אדיר ענבר: "ל-IFRS פוטנציאל לשיפור והגדלת שוק ההון הישראלי ולמשיכת משקיעים זרים, אבל יש המון סיכונים"

קשה למצוא מישהו שרוצה יותר מרו"ח אדיר ענבר שאימוץ ה-IFRS בישראל יעבור בשלום. ענבר, שותף במשרד בריטמן אלמגור, סגן נשיא לשכת רואי החשבון ויו"ר המועצה המקצועית של לשכת רו"ח, פעל רבות לקידום ה-IFRS בישראל. ענבר הוא גם החבר הישראלי היחיד ב-SAC - הגוף שמפקח על מועצת התקנים החשבונאיים הבינלאומית ה-International Accounting Standards Board (IASB). גם בפעילותו במסגרת ה-SAC הוא מקדם את ה-IFRS.



בימים אלה ענבר מבלה בלונדון בסדרת ישיבות של המועצה המייעצת של הוועדה הבינלאומית לתקינה חשבונאית. בשבוע האחרון אישרה ה-IASB את התקן שיחיל את ה-IFRS גם על חברות פרטיות (ראה מסגרת).



לפני שמדברים על חברות פרטיות, לענבר יש כמה השגות על מה שקורה בשנת המעבר ל-IFRS של החברות החשובות באמת - הציבוריות. לדעתו, בשורה התחתונה השינוי הוא חיובי - למעבר לתקן החדש יש פוטנציאל להוביל לצמיחת שוק ההון הישראלי ולמשיכת משקיעים זרים, כי הדו"חות ייהפכו לשקופים וקלים יותר להבנה.



ענבר סבור שזוהי מערכת הכללים החשבונאיים הנכונה והראויה, ובעבור הארגון שבו הוא חבר, ה-IASB, אלה הפנים של מדינת ישראל. "שינוי לוקח זמן. צריך לתת לאנשים ולשוק כולו להתרגל למעבר ולהטמיע את המערכת החדשה. עם זאת, כבר עכשיו אפשר להצביע על סיכונים שעולים מהמעבר, ושכדאי למחוקק ולחברות לתת עליהם את הדעת, בשביל לעזור למעבר להיות ללא זעזועים. הייתי שמח להאמין שזה יהיה כמו באג 2000, ושהמעבר יהיה חלק, אבל אני סקפטי.



מה מתרחש בחברות הציבוריות בתקופה זו?



"המצב בשטח הוא שבכל שבוע גם החברות וגם היועצים לומדים דברים חדשים. החברות עובדות בקצב אינטנסיווי במטרה להגיע ליעדים של גיבוש ערכים כמותיים לקראת הדיווח החצי שנתי, והגילוי הנדרש בדו"ח הדירקטוריון.



"אבל, ישנם אילוצים וגם מאמצים שסותרים אחד את השני: באופן טבעי, אינטנסיוויות העבודה על ה-IFRS ירדה בחודשים האחרונים בגלל ההכנה של הדו"חות השנתיים, ולאחר החזרה מחופשת הפסח, כבר צריך להתחיל לעבוד על הדו"חות של הרבעון הראשון, שבהם החברות נדרשות ליישם לראשונה 5 תקנים ישראליים חדשים". מה יהיה ניתן ללמוד מהערכים הכמותיים שנקבל דרך הגילוי בדו"ח הדירקטוריון?



"חלק מהחברות יגיעו לערכים כמותיים מהימנים מספיק בשביל לפרסם אותם, חלק מהחברות יגיעו למספרים עם מקדמי אי ודאות גבוהים. אני מעריך שמכיוון שחלק מהחברות עשויות שלא להרגיש נוח מספיק עם המספרים שקיימים בידיהן, ומנגד ירצו לעמוד בחובה של פרסום נתונים כמותיים, יתפתחו מודלים של 'דיווח רך' בסיוע יועצים משפטיים. הדיווח יצביע על כיוון, תחום, וילווה בסייגים על אי ודאות, ואזהרות על כך שמספרים עלולים להשתנות וכיוצא בזה. צריך לזכור שכיום אין לחברה הגנה בחוק אם הנתונים שהיא מציגה אינם ודאיים, והחברות יחששו מתביעות".



