אלפי מתכנתים הודים נוטשים את עמק הסיליקון ופונים לגרמניה

מאת עודד חרמוני

גל הפיטורים הענק ששוטף כיום את חברות ההיי-טק בעמק הסיליקון הוא סופה של תקופה בתעשייה האמריקאית. אך לא פחות מכך, הוא מבטא גם את התנפצותו של החלום האמריקאי עבור אלפי עובדים זרים, שזרמו לעמק בשנתיים האחרונות.

לפני כשנתיים, כשהתעשייה האמריקאית חששה למעמדה כמובילה עולמית בהיי-טק, נענה הקונגרס לבקשות התעשיינים ואישר תוכנית להעסקת 195 אלף עובדים זרים במסגרת ויזת עבודה זמנית מיוחדת: H-B1. לתוכנית נרשם ביקוש רב, והיא היתה פופולרית במיוחד בהודו: כשליש ממספר הפונים היו מתכנתים ומהנדסים הודים, שהגבירו את כוחו של המיעוט ההודי בעמק, הנחשב לבולט ביותר בתעשייה, לצד המיעוט הסיני.

אלא שהקונגרס, כמו גם התעשיינים והעובדים, לא צפה את המשבר שאליו נקלעה התעשייה. בחודשים האחרונים התברר שהממשל תקוע עם עשרות אלפי עובדים זרים ללא עבודה, במקצועות שרק לפני חודשים ספורים נחשבו להכרחיים לשמירת מעמדה של אמריקה בעולם. רשויות ההגירה חסרות אונים. מחד גיסא, ויזות העבודה שאישרו תקפות רק לעובדים בעלי מקום עבודה, אך מאידך גיסא, הן חוששות מהבהלה שתקום אם יתחילו במבצעי גירוש גדולים של העובדים שאיבדו את פרנסתם.

במקביל, מתחילים העובדים הזרים להתרגל לרעיון שמדובר במשבר מתמשך, ולא בזעזוע זמני. מאז החלו הפיטורים ההמוניים בעמק, עזבו את קליפורניה כ-10,000 מתכנתים ומהנדסים הודים שפוטרו, העושים את דרכם חזרה להודו. החוקים הנוקשים של מחלקת ההגירה, יחד עם עלות המחיה הגבוהה בעמק, לא מעניקים להם שהות רבה מדי להתלבט. הם נאלצים לחזור לסדנאות התוכנה בבומביי ובנגאלור.

אלא שלא כל העובדים בחרו לשוב למולדתם הענייה. בחודשים האחרונים גילו עובדים זרים רבים כי לתעשיית ההיי-טק האמריקאית יש מתחרה לא פחות אטרקטיווית: גרמניה.

גם בתקופת המשבר הנוכחית, צמאה המעצמה האירופית לעובדים מנוסים עבור תעשיית ההיי-טק שלה. באוגוסט 2000 השיקה הממשלה הגרמנית תוכנית יבוא עובדים בשם הלא מקורי "גרין קארד". מדובר בתוכנית שיזם הקאנצלר גרהארד שרדר, המנסה לענות על מחסור של עשרות אלפי מתכנתים ומהנדסים בתעשיית ההיי-טק בגרמניה.

כיום מצליחות האוניברסיטאות ומכוני הטכנולוגיה בגרמניה לשחרר לשוק כ-12 אלף מהנדסים ומתכנתים מדי שנה, בעוד שלתעשיית ההיי-טק הגרמנית דרושים 75 אלף.

תוכנית הגרין קארד של שרדר מאפשרת לחברות גרמניות להציע עבודה לעובדי היי-טק ממדינות שאינן חברות בשוק האירופי המשותף, עד להיקף של כ-20 אלף עובדים.

המשתתפים בתוכנית זוכים לוויזת עבודה (גרין קארד). ואולם, בשונה מהוויזה האמריקאית המפורסמת, עובד ההיי-טק הזר בגרמניה ייאלץ, לאחר חמש שנים של תרומה לכלכלה הגרמנית, לארוז את חפציו ולשוב למולדתו, בלי אפשרות להישאר אזרח או תושב גרמניה. חלק מהמדינות הפדרליות הגרמניות הצטרפו לתוכנית הממשלתית. כך לדוגמה, יזמה מדינת בוואריה תוכנית ייחודית משלה בשם "בלו קארד", המיישמת את קווי המדיניות הממשלתית ומקשרת בין חברות לעובדי היי-טק זרים.

המשבר המתמשך בארה"ב, והאפשרויות החדשות שנפתחו בגרמניה, הביאו מתכנתים הודים רבים להגר לגרמניה. מאז החלה התוכנית, מעריכים במחלקת ההגירה הגרמנית, הועסקו במסגרת התוכנית כ-9,000 עובדים זרים, וקצב האישורים מגיע לכ-150 בשבוע. כשליש הם ממוצא הודי. בין החברות הגדולות שקלטו מהנדסים במסגרת זו מצויה חברת התקשורת הגרמנית, דויטשה טלקום. בראיון שנתן דובר החברה לעיתון "סן חוזה מרקורי" מעמק הסילקון, הוא אמר כי החברה מחפשת לשכור עובדים נוספים, "אך עליהם ללמוד גרמנית, שהיא השפה בה אנו משתמשים".

הצורך בלמידת שפה חדשה ותרבות חדשה אינו המכשול היחיד העומד בפני המתכנתים ההודים בבואם לגרמניה. זאת, מכיוון שלתוכנית הגרין קארד קמו מתנגדים רבים מהימין הקיצוני הגרמני וממפלגות אחרות. אחת הססמאות שהתפרסמו בתקופה האחרונה היא "ילדים. לא הודים" (Kinder. Statt Inder).