שינויים בהרגלי הגלישה

מחקרים חדשים מראים כי הרגלי הגלישה באינטרנט השתנו במהלך השנים האחרונות בצורה שממקדת את הגולשים במספר אתרים קבועים, בניגוד לשיטוט אקראי בנבכיהם של נתיבי המידע האינסופיים כמעט שמציעה הרשת. יותר ויותר גולשים מתייחסים לאינטרנט כאל כלי שימושי לצרכיהם, ופחות כאל מדיה בידורית בה הם מבלים את זמנם החופשי בחיפושי מידע.

הגולשים מתמקדים במספר אתרים המספקים להם עדכונים לצרכיהם: חדשות ספורט, ציטוטי מניות ואתרי קניות, ומחפשים פחות מידע אקלקטי שהעלו גולשים לחלל הווירטואלי. בקצרה: תקוותיהם של מבקרי התרבות, כי המדיה הדמוקרטית של הרשת תערער את שלטונם של התאגידים הגדולים, נכזבה.

התבגרותה המהירה של הרשת משתקפת במספרים: בשנת 2000 ביקרו 60% מהגולשים ביותר מ-20 אתרים שונים במהלך חודש אופייני. השנה, לעומת זאת, המספר נחתך בחצי, לפי נתונים של ג'ופיטר מדיה מטריקס. מספר הגולשים הפותחים את ביקורם ברשת במנוע חיפוש ירד אף הוא.

מנועי חיפוש היו עבור משתמשים חדשים רבים שער הכניסה לאינטרנט: יאהו, הוטבוט ולאחרונה בעיקר גוגל, הציגו בפני הגולשים עולם מורכב ומלא מידע בקצות אצבעותיהם. שימוש במנוע חיפוש ומבנה הקישורים הפרקטלי של הרשת הפך את ההתקדמות בה לשורת צעדים של בחירה אקראית בנתיבי גלישה, שהביאו את הגולש הסקרן משאילתה על רשימת השירים בפסקול סדרת טלוויזיה למנהגי החיזור של זבובי פירות.

הגישה החדשה, הפחות אקלקטית, איננה פוגעת בהיקף הגלישה לכשעצמו. בממוצע בילו הגולשים בארה"ב 20.7 שעות ברשת ביולי 2001, לעומת 18.7 שעות ביולי 2000, לפי נתוני ג'ופיטר. סקרים אחרים מראים כי הסיבה לגידול היא צורך במידע להכנת שיעורי בית. הגולשים שהקטינו את זמן הגלישה אמרו כי אינם זקוקים לרשת באותה מידה.

אולם הביקורים מצטמצמים למקורות מוכרים ושגורים. מתוך אלפי אתרים המספקים מידע בנושאי בריאות, מדרגת חברת המחקר ג'ופיטר מדיה 15 אתרים בלבד, כי רק 15 האתרים הללו מושכים מספיק מבקרים כדי להזיז את מחט הרייטינג.

חברות המדיה הגדולות קבעו לעצמן אחיזה על הרשת

אתרי החדשות המרובים ברשת מראים דפוס גלישה בו ביקרו 72% מהגולשים באתרי MSNBC ,CNN וניו יורק טיימס בחודש יולי. אפילו אתרי המין ברשת, אחד התחומים הפופולריים ביותר, מפגינים תבנית דומה של התמקדות באתרים מסוימים.

דפוסי גלישה ריכוזיים שכאלה עשויים להיות, במקביל להאטה הכלכלית בעולם, גורם לנפילתם של אתרי אינטרנט רבים. תהליך הניעור שעבר על חברות הדוט.קום, ורבות מחברות התוכן והמדיה המקוונות, כלל סגירה של רבות וקונסולידציה של רבות אחרות. חברות המדיה הגדולות, המסוגלות למשוך אליהן גולשים באמצעות פרסום מאסיווי ומותג שקל לזכור אותו, קבעו לעצמן אחיזה על הרשת.

ההשלכות התרבותיות הן אף חזקות יותר. התקווה כי הרשת תהיה קרקע פורייה לפלורליזם ודמוקרטיה, נמוגה במקצת. למרות מהפכות שעשו אתרי שיתוף תוכן כמו נאפסטר, מתברר כי הגולשים ביקשו ברוב המקרים את הלהיטים ממצעדי הפזמונים, וקידום מכירותיהם של אמנים שוליים יותר נותר... שולי.

גורם נוסף המחזק את מגמת הריכוזיות באינטרנט הוא הטכנולוגיה. באופן פרדוקסלי מה, התקדמותה של התקשורת המהירה בונה את מעמדם של התאגידים ופוגעת באתרים הקטנים, הפרטיים וטיבה הדמוקרטי של הרשת. לחברות מדיה גדולות כמו דיסני ו-AOL יש משאבים כמעט אינסופיים של אחסון מידע, המאפשרים להן למסור לצרכנים קבצי מדיה גדולים, אותם ניתן להוריד באמצעות תקשורת בפס רחב. אולם האתרים הפרטיים, המבוססים בדרך כלל על הקצאות בחינם של מקום בשרתים של חברות אינטרנט, אינם יכולים להעמיס על עצמם מידע כבד כל כך, ובכך הופכים פחות אטרקטיוויים לגולשים המחפשים חידושים.

הנימה הפסימית שעולה מכל הנתונים הללו היא אולי מוגזמת. הרשת, אחרי הכל, בנויה על ידי בני אנוש לצרכיהם. וכמו שבתחום הספרות והקולנוע נוהרים מרבית הצרכנים אל רבי המכר ושוברי הקופות, טבעי שהגולשים יתקהלו במקומות הגדולים. הציפיות האוטופיות מהרשת, אמר ל"ניו יורק טיימס" מארק מילר, מומחה למדיה מאונ' ניו יורק, דומות לאלה שליוו את בריאתה של כל מדיה חדשה במאות האחרונות.

אולי פריצת הדרך האמיתית של האינטרנט היא לא ביכולתה להגיש מידע לכל המבקש, אלא ביכולתה לקשר בין אנשים. אי-מייל, הודעות מיידיות וצ'אטים תופסים חלק נכבד מזמן הגלישה של המשתמשים, בעיקר הצעירים שבהם. אולי הצורך החשוב ביותר עבור הנוסע הממוצע באוטוסטרדת המידע הוא לא להגיע לספרייה העירונית, אלא לפגוש בדרך נוסעים אחרים.