקשורתית הביאה לחיבוק חם של לגיטימציה מצד הציבור הישראלי. מרדכי, אלוף שלושת הפיקודים שהספיק להציב את מועמדותו לתפקיד ראש הממשלה ולכהן כשר הביטחון ובהמשך כשר התחבורה, נאלץ לפרוש מהחיים הציבוריים ביולי 2000 לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות של הטרדה מינית של נשים ששירתו תחתיו בתפקידיו השונים.
שלוש שנים מאוחר יותר, וזמן קצר לאחר שתם הדיון האחרון בענין ערעורו על פסק הדין, סיפק מרדכי הופעה מרשימה באולפן התוכנית "פוליטיקה" בערוץ הראשון, כפרשן לענייני המלחמה בעיראק שהיתה אז בתחילתה. על מרדכי, שטוען גם כיום לחפותו, נמתחה ביקורת קשה בהחלטת השופטים ונגזר עליו עונש של שנה וחצי מאסר על תנאי. זה לא מנע מהמראיין, דן מרגלית, להתעלם מכך ולא לשאול אותו דבר על ההרשעה. הרייטינג של התוכנית נסק פלאים. מרדכי דיבר על מה שהוא אוהב באמת - והציבור החזיר לו אהבה.
בניגוד למורשעים אחרים מהזירה הציבורית, למרדכי דווקא לא הלך טוב במיוחד בעסקים. ב-2003 היה מי שהציע לו להתמודד מטעם הליכוד על ראשות העיר ירושלים, אבל הוא דחה את ההצעה וחסך מעצמו חזרה מוקדמת מדי לפוליטיקה, שהיתה מנתבת אליו מן הסתם ביקורת קטלנית.
במקום זאת, הוא בחר לנסות את מזלו בעסקים. כבר ב-2001 הקים את חברת מ. יובל השקעות ופרויקטים בע"מ יחד עם חברו מימי הצנחנים, משה אזולאי, כיום יזם נדל"ן מצליח בלוס אנג'לס. משרדי החברה נרשמו בכתובתו של משרד עורכי הדין של השר לשעבר, משה שחל, ידידו של מרדכי. מקורבים למרדכי טענו אז שהרישום בישראל הוא טכני בלבד, ועיקר עסקיה של החברה הם בלונדון.
דובר אז על תיווך בעסקה לרכישת שטחים באזור המתפתח "קנארי וורף" על ידי אנשי עסקים מארה"ב. בקהילה בלונדון סיפרו אז כי מרדכי מקבל תמיכה דווקא מאנשי עסקים מקומיים, יהודים ממוצא כורדי ושאחד מהם אף הקים עמו חברה העוסקת בשיווק ציוד א.ק.ג. ממוחשב.
לפי כל הגרסאות לא נרשמה למרדכי הצלחה גדולה בעסקים, ואולי זה מה שדחף אותו לשוב לעורר עניין תקשורתי באפריל 2005, בעיצומן של התקפות הקאסמים הקשות על שדרות. ראש העיר הדומיננטי, אלי מויאל, הודיע אז כי הזמין את מרדכי להרביץ פרקים מביטחון ישראל בילדי העיר. אנשי העיר הדרומית דחו כל שמץ של ביקורת והעניקו למרדכי חיבוק שכל מורשע אחר בעבירות מין היה יכול רק לחלום עליו.
בראיון לאילנה דיין בתוכנית "עובדה", שמחו לספר רבים מהתושבים עד כמה הם גאים ואוהבים אותו. זו אולי הסיבה שבגינה נהפך מרדכי למרואיין מבוקש בכלי התקשורת בקיץ האחרון בעת המלחמה בלבנון ואפילו לפרשן לענייני המלחמה בערוץ הראשון, וזאת מבלי שהדבר יעורר ביקורת אפילו בקרב ארגוני הנשים. שמו הציבורי של מרדכי הוכשר מחדש בחסות המלחמה.
הדיאטה של "אבי החץ"
עשרות המכתבים שהמטירו חבריו של מדען הטילים, דב רביב, על הנשיא עזר ויצמן ב-1993 - לא הצליחו לסדר לו חנינה אצל הנשיא. זמן קצר קודם לכן הורשע רביב, שעמד אז בראש מפעל מל"מ של התעשייה האווירית, בקבלת שוחד של כ-170 אלף דולר מחברה קנדית במסווה של דמי ייעוץ. הוא נידון לשנתיים מאסר, לא לפני שהצעיד אל הנשיא עשרות בכירים בממסד הביטחוני של ישראל, בהם גם שמעון פרס, רבים מהם אנשי חיל אוויר מידידיו של הנשיא.
