האם מעמדה של ניו יורק כבירת הפיננסים העולמית עומד לקרוס?

זה היה הרגע שלו חיכו כולם. בבניין מורגן סטנלי שבטיימס סקוור בניו יורק עמדו בנקאים וברוקרים לגלות כיצד מעבידם, ג'ון מאק, יחלק את הבונוסים בשווי מיליוני הדולרים עבור 2006 - השנה הרווחית ביותר בתולדות וול סטריט. אלא שמאק לא נכח בחדר. הוא היה בלונדון כדי לברך את כוכבי החברה הבריטים. המנכ"ל הסמיך יותר מ-70 מנהלים חדשים באירופה, שבה גדלה ההכנסה ב-40% בשנה האחרונה - שיעור צמיחה כפול מאשר בארה"ב.



בתקופת שפע זו בוול סטריט - רווחי שיא, משכורות שיא ומיזוגי שיא - גוברים והולכים הקולות המתריעים מפני שינוי יסודי בתעשיית ניירות הערך העולמית. הנשיא ג'ורג' בוש ושר האוצר הנרי פולסון הזהירו כי ארה"ב עלולה לאבד את יתרונה בעולם הפיננסי בעוד שווקים באירופה ובאסיה גדלים.



שני מחקרים שנעשו על ידי חברת הייעוץ העסקי מקינזי וקבוצה של מנהלים ואקדמאים הצביעו על כך שרגולציה קפדנית הופכת את ארה"ב למקום בלתי מושך להנפקות. הדו"חות מתמקדים בחוק סרביינס-אוקסלי מ-2002, שעבר בקונגרס לאחר פרשת אנרון וקריסתה של החברה.



בריחת הנפקות



שני המחקרים מראים כי יותר ויותר הנפקות ראשונות לציבור מהגרות להונג קונג ולונדון, שבהן עמלות החתמים נמוכות ב-50% לעומת מקבילותיהן בארה"ב. ההיגיון אומר כי מסחר, השקעות ומשרות עשויים גם הם לברוח בעקבות ההנפקות. אם ארה"ב לא תקל את הרגולציה, ניו יורק תאבד את מעמדה כבירה הפיננסית של העולם, מה שמסכן בין 30 אלף ל-60 אלף מקומות עבודה, לפי דו"ח מקינזי.



עקב העובדות העגומות אפשר לחשוב כי וול סטריט בדרך לקריסה, אך חברות פיננסיות בארה"ב מעולם לא היו כה רווחיות. סיטיגרופ, מורגן סטנלי, ג'יי-פי מורגן ומריל לינץ' הרוויחו יחדיו 60 מיליארד דולר מעמלות חיתום וייעוץ על מיזוגים ורכישות ב-2006. עובדיהן בעולם קיבלו בונוסים בשווי 60 מיליארד דולר. בנקי השקעות בעולם גבו סכום שיא של 71 מיליארד דולר בעמלות על שירותיהם. "הקולות הקוראים להקלה ברגולציה נשמעים נבובים לנוכח ההצלחה", אמרה איימי בורוז, סגנית מנהל במועצה למשקיעים מוסדיים בוושינגטון.



עם זאת, דו"ח מקינזי מדגיש כי ארה"ב אינה יכולה להתמהמה - על ממשלת ארה"ב להקל את ההגבלות על ההגירה כדי שהבנקים יוכלו למשוך כשרונות מחו"ל ולנקוט צעדים כדי לרסן את העלויות הנובעות מהרגולציה. חברת הייעוץ מציעה, בנוסף, כי קווי היסוד של חוק סרביינס-אוקסלי ישונו. במסגרת סעיף 404 של החוק, על מנהלי חברות הנסחרות בארה"ב לשכור מבקרים חיצוניים שיחתמו על הערכות החברה לגבי עסקיה הבינלאומיים. כמו כן, המנהלים באופן אישי צריכים לאשר את דיוק התוצאות הכספיות של החברה.



כל זה עולה כסף. לפי מחקר של חברת המחקרים AMR ריסרץ', חברות הוציאו 6 מיליארד דולר ב-2006 כדי לציית לתקנות. "הבעיה העיקרית היא שחברות המנפיקות בארה"ב תחת איומי חוק סרביינס-אוקסלי והרשות לניירות ערך מתקשות לגייס הון", אמר דיוויד צ'אוורן, סגן נשיא בכיר בלשכת המסחר האמריקאית.



מרכז הכובד משתנה



וול סטריט אינה חסינה בפני הגלובליזציה. כוחות שונים - החל באיחוד הפוליטי והכלכלי של אירופה, דרך ניצחון הקפיטליזם בגוש המזרחי לשעבר ועלייתן של כלכלות מתפתחות כהודו וסין ועד לרשתות התקשורת הזולות - הגדילו את משיכת המתחרות בעולם לביצוע עסקות ומסחר. מאז 1979 איבדה ארה"ב 3.5 מיליון משרות ייצור, או 34% מכוח העבודה במפעלים, לטובת מתחרותיה.



