בנק דיסקונט משנה את חוקי הבנקאות. מה, לא שמתם לב? מודי בראון לא סיפר לכם? הבנק מאריך את שעות הפתיחה של סניפיו לשעות מאוחרות יותר ומציע מוצרים חדשים תחת הסלוגן: דיסקונט משנה את חוקי הבנקאות.
בשלוש השנים האחרונות בוצעו בדיסקונט מהלכים רבים, בהובלתו של המנכ"ל גיורא עופר. במונחי דיסקונט אפשר לומר שהבנק עבר מהפכה. תיק האשראי נוקה והתייצב; השלוחה בניו יורק טולטלה כהוגן לאחר פרשיית הלבנת ההון שנחשפה שם; מערכת המחשב המפגרת של הבנק שודרגה, ובקרוב תאפשר לבנק ליישר קו עם שני הבנקים הגדולים; וכמובן השינוי העיקרי - הבנק הופרט ועבר לידיה של קבוצת מתיו ברונפמן.
בדרך כלל, הפרטה של בנק או של כל חברה אחרת מביאה עמה משב רוח חדש ושונה לחברה המופרטת. במקרה של דיסקונט, שעבר בעשור האחרון משברים עמוקים, הציפייה לטלטלה כזו היתה אף גדולה יותר.
ועד עובדים אגרסיבי
אבל שנתיים לאחר שעבר לידיים פרטיות, נראה כי דיסקונט הצליח לשנות גם את חוקי ההפרטה. הבנק עדיין סובל מוועד עובדים חזק המטרפד יוזמות ניהוליות שאמורות להצעיד אותו לעבר מעמד תחרותי טוב יותר. כל יוזמה נתקלת בהתנגדות של הוועד. אפילו הארכת שעות הפתיחה בכ-30 סניפים לוותה בעיצומי העובדים, עד כדי כך שההנהלה החליטה בצעד נגדי על השבתת מגן של הבנק. הוועד לא מתנגד לכך שדיסקונט ישנה את חוקי הבנקאות, הוא רק לא רוצה שישנו את חוקי הבנק.
ובעניין הזה נראה כי דיסקונט עדיין לא הופרט. הכוח של הוועד, השפעתו על הבנק והיכולת שלו לחבל בכל מהלך, הרסניים ותוקעים את דיסקונט הרחק מאחורי הבנקים הגדולים.
בדיסקונט יודעים בדיוק מה צריך לעשות כדי להצעיד את הבנק קדימה. הבנק עצמו, ללא החברות הבנות והשלוחות השונות שלו, סובל מרווחיות עלובה כבר שנים רבות. להנהלה יש אמנם תיזה שאומרת שצריך להסתכל על הקבוצה כמכלול ולא על הבנק בנפרד, אבל זו תפישה שנראית יותר כמו התחמקות מהתמודדות עם בעיית השורש של הבנק: יעילות תפעולית נמוכה מאוד.
הסכמי השכר וההטבות שקיבלו השבוע היו"ר שלמה זוהר והמנכ"ל עופר, אמורים להכניס אותם למסלול של קבלת החלטות אמיצה יותר מבעבר. בסופו של המסלול הזה נראה אם דיסקונט הצליח לשנות את חוקיו שלו - אותם חוקים שתוקעים אותו כבר עשור הרחק מאחור.