מהם המאפיינים הייחודיים לישראל בתהליך האימוץ והמעבר ל-IFRS?



"יש כמה מאפיינים ייחודיים: בהשוואה למדינות המפותחות שאליהן אנחנו מתייחסים, הזמן שניתן לתהליך אצלנו הוא הקצר ביותר. היה פרק זמן של 5 חודשים מהמועד שבו פורסמו הוראות סופיות ומחייבות (יולי 2006) ועד לתחילת תקופת המעבר. למדינות אירופה ניתן פרק זמן של שנתיים.



"במרבית המדינות הרציניות, לפני החלת IFRS בדקו לעומק את ההשלכות על הסקטורים השונים ועל המשק בכלל, וזאת כדי להכין מראש את הגופים הכלכליים והעסקיים כדי שיוכלו להתכונן לשינוי. עם זאת, קיימת דעה שלא ניתנת לביטול שבשל האופי הישראלי וסדר היום הציבורי העמוס מאוד בישראל, לא ניתן לבצע תהליך של שינוי אלא בשיטת הזבנג וגמרנו, תוך הקצבת יעדים קצרים וחדים, אחרת העמידה ביעדים תתעכב לשלב מאוחר מדי".



לא במסגרת חקיקה



"מאפיין נוסף לתהליך המעבר הוא שאנחנו מחילים את ה-IFRS במסגרת תקן של חשבונאות, ולא בחקיקה - כפי שנעשה במדינות רבות וכפי שמומלץ מאוד על ידי ה-IASB - כדי למנוע התנגשויות עם הסביבה החקיקתית. למשל, יש מקום שהמחוקק ייתן דעתו על השפעות המעבר בנושאים שקשורים לחלוקת דיווידנד, מיסוי, וכן נדרשות התאמות בתקנות ני"ע - הבהרות והתאמות שיאפשרו זרימה של תקנים חדשים וימנעו סתירות.



"דוגמה לבעיות שיכולות להיווצר בשל חוסר תיאום חקיקתי אפשר למצוא בכך שלפי ה-IFRS צריך לתת הסבר מדויק של הסכמי חכירה, משום שיש צורך להפחיתם. כיום בישראל בחלק גדול של הסדרי החכירה מול המינהל לא ברור מה קורה בסוף תקופת החכירה. אם קיימת הנחה שההסכם יחודש אולי ניתן לראות אלמנטים של בעלות ולהפחית את הנכס אחרת.



"מאפיין נוסף הוא שאין אצלנו מנגנון 'אל-כשל' למקרה שיהיו שיבושים. במרבית המדינות מוסדות מקומיים מאשרים בנפרד כל תקן. אם התקן לא יאושר, או יהיה בעייתי ליישום, המוסדות מודיעים ל-IASB ומתקיימים דיונים פרטניים על מנת להתאים את התקנים למדינות השונות. לנו אין מנגנון כזה - אנחנו העברנו את המפתחות ללונדון ולא שמרנו מנגנונים שיתפקדו במקרה של כשל. צריך לזכור שבפועל אם יהיו בעיות, האופציה לחזור לתקינה מקומית לא קיימת.



"מאפיין נוסף נעוץ במועד תחילת הדיווח שנקבע אצלנו, 1 בינואר 2008, וזה בשונה מהמועד שהומלץ על ידי ה-IASB, 1 בינואר 2009, שכן במועד זה ייכנסו לתוקף שורה ארוכה של תקנים מהותיים בעלי השפעה רוחבית".



ממה נובעים הסיכונים הצפויים לשוק מהמעבר ל-IFRS?



"הסיכון הראשון נובע מהצורך ליישם 5 תקנים ישראלים חדשים ברבעון הראשון של 2007, שהמאמץ ליישמם עלול להתחרות על הזמן המצומצם שיש במאמץ ליישום IFRS. לכאורה, תקנים אלה אמורים להיות לצורך ה-IFRS, אבל חלק מהם מחוברים בטבורם לתקנים שטרם אומצו, ולכן במערכת הישראלית הם יניבו תוצאות אחרות מאשר במערכת הבינלאומית.



"לדוגמה, התקן בדבר רכוש קבוע שזהה לתקן בינלאומי 16, כולל בתוכו גם התייחסות לעלויות הקמה ולהיוון עלויות עבודה ומימון. נושאים אלה עדיין מוסדרים בתקינה קיימת ולא דרך התקינה הבינלאומית, והם צפויים להשתנות באופן מהותי. החשש הוא שבשל הזמן הקצר, החיים המעשיים יכתיבו קיצורי דרך והכללות, אשר ייטמעו גם לאחר היישום המלא של IFRS.



"סיכון שני נובע מאי היערכות להחלת הסטנדרטים הבינלאומיים של הערכת השווי ההוגן. השמאים ומעריכי השווי יעריכו בעתיד את השווי ההוגן הנדרש לצורך הדו"חות לפי סטנדרטים בינלאומיים להערכה. כיום, הסטנדרטים של מעריכי השווי והשמאים לא מוגדרים מספיק, וספק אם הם נאכפים די הצורך. בנוסף, בחודשים האחרונים הוקמו מספר רב של גופים שעוסקים באקטואריה והערכות שווי ללא ניסיון ברור.



"עוד סיכון נובע מכך שאנחנו לא מגדירים ומנהלים את הסיכון בגורם האנושי. כיום, אנשים שקשורים לתהליך מדברים על בלבול ומבוכה. המעבר יוצר צורך בלקיחת אחריות חדשה, אך קוצר הזמן עלול לגרום לכך שרואי חשבון ומנהלים יחששו לקבל החלטות. אין מספיק אומץ ויציבות ליישום התקנים. לא צריך לגרור טעויות לתקופת האימוץ רק מחשש לטעות, צריך להתחיל ברגל ימין".



מי יקבע אם זה יצליח



"סיכון נוסף נובע מכך שאנחנו לא מנהלים את המערכת הסביבתית. מי שיתפוס תפקיד מרכזי בהצלחת המעבר הם שחקני שוק ההון, בתי השקעות, אנליסטים והתקשורת. 'אימת השוק' נותנת את האינדיקציה האפקטיווית ביותר, האם התקבלו ההחלטות נכונות ב-IFRS. הבעיה היא שאצלנו אין תרבות כזו, ואם גורמי השוק לא יתחילו לעבוד, יש סיכון שה-IFRS יקרוס.



"הסיכון האחרון הוא שבישראל יווצרו אי הבנה ופערי אמינות בגלל השינויים שיהיו בדיווח הכספי של החברות במשק בין 2008 ל-2009. IASB רצתה להביא ליציבות של כ-4 שנים למדינות שכבר אימצו את ה-IFRS ב-2005, על כן היא ציינה שכל התקנים החדשים הבאים ייכנסו לתוקף ב-1 בינואר 2009. במקביל היא גם המליצה למדינות שעדיין לא אימצו, לאמץ את ה-IFRS במועד זה. כך למשל, עוד ב-2007 ה-IASB אמורה לפרסם תקן אמריקאי-בינ"ל משותף לגבי צירופי עסקים, שיהיו בו שינויים מהותיים מאוד לעומת הנהוג כיום, וכן תקן חדש לגבי הצגת הדו"חות.



"ב-2008 צפוי להתפרסם תקן חדש בדבר עסקות משותפות (לרבות הפסקת שיטת האיחוד היחסי), תקן גדול ומהותי לגבי הטיפול בתביעות והתחייבויות תלויות שמשנה את כל הקונצפט הקיים, ותקן בדבר מסים על הכנסה. בנוסף לאלה צפויים עוד לפחות 5 שינויים בתקנים קיימים. כל התקנים החדשים יחולו מתחילת 2009. משמעות הדבר שכבר תוך שנה ממועד ההחלה של ה-IFRS, צפויים שינויים מהותיים מאוד בדו"חות. זה בעייתי, גם בשווקים משוכללים ויציבים. נדרשת הכנה רבה לתקנים החדשים, אשר אצלנו כלל לא בדיון, ויהיה זמן קצר מאוד ללמוד אותם".