חברות גדולות, אמריקאיות או זרות, נהגו לגייס כספים בניו יורק בלבד. המצב כיום שונה. כשבנק ICBC הסיני יצא ב-2006 להנפקה שוברת שיאים בשווי 16.1 מיליארד דולר, הוא רשם את מניותיו בהונג קונג ושנחאי. ענקית הנפט רוזנפט גייסה 10.7 מיליארד דולר בהנפקה בלונדון. ב-2006, 350 חברות הונפקו באירופה ומכרו מניות בשווי 86 מיליארד דולר. להשוואה, בארה"ב הונפקו 235 חברות בשווי 48 מיליארד דולר. אף אחת מההנפקות הגדולות של 2006 לא היתה בניו יורק.



התוצאה היא שנתח ההכנסות של חברות פיננסיות מצטמצם בארה"ב וגדל בכל מקום אחר. מאז 2001 נפל נתח ההכנסות של תעשיית ני"ע בארה"ב מ-62% ל-58%. בנקי השקעות באירופה ואסיה הרוויחו 41.7 מיליארד דולר ב-2006 - כ-40% יותר מ-29.9 מיליארד דולר בארה"ב.



אירופה מתחרה בארה"ב גם בשוק הנגזרות. אירופה גנבה 56% מההכנסות העולמיות, בשווי 52 מיליארד דולר, ממסחר בנגזרות מעבר לדלפק. למעשה, כלכלת ארה"ב אינה באמת מתכווצת, אלא שכלכלות אחרות מתרחבות. התפוקה הכלכלית של גוש היורו מתקרבת לזו של ארה"ב, הנתח של המדינות המתפתחות בהיוון שוק המניות העולמי גדל פי שניים מאז 2000 ליותר מ-16%, וכלכלות ה-BRIC (ברזיל, רוסיה, הודו וסין) יאפילו בתוך 40 שנה על שש הכלכלות הגדולות בעולם - ארה"ב, יפאן, גרמניה, בריטניה, צרפת ואיטליה.



בעקבות הדיבורים על שמירת התחרותיות בארה"ב ועל מקומות העבודה, המציאות היא שבנקי ההשקעות, למעשה, מחייבים מחיר גבוה יותר על חיתום בארה"ב לעומת מקומות אחרים. בארה"ב גבו הבנקים עמלה של 4.4% משווי ההנפקה ב-2006, ובאירופה רק 2.3%. העמלות על הנפקות בארה"ב שעשויות להגיע ל-7%, הן ירושה של הימים שבהם הברוקריות גבו עמלות קבועות, ובנקי ההשקעות עדיין גובים אותן עמלות כמו לפני שלושה עשורים. "אין לנו מונופול על משקיעים חכמים. כיום חברות הולכות למקומות שבהם שהעמלות נמוכות. אם נמשיך להיות יהירים, מישהו אחר יקטוף את הרווחים", אמר קליי קורבוס, מנכ"ל WR Hambrecht & Co, חברת חיתום.



הבחירה באירופה



עבור חברות הממוקמות באירופה, אסיה והמזרח התיכון, הבחירה היכן לגייס הון נקבעת, הרבה פעמים, על סמך גיאוגרפיה ואזורי זמן. "לונדון היא אחת הבחירות המושכות ביותר כיום עבור עסקים המבקשים גישה לשווקים פיננסיים בינלאומיים", הסביר קלאוס דידריש, ראש בנקאות ההשקעות האירופית בג'יי-פי מורגן לונדון. הנפגעים העיקריים מהבחירה האירופית הם עובדי המגזר הפיננסי בניו יורק אשר עלולים לבחור להעתיק את מקום עבודתם מחוץ למדינה. בשנות ה-80, מורגן סטנלי העסיק 3,000 עובדים בארה"ב ופחות ממאה בלונדון. כיום, החברה מעסיקה 6,000 עובדים בלונדון מתוך 9,000 באירופה כולה ו-42 אלף בצפון אמריקה. מספר העבודות במגזר הפיננסי בלונדון עלה ב-4.3% מאז 2002. בניו יורק, נפל מספר זה ב-0.7% באותה תקופה.



ניו יורק היתה מרכז המסחר בניירות ערך מאז 1700. ב-1792 נוסדה בורסת ניו יורק. כיום, בעולם של אינטרנט ובלאקברי, וול סטריט נהפכה ממקום לרשת עולמית של אנשים המרוויחים כסף מסביבה. זו אינה הפעם הראשונה שמאזן הכוחות משתנה במגזר הפיננסי. ההולנדים ייסדו את הבורסה הראשונה ב-1611 ואמסטרדם שלטה בעולם הפיננסי לתקופת מה. לאחר מכן, במאות ה-18 וה-19 האימפריה הבריטית הפכה את לונדון לשליטה. במאה ה-20, על רקע שתי מלחמות עולם, גנבה ניו יורק את הכתר. העובדה כי העולם הפיננסי יכול להפליג כיום לשווקים אשר לא היו קיימים לפני כמה עשורים מייצגת, בסופו של דבר, ניצחון לקפיטליזם בסגנון האמריקאי.