הפורענות התורנית שניחתה על בורסות המניות ברחבי העולם בשבוע שעבר מלבה מחלוקת עתיקת יומין, הניטשת בין משקיעים לטווחים קצרים (שועלים), החונכים ומחסלים את השקעותיהם לעתים מזומנות, למשקיעים לטווחים ארוכים (קיפודים), הדוגרים לצמיתות על עומדות-רכש שחנכו.
אליבא דישעיה ברלין, בהתמודדות הקוטבית בין קיפודים מוניסטים, שחזונם חובק עולם, לשועלים פלורליסטים, המחבלים בכרמים, בדרך כלל ידם של רבי האנפין על העליונה. לא כך כשמדובר בהשקעות. שכן אף שמשקיעים קצרי-טווח נהנים לסנוט בעמיתיהם הקיפודיים ש"אין הם אלא משקיעים קצרי-טווח שנכוו", נוטים הנתונים הסטטיסטיים לתמוך דווקא בגישתם של המתקפדים הדוגרנים.
מותר המתקפדים על המשתפנים
מירב ארלוזורוב, שיחד עם וורן באפט, המשקיע האמריקאי האגדי, מצדדת בגישה הקיפודית המרובעת להשקעות (ראו TheMarker ביום חמישי האחרון), חישבה ומצאה כי ב-15 השנים האחרונות, שידעו מפולות, מיתונים ומלחמות לרוב, הניבה השקעה בבורסה הישראלית 900%: תנובה נאה למדי, לכל הדעות, אפילו ננכה ממנה את עליית האינפלציה, מס רווחי הון והוצאות תפעוליות כדמי משמורת. מדד סטנדארד ופורס 500, החובק כ-80% משוויין המצרפי של כלל המניות הנסחרות בארה"ב, הניב ב-50 שנות קיומו תשואה שנתית ממוצעת של 10.83%: תוצאה העולה על זו שהניבו רוב קרנות הנאמנות בארה"ב, שרובן מונחה על ידי שיקולי-תחרות קצרי-טווח.
אמת, המטיפים לדגרנות ממעטים להתחשב בשני חסרונות מהותיים שבהם לוקה העדפת השקעות ארוכות-טווח על אחיותיהן קצרות הטווח:
(1) היא אינה מתיישבת עם תכונות-אנוש מולדות, בנוגדה את אופיים העדרי-תזזיתי של משקיעים מן השורה, שרובם ככולם קצרי-רוח, תאבי בצע, נתפסים לבהלות ומקשים לעכל מפולות. כמה משקיעים שרכשו מניית-עידית כטבע, כשהרקיע שערה ל-45 דולר, וראו אותו מחליק מעדנות לשפל של 30 דולר, ימצאו נחמה בכך שב-15 השנים האחרונות נסקה המניה ב-900% (ויותר), ושב-15 השנים הבאות היא עשויה לנסוק ב-900% (ויותר)? קל וחומר כשמדובר במשקיעים המהמרים על מניות-זיבורית.
(2) היא מרעה תדיר עם אלה האנוסים לממש השקעות בכורח אילוצים מזדמנים, כחתונת צאצאים, חניכת עסק, רכישת דירה, עלות ניתוח יקר וכדומה. אבוי, הניסיון, שאותו מאשש אחד מחוקי-מרפי ("מה שעלול להשתבש, חזקה עליו שישתבש"), מורה כי לא פעם מחייבים אילוצים כאלה מימוש נכסים כפוי בנסיבות בורסאיות דיכאוניות.
הכיוון אלוהים לשורטיסטים?
בקרב הגורמים למפולת הגלובלית נציין:
* מעל לכל, הכרה (אמנם מאוחרת) שב-18 החודשים האחרונים חוו רוב בורסות העולם, בעיקר אלה בשווקים מתעוררים, עליות חריגות המשוועות לשידוד-מערכות מטהר-אורוות.
הכרה מנערת זו גוררת מימוש רווחים מאסיווי.