המכתבים המכובדים לא גרמו למחיקת הרשעתו של רביב, שהתעקש לפרסם את גרסתו לדברים במודעות ענק בעיתונים - אך לא זכה לתמיכה ציבורית מיוחדת. עם סיום תקופת מאסרו נראה היה, לתקופה קצרה, שזנח את המאבק לטיהור שמו. הוא פתח באופן מפתיע חברה למוצרי הרזייה שנהפכה עד מהרה ללהיט מקומי. כלי התקשורת עטו על הסיפור, ורביב, שנראה משועשע מכל העניין, שמח להעניק להם ראיונות דווקא בענייני טילים.
רביב, הנחשב גם כיום לאחד המוחות המובילים בעולם בתחום הנדסת הטילים, הציע כמה רעיונות למערכת הביטחון - לשיפור מערך ההגנה האווירית. במערכת לא היססו לשמוע. ואולם רביב, שידע כנראה שלא יוכל לחזור להשתלב באופן מלא בתעשייות הביטחוניות בישראל, שינה תחום - ועבר לפתח מוצרים בתחום האנרגיה הסולארית באמצעות חברת MST שבראשה הוא עומד. לדבריו, הוא פיתח שיטה שתוכל לספק את מרבית תצרוכת האנרגיה של מדינת ישראל באמצעות אנרגיה סולארית ולמוצר שלו מצפה עתיד מבטיח.
במקביל הצליח רביב לחזור אל לב המילייה הביטחוני, שכנראה מעולם לא פלט אותו. הוא נחשב למרואיין ופרשן מבוקש בענייני טילים, מפרסם מאמרים בתחום ומשתתף בפאנלים מקצועיים.
רק בשבוע שעבר בילה כשעתיים, לצד בכירים בתעשייה האווירית וברפא"ל וח"כ יובל שטייניץ, בפאנל שערך הטכניון בחיפה בכינוס השנתי לענייני תעופה וחלל. רביב מתח ביקורת קשה על גישת מערכת הביטחון בכל הקשור לפיתוח מערך טילי הגנה. מרבית כלי התקשורת ציטטו את דבריו ואף אחד מהם לא הזכיר את פרשת השוחד שבעקבותיה בילה שנתיים בכלא.
המכבסה של עולם העסקים
לצד מורשעים בעבירות בשירות הציבורי שסלחו להם מהר מדי, לא קשה למצוא אנשי עסקים שהורשעו - שבזכות יוזמה עסקית, חברים טובים או הון משפחתי עצום הצליחו להשכיח מלב הציבור הישראלי, חלקו אף מושקע בעסקיהם, את ההרשעה בפלילים והעונש שעמד בצדה. כזה, למשל, הוא המקרה של אודי רקנאטי שהורשע ב-1996 בפרשת ויסות מניות הבנקים באמצע שנות ה-80.
רקנאטי עזב את ישראל אחרי ההרשעה ועבר לנהל את עסקיו משוויץ. ממקום מושבו החדש הוא עמד בראש דסק"ש עד שנמכרה לנוחי דנקנר. הוא נבחר לנהל אותה מרחוק, אולי מתוך חשש לתגובת הציבור בישראל. אלא שבשנים האחרונות הוא חזר להשקיע בישראל באמצעות קרן ההשקעות נפתלי, וכיום הוא מחזיק בין היתר, יחד עם המפיק אביב גלעדי, ב-20% ממניות זכיינית ערוץ 2 רשת.
גם איש העסקים החרדי, שלמה אייזנברג - שהורשע ב-2003 בפרשת רכישת מניות חברת ישרס מחברה פרטית בבעלותו על ידי חברה ציבורית שבה היה מבעלי השליטה - לא נכווה קשות מהמניפולציה שביצע על חשבון יתר בעלי המניות. למרות הרשעתו המשיך להיות פעיל בחברות ציבוריות ולפני כשנתיים רכש את השליטה בקבוצת תים המחזיקה בכמה חברות מחשוב מהדומיננטיות בתחומן בישראל.
אייזנברג לא צריך לדאוג ללגיטמיציה. עשה זאת בשבילו ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שבעת הדיונים על עונשו בתיק שבו הורשע שלח לשופטים מכתב, שבו תיאר במלים נלהבות את תרומתו של אייזנברג לכלכלתה של ירושלים כטיעון להקלה בעונשו.
