סין - עדיין הזדמנות עסקית

הפתגם הסיני - "עדיף להדליק נר ולא לקלל את החושך" - מאיר את החשיבות של לימוד הסיכונים וההזדמנויות במדינה, במיוחד לאור התחזיות האופטימיות שבילבלו את המשקיעים. סין מאופיינת באי יציבות חברתית ופיננסית ובמגמת הזדקנות חריפה - אך אין זה אומר שלא כדאי להשקיע במדינת הענק.

באחרונה מרבים לדבר על מעמדה המתחזק של סין בכלכלה העולמית, על קצב הצמיחה המהיר במדינת הענק ועל העובדה שהכלכלה הסינית עומדת לרשת את גרמניה ככלכלה השלישית בגודלה, אחרי ארצות הברית ויפאן. אלא שבסין שוררת חוסר יציבות כלכלית - מה שמשפיע על כלכלת העולם כולו.

האופטימיות בנוגע לסין מובילה את מי שאינו מנוסה לשגות ולהתמקד בשאלת ה"כמה כסף להשקיע" - ולא ב"האם להשקיע". יתרה מזאת, הרצון להשיג את המתחרים במרוץ לסין גורם לעתים לכמה מהמשקיעים להשאיר את שיקול הדעת העסקי במסוף הגבול: משקיעים אלה מגבילים את הדיון בנוגע לתוכנית הכניסה האסטרטגית לסין לשאלות טכניות כאופן ההתאגדות, או להתמודדות עם חסמי סחר רגולטוריים; אלה הרואים בסין יעד להפצה של מוצריהם או בסיס למיקור-חוץ, נוטים לעתים קרובות להתעלם גם משאלות אלו.

מטרת מאמר זה היא לאזן את התמונה, ולהאיר כמה מהגורמים שמערערים את יציבותה הפוליטית והכלכלית של סין ואשר יש להביאם בחשבון. אי יציבות חברתית ופיננסית ומגמת ההזדקנות המחריפה של האוכלוסייה עלולים לגרום לכמה מהמשקיעים להדיר רגליהם מהשוק הסיני. עם זאת, לימוד והבנה של גורמים אלה - ברוח הפתגם הסיני יאפשרו למשקיע המתוחכם דווקא למנף מכשולים קיימים וליצור הזדמנויות עסקיות חדשות.

ב"כתבי היד הכלכליים-פילוסופיים" (1844) טען קארל מארקס כי העובד הופך למוצר זול ככל שהוא מייצר יותר מוצרים. צחוק הגורל הוא שדווקא בסין הקומוניסטית נהפכת תיאוריה זו למציאות. אנשי הכפר, שהוגדרו עד לא מכבר כעילית חברתית, עברו ב-30 השנים האחרונות לשוליים - כאלה שכמעט ואינם נהנים מפירות התפתחותה הכלכלית של סין.

מאפיין זה הוביל לשתי מגמות עיקריות. האחת, מעבר המוני של כפריים מאזורי הספר לכיוון הערים המרכזיות. סין אינה מעודדת ניידות חברתית-גיאוגרפית ומגבילה תנועת אוכלוסייה בשטחי המדינה באמצעות מניעת שירותים חיוניים מ"שוהים בלתי חוקיים". התוצאה - אותם מהגרים לערים המרכזיות נאלצים לחיות בתת-תנאים במחנות מאולתרים מסביב לערים הגדולות (היקף ה"אוכלוסייה הצפה" בסין מוערך כיום ב-150-200 מיליון איש).

המגמה השנייה: מרמור גובר בקרב עובדי תעשייה ברמות הנמוכות, שבא לידי ביטוי בהפגנות ושביתות (האסורות על פי החוק הסיני). על פי דיווחי המשרד לביטחון פנים בסין, מספר ההפגנות במדינה עלה מכ-30 אלף ב-1999 לכ-75 אלף ב-2004. מספר המפגינים גדל באותה תקופה פי-8.

בשונה מהדיווחים האופטימיים בנוגע למוסדות הפיננסיים בסין ולמרות ההנפקות המוצלחות של כמה בנקים מסחריים בבורסות העולם - ממשיכה לרצד עננה מעל ליכולותיה של המערכת הפיננסית הסינית להתמודד עם משברים, בין השאר על רקע חובות בעייתיים בהיקפים חריגים ביחס לסטנדרט הבינלאומי. דו"ח של ארנסט ויאנג (המשמשים אודיטור של ICBC, הבנק הגדול בסין), קבע במאי 2006 כי החובות הבעייתיים במערכת הבנקאות הסינית מסתכמים בכ-910 מיליארד דולר.