* חששות ממיתון בכלכלת ארה"ב שאותן הביע - כאפשרות, לא כתחזית - אלן גרינספאן, מי שהיה יו"ר מועצת הנגידים של הבנק המרכזי בארה"ב, 72 שעות בטרם התרגשה המפולת. לחששות אלה, הנסמכים בין השאר על אימת השפל בשוקי הנדל"ן והמשכנתאות, אין שותף יורשו, בן ברננקי, החוזה נחיתה נינוחה למשק האמריקאי וצופה שיעור צמיחה שנתי נסבל של 2.2%, נתוני אינפלציה (כ-2.2% בשנה) סבירים ונתוני צריכה, תעסוקה והכנסה יציבים; ולא במקום האחרון, תוצאות עסקיות משביעות רצון של תאגידים מובילים.
אין צורך להוסיף שלהבדיל מהאטה, ייוודעו למיתון בארה"ב השפעות מפליגות על כלכלת העולם.
* חששות לצמצום עודף הנזילות העכשווית השוטף את העולם - בין בגלל המגמה להתייקרות הריבית באירופה וביפאן; בין בגלל נטייתם של מלווים, מוסדיים, בנקאיים ופרטיים, להיות יותר בררנים בהלוואותיהם; בין בגלל נגיסה ניכרת בנפח פעילויות-מרווח (carry) הרות סיכויים וסיכונים, הנפוצות בשוקי ההון בשנים האחרונות. חונכיהן של עומדות-מרווח מנצלים מרווחי- ריבית בין-מטבעיים כדי ללוות מטבעות זולים, כין וכפרנק השווייצי, וממירים אותם, נוסח אליעזר פישמן, למטבעות מניבי תשואות גבוהות יותר.
מגמת חיסולן של עסקות-מרווח אלה, הצוברת תאוצה, במקביל לצמצום היקף האשראי וייקורו, אם תתמיד, תקרין בהכרח לרע על שוקי ההון והנדל"ן ותעצים את הסיכויים למשברים פיננסיים הרי-עולם.
ממזרח תיפתח הרעה
* התנפצות הבועה הסינית (שעליה הרחבנו את הדיבור תחת הכותרת "הבועה הסינית" ביום א' שעבר) ביום שלישי השחור שבו נאמר פעמיים "כי טוב" (מן הסתם, כיוון אלוהים לשורטיסטים) בכ-9%, אחרי שגאתה ביותר מ-130% ב-2006. למען הסדר הטוב, נדגיש כי שוויין הבורסאי של כלל המניות הנסחרות בסין מסתכם ב-2% משוויין של כלל המניות הנסחרות בבורסות העולם.
כיצד ייתכן שבורסתה של מדינה שכלכלתה צמחה ב-2006 ב-10.7%, וששיעור האינפלציה הרשמי בה 2% בשנה, תספוג חבטה יומית כה אלימה? המענה לתמיהה מתבקשת זו נעוץ בכך שזה כבר קיים נתק תהומי בין מצב המשק בסין לרמות השערים של מניות הנסחרות בבורסותיה (יש מפליגים וגורסים כי קיים ביניהם מתאם הפוך).
לאור טלטלות השבוע שעבר, ואלה שנכונות לנו, מן הסתם, בחודשים הבאים, אין מנוס מן התהייה הנישאת בפי כל: האם ראוי להתייחס לנסיגות הגלובליות הנדיבות שפקדו את שוקי העולם כאל תיקונים מתבקשים ובריאים, או שמא כאל מבשרי-מיתון נבואיים? מתי ישביעו הירידות את הדובים הרעבים, ומתי ישתכנעו הפרים החבולים לשוב לרעות ולשעוט במעלה ההר?
דבר אחד נעלה מספק: הזעזועים המטהרים שניחתו על בורסות העולם בשבוע שעבר יחדירו במשקיעים זחוחים מידה של שפיות וימחישו להם - אם לא לאורך זמן, לפחות עד שתנחת עליהם הפורענות התורנית הבאה - שגם בעתות שגשוג כלכלי, תנודות בורסאיות חדות אינן חד-סטריות.