בקהיליה העסקית, שבה קריסה עסקית וחובת ענק גם ללא הרשעות פליליות יכולות להיות סיום כואב לקריירה מזהירה, לא נדירים מקרים של קבלנים שהסתבכו בחובות עצומים, נטשו את נושיהם לחסדיהם של מפרקי החברה, וכשהגיעו להסדר נושים וקיבלו את הפטור מן החובות חזרו לישראל, לפעמים אחרי שנים.
אחד השמות בולטים הוא הקבלן זכריה דרוקר, בשעתו גדול הקבלנים הפרטיים בישראל, שהחברה בבעלותו צברה חובות ענק. הוא עזב לחו"ל ללא כל הודעה מראש, ובשנים האחרונות חזר לתמונה בעזרת עסקי בנייה ברוסיה ושב לישראל כדי להמשיך מהמקום שבו הפסיק כשנעלם. בהתחלה זה נראה מבטיח, אבל עד מהרה הוא הסתבך שוב בחובות ונאלץ לצאת מעסקיו בפעם השנייה.
גם מנכ"ל אלסינט לשעבר, ד"ר אברהם סוחמי, הסתבך בסוף שנות ה-80 בפרשה של הטעייה לכאורה של משקיעים ונאלץ לחפש לעצמו קריירה מעבר לים. אלא שגם במקרה הזה סוחמי סמך על הזיכרון הקצר של הציבור - וצדק. בשנים האחרונות הוא חזר לבקר בישראל מבלי שאיש זוכר את מה שהותיר אחריו כשעזב. סוחמי, כמו האחים משה ויגאל גינדי, שנאלצו גם הם לעזוב את ישראל עקב חובות של חברה משפחתית, עבר גם הוא דרך המכבסה של עולם העסקים. תוכנית הכביסה ארכה אמנם שנים ארוכות, אבל יש כנראה סכומי כסף שבעבורם שווה לחכות בסבלנות.
עלויות ניהול תיק צווארון לבן
מאת ארנון בן-יאיר
"ניהול תיק צווארון לבן מורכב יכול להסתכם במאות אלפי דולרים, ובמקרים חריגים מאוד אף בכמה מיליוני דולרים", אומר סנגור בכיר בתיקי צווארון לבן. העלות הזאת היא נגזרת של אינספור גורמים, ובעיקר של מידת בכירותו של עורך הדין המטפל, מספר העדים הנכללים בתיק התביעה והיקף חומר הראיות.
כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין, אוסרים לקבוע שכר בתיק פלילי לפי תוצאות. בניגוד לתיקים אזרחיים, שכר הטרחה בתיקים פליליים לא יחושב לרוב לפי שעת עבודה.
תיקים כאלה מתנהלים באינטנסיוויות רבה, היקף העבודה בהם רב, והם נמשכים שנים ארוכות. אילו שכר הטרחה היה מחושב לפי שעה, הסכום המצטבר היה עלול להרקיע שחקים, שכן עורכי הדין הפליליים הבכירים בישראל מחייבים לפי תעריף של 250-500 דולר לשעת עבודה. בנוסף, בתיקים גדולים עובדים צוותים של עורכי דין, מתמחים ומזכירות, שמחייבים בעשרות ומאות רבות של דולרים לשעה.
לפי פרסומים, שכר הטרחה שנדרש לשלם בשעתו שלמה איזנברג, יו"ר חברת ערד ובעל השליטה בה, לצורך הגנתו בהליך הפלילי שנוהל נגדו בבית המשפט המחוזי בלבד, הוערך בחצי מיליון דולר.
ההליך התנהל במשך חמש שנים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופטת רינה משל שהם, ושכר הטרחה נחלק בין עורכי הדין פרופ' דוד ליבאי וד"ר ליפא מאיר. שכר הטרחה שולם מכיסו הפרטי של אייזנברג, שכן חוק החברות אוסר על חברה לשפות דירקטור שהורשע בפלילים. בערעור לעליון החליף אייזנברג את פרופ' ליבאי בעו"ד ד"ר דורי קלסגבלד, ושילם בעבור הערעור שכר טרחה של כ-300 אלף דולר נוספים.
בסך הכל שילם אייזנברג שכר טרחה של כ-800 אלף דולר מכיסו האישי. מאישי ציבור נהוג לגבות שכר טרחה נמוך יותר. גם משום שפשוט אין להם, וגם משום שייצוגם כרוך בדרך כלל בחשיפה תקשורתית גבוהה וביוקרה מקצועית.
החיים הטובים שאחרי ההרשעה: סיפורי ההשתקמות של אנשי הציבור המורשעים בפלילי
גיא לשם
2.3.2007 / 9:31