עוד קבע הדו"ח כי מתוך אותם חובות אחראים ארבעת הבנקים הגדולים בסין לכ-360 מיליארד דולר. על רקע מחאה חריפה מצד השלטונות הסיניים, הטוענים לחובות בעייתיים בהיקף נמוך בהרבה - 20% מהערכת ארנסט ויאנג, משך ארנסט ויאנג בזריזות את חוות דעתה בטענה שנפלה בו טעות.

במקביל, הממשלה הסינית ממשיכה לתמוך בפרויקטים לאומיים עתירי הוצאות שלהם חשיבות כלכלית מועטה, דוגמת סכר שלושת הערוצים או פרויקט הרכבת לטיבט. המימון של פרויקטים אלה מגיע על פי רוב מהבנקים הממשלתיים לפיתוח, שממומנים על ידי הבנקים המסחריים באמצעות הלוואות שיכולת פירעונן מוטלת בספק, והמכבידות עוד יותר על יציבות הבנקים.

מדיניות "הילד הבודד" בסין הובילה לבעיה חברתית, שאותותיה ניכרים ביחס בין האוכלוסייה המבוגרת לצעירה. נכון להיום, 11% מאוכלוסיית סין (כ-150 מיליון איש) עברו את גיל 60 כשהתחזית היא ל-30% עד 2050. יתרה מזאת, בעוד שב-1980 עמד "יחס התלות" על 13 עובדים לכל פנסיונר, התרסק יחס זה והגיע ב-2003 ל-3 עובדים לכל פנסיונר.

מתוך כלל האוכלוסייה, רק כ-13% מכוסים בתוכנית פנסיונית. על רקע רפורמה בתחום הפנסיה, שהתחילה רק ב-1997 והמבנה החברתי הבעייתי, מקורות המימון לפנסיה אינם מספיקים. הגירעון הפנסיוני שהסתכם ב-2000 ב-4.5 מיליארד דולר, התנפח ב-2005 ל-100 מיליארד דולר.

סימולציה של הבנק העולמי העריכה את הגירעון הפנסיוני הסיני המצטבר ל-2050 בטריליון דולר. מיליוני סינים בעלי חשבונות פנסיה נהפכים לנעדרי נכסים ממשיים להיפרע מהם בעתיד, ומאות מיליוני סינים המתקרבים לגיל פרישה עלולים להיות לעול על צווארה של הכלכלה המתפתחת.

בעבור רבים מאנשי העסקים בסין, "עצימת עיניים" לגורמי הסיכון אינה מובילה לנזק משמעותי - בהיקפים מצומצמים היא אף עשויה לחסוך זמן ומשאבים. עם זאת, לדעתי, בטווח הארוך התייחסות מפוכחת לגורמי הסיכון ולהשפעתם על הסביבה העסקית הרלוונטית עשויה להעניק יתרון כלכלי שמקורו בניצול גורמים אלה למינוף עסקי.

כך, מודעות למצוקה החברתית הגוברת תאפשר זיהוי וניצול של התמריצים הממשלתיים המוענקים למשקיעים באזורי עדיפות גיאוגרפיים, כמו גם בתעשיות נתמכות. בדומה, זיהוי הסיכון הפנסיוני במגזר הפרטי בסין והיכולת לענות על הצרכים המתהווים בתחום עשויים להעניק יתרון לחברות ביטוח המעוניינות לחדור לשוק הביטוח הפרטי - אחד השווקים האטרקטיביים ביותר במדינה.

סין היא יעד עסקי אטרקטיווי ותמשיך להיות כזו בעתיד הנראה לעין. עם זאת, מדינת הענק מציבה אתגר מיוחד שהדרך להתגבר עליו מחייבת בדיקת נאותות מקיפה של השוק, של התעשייה ושל המצב המשפטי במקום ובזמן נתונים - ואינה מאפשרת קיצורי דרך. טוב יעשו אלה המבקשים לקחת חלק בספורט הרכיבה על הדרקון, אם יקדימו וייקחו לא רק שיעורי רכיבה ומגפי בוקרים אלא גם ביגוד חסין אש.

הכותב הוא עו"ד המרכז את הפעילות בסין של משרד עורכי הדין גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות' (GKH)