IFRS: ההתחייבויות המשפטיות יורדות לשורה התחתונה

רבות דובר ברווחים החד פעמיים הגדולים הצפויים לחברות נדל"ן משערוך קרקעות שנרכשו בעבר הרחוק, ומנכסים מניבים למחירי השוק שלהם. ההשפעות החד פעמיות אינן מסתכמות בנדל"ן, ולא כולן חיוביות. חברות רבות עשויות להידרש במועד המעבר לתקני IFRS לבצע הפרשות, שיגרמו להפסדים חד פעמיים ניכרים בשל נושא קצת פחות מוכר: ההתחייבויות התלויות.



חברות ציבוריות נהגו לדווח עד עתה על תביעות שהוגשו נגדן בביאור הנקרא "התחייבויות תלויות" המתייחס לכלל ההליכים המשפטיים שהחברה מנהלת. ביאור זה חשף לעתים סיפורים מסמרי שיער על החברה וסביבתה העסקית, אבל לא היתה לו השפעה של ממש על התוצאות של החברות.



רו"ח משה פרץ, שותף וראש המחלקה המקצועית של קסלמן וקסלמן PwC, מסביר שהסיבה לכך היתה, שעל פי התקינה הישראלית חברה נדרשה לרשום הפרשה בגין תביעה משפטית רק בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד הוא שהתביעה צפויה (probable) להתקבל, כאשר הפרשנות המקובלת ל"צפויה" היתה שסיכויי התביעה להתקבל גבוהים מ-75%.



התנאי השני הוא שהנזק לחברה בגין התביעה ניתן לכימות. התנאי השני היה סעיף מילוט עבור החברות הציבוריות, משום שהוא איפשר להן להסתפק בדיווח על התביעה, ולטעון כי אין ביכולתן להעריך מה היקף הנזק שעלול להיגרם להן.



הדו"חות הכספיים של חברת כימיקלים לישראל מספקים דוגמה לכך. כי"ל נתבעה יחד עם חברות אמריקאיות, כחלק מתביעה יצוגית של 30 אלף עובדים לשעבר במטעי בננות במרכז אמריקה, בנוגע לנזקי גוף שנגרמו לכאורה בעקבות חשיפה לחומר כימי שיוצר על ידי מספר יצרנים, ושלטענתם היה בשימוש בין השנים 1960-1990.



כי"ל לא כללה הפרשות בדו"חות הכספיים בגין תביעות אלו, משום שאינה יכולה להעריך, אם ובאיזו מידה, היא חשופה לאחריות בהליכים אלו, והאי ודאות הכרוכה בהם.



חברת דשנים וחמרים כימיים - חברה בת בבעלותה המלאה של כי"ל - נתבעה בשנים 2001-2005, כחלק מקבוצה של 9 חברות על סכום של 20 מיליון דולר, בטענה שזיהמה לכאורה את נחל הקישון, וכן על ידי 50 דייגים, שחלו לאחר שעבדו לטענתם במעגן הדייג בקישון, והזרמת השפכים לקישון גרמה לטענתם למחלות סרטן. באפריל עד יולי 2004 נתבעה כי"ל יחד עם עוד 3 נתבעים על ידי דייגים לשעבר ומשפחות שכולות, ככל הנראה של הקומנדו הימי, שטענו כי נגרמו להם נזקי גוף כבדים כתוצאה ממגע עם חומרים רעילים במי נחל הקישון.



הסכום הכולל של התביעה הוא 107 מיליון דולר, אבל כי"ל לא ביצעה הפרשה משום שיועציה המשפטיים העריכו כי לאור מורכבות התיקים, השלב הראשוני שבו מצויים התיקים, והצדדים הרבים המעורבים בהם, לא מאפשרים להעריך את מידת החשיפה בגינם.



התקינה החשבונאית הבינ"ל סגרה פירצה זו, שהיטיבה עם מאזני חברות שמועדות לתביעות בסכומים גדולים בשל שיקולי איכות סביבה כמו חברות כימיה, או חברות שמשרתות מיליוני אנשים וחשופות על כן לתביעות יצוגיות. התקן הבינלאומי החדש, שייהפך לתקן חשבונאי מחייב בישראל החל ב-2008 בהתייחס לחברות ציבוריות, קובע שהקריטריון לביצועה או אי ביצועה של הפרשה בגין תביעה, שתלויה ועומדת נגד החברה היא שאלת הסבירות. אם הסיכוי של התביעה להתקבל סביר (More (Likely Than Not כלומר עולה על 50% - יש לבצע הפרשה. התקן אינו מאפשר לחברה להסתתר מאחורי התירוץ הנוח של חוסר היכולת לאמוד את הנזק.



תקן זה מחייב את החברות לכלול במאזנן הפרשה לתביעות לפי אומדן השווי ההוגן של התביעה, כלומר איזה מחיר היתה החברה מוכנה לשלם על מנת לסלק את התביעה. פירוש הדבר הוא שהתקן הבינלאומי מאלץ לא רק להכיר בנזקים, שהנהלות של חברות ציבוריות העדיפו עד כה להניח לדורות הבאים להתמודד איתם, אלא גם מגדיל את מספר התביעות, שיהיה צורך לבצע הפרשות בגינן. זאת משום שאם בעבר היה צורך לבצע הפרשה רק בגין תביעות, שסיכוייהן להתקבל עולים על 75%, הרי שכיום רף ההכרה בצורך לבצע הפרשה הורד ל